מגשימים את הפנטזיה

ספורט הפנטזי תפס תאוצה יוצאת מהכלל בשנים האחרונות. מתחביב שהיה נחלתם של מעריצים נלהבים בלבד עד לפני 5 או 6 שנים, ה'ריאליטי ספורט' קיבל מקום של כבוד בין אוהדי הספורט (האמריקאי בייחוד) למיניהם.

האוהדים עצמם מתייחסים לפנטזי כאל מקצוע ספורט רציני לכל דבר, ורבים מוצאים יותר עניין בליגת הפנטזי מאשר בליגה האמיתית. בכדורסל ובבייסבול, שני מקצועות בהם העונה ארוכה והאוהד מחפש לעצמו ענייני שוליים שיעסיקו אותו ויתנו לו סיבות לקום בבוקר ולפתוח את האינטרנט (או את הספורט סנטר), הדברים ברורים יותר. תשאלו היום אוהד בייסבול ממוצע מה יותר מעניין אותו בעונה הסדירה – הקבוצה הדמיונית שלו או הקבוצות האמיתיות שעל המגרש, וסביר שהוא יודה שהפנטזיה מעניינת יותר מהמציאות.

בפוטבול המצב מעט שונה. העונה קצרה (17 משחקים בסך הכל בעונה הסדירה. הפלייאוף לא נכלל בפנטזי) והאינטנסיביות גבוהה, כך שהרבה פעמים האהדה לפנטזי פוגעת מאוד בהנאה מהמשחק. קחו, למשל, דוגמה בה קוורטרבק שלכם משחק בפנטזי מול הרסיבר הטוב ביותר שלו. בעד מי תהיו? הרי הצלחה של האחד תחייב הצלחה של השני, ועימה יבוא גם הכישלון שלך. או, למשל, שחקן מהקבוצה אותה אתה אוהד משחק מולך בפנטזי – בעד מי אתה? אכן סוגיות אתיות לא פשוטות, העומדות בפניו של אוהד הספורט האולטימטיבי בדרכו אל הכורסא של יום ראשון, אבל בסופו של דבר רובם הגדול של אוהדי הפוטבול, ולא רק המכורים הכבדים, בוחרים להתכרבל בזרועותיו של הפנטזי ומדמים עצמם למנג'רים לכל דבר. שהרי מהו הפנטזי? ההזדמנות היחידה שלנו, האנשים הקטנים בבית, להרגיש, ולו בדמיוננו בלבד, שאנו חלק מהמשחק הכל כך מרתק הזה. להרגיש שייכים, להרגיש שזה גם שלנו ולא רק של חבורת מיליונרים אמריקאים.

בשנות החמישים המציא בחור צעיר מאוקלנד (כמה מתאים, השילוב של הריידרס והפנטזיה) בשם וילפרד ווינקנבך את הפנטזי גולף. וילפרד, אחד מהבעלים של הריידרס, הציע את רעיון הפנטזי לשני עיתונאים של האוקלנד טריביון, ובכוחות משותפים השלושה הריצו את הרעיון בקרב חברים.

בשנת 1962 יצאה לדרכה ליגת הפנטזי פוטבול הראשונה. שמונה קבוצות שיחקו בבכורה. החוקים היו מסורבלים והניקוד היה אסטרונומי וכמובן שאז, לפני שהאינטרנט יצא לאור, היה קשה לעקוב אחרי הסטטיסטיקות, שבין כה לא היו מאוד מדויקות. המשחק התקשה לתפוס תאוצה והתקיים אז רק בצפון קליפורניה. עדויות מספרות שבשנת 1974 נרשמו 200 מנג'רים לליגה, כולם מאזור המפרץ. מארגני הליגה המשיכו לשנות ולשפר את החוקים ללא הרף, הוגים והוזים החלטות שונות, עד שהגיעו לפורמט הנוכחי שגם הוא, כמו כל צד שקשור לפנטזי, הושפע באופן קיצוני מהתפוצצות המידע של האינטרנט וגם לו הרבה צדדים וגיוונים.

שנות האלפיים הביאו את המפנה הגדול. הקלות של מציאת המידע והיכולת להשתתף מכל מקום בעולם באפס כסף נתנו לפנטזי את הדחיפה לה היא המתינה כל השנים והפכו אותה ללהיט.

כל מנג'ר בוחר לעצמו קבוצה בדראפט מאורגן שנקבע ליום ספציפי ולשעה ספציפית ומתבצע און-ליין. סדר הבחירות בדראפט נקבע, כמו בדראפט האמיתי, לפי הגרלה בין המשתתפים בליגה. מבנה ההרכב הפותח של כל קבוצה קבוע. לעומתו, על הספסל אפשר להושיב את מי שרק רוצים. הרכב פותח ייבנה מקוורטרבק, שני רצים אחוריים, שני רסיברים, טייט אנד, קיקר וקבוצת הגנה. על הספסל אפשר להושיב 8 מחליפים. בהתקפה שיטות הניקוד דומות, כאשר כל ליגה משנה מעט את החוקים לפי צרכיה. הפורמט הסטנדרטי והבסיסי הוא כזה:

6 נקודות על הבקעת שער
6 על מסירה לשער
1 על מעבר 10 יארד על הארץ או בתפיסה
1 על מסירה של 25 יארד
2- על איבוד כדור (חטיפה או פאמבל)
3 על שער שדה
1 על אקסטרה פוינט

בהגנה יש שתי שיטות ניקוד. האחת היא קבוצתית, כלומר המנג'רים בוחרים קבוצת הגנה שלמה והניקוד הוא קבוצתי. השניה היא אינדיבידואלית ומסובכת יותר, ולא נפרטה כאן משום ששיטה זו נקבעת, בד"כ, באופן ספציפי לליגה שבה בחרו לשחק עם שחקנים אינדיבידואלים.

שיטת הניקוד לליגה עם הגנה קבוצתית:

6 נקודות הבקעה של הגנה או קבוצות מיוחדות
2 על סייפטי
2 על כל חטיפה או פאמבל
2 על חסימת בעיטה
10 על הגנה שלא חטפה
7 על ספיגה של 2-6 נקודות במשחק
4 על ספיגה של 7-13 נקודות
1 על ספיגה של 14-17
1- על ספיגה של 22-27
4- על ספיגה של 28-34
7- על ספיגה של 35-45
10- על ספיגה של 46 ויותר

יש לציין כי שיטות הניקוד בכל ליגה משתנות, כשלעתים קרובות האדם שמתמנה כקומישינר על הליגה יכול ליצור שיטות ניקוד כראות עיניו.

השחקנים שייבחרו ראשונים בדראפט יהיו בדרך כלל הרצים האחוריים הטובים, שיכולים להשיג נקודות בדרכים מגוונות (ריצה ותפיסה) ומקבלים הרבה נקודות על ריצה עם הכדור. אחריהם ייבחרו הקוורטרבקים הטובים ביותר ואחריהם הרסיברים. חשוב לבחור טייט אנד יעיל, מכיוון שכאלה אין הרבה. קיקר טוב מקבוצה שמשיגה הרבה נקודות בבעיטות (כמו שיקגו או אריזונה) יהיה נכס לקבוצת הפנטזי שלכם וכמובן הגנות חזקות שיכולות לשים הרבה נקודות על הלוח.

בדומה לדראפטים רגילים גם לפנטזי יש מוק דראפט מסודר וברור. רוב המוקים לקראת הדראפט הקרוב נראים כך, פחות או יותר:

1. לדמניאן טומלינסון (רץ אחורי, סן דייגו)
2. לארי ג'ונסון (רץ אחורי, קנזס סיטי)
3. סטיבן ג'קסון (רץ אחורי, סנט לואיס)
4. שון אלכסנדר (רץ אחורי, סיאטל)
5. ג'וזף אדאי (רץ אחורי, אינדיאנפוליס)
6. פרנק גור (רץ אחורי, סן פרנסיסקו)
7. רודי ג'ונסון (רץ אחורי, סינסינטי)
8. פייטון מאנינג (קווטרבק, אינדיאנפוליס)
9. בריאן ווסטברוק (רץ אחורי, פילדלפיה)
10. וילי פארקר (רץ אחורי, פיטסבורג)

קוורטרבק:

1. פייטון מאנינג (אינדיאנפוליס)
2. דרו בריס (ניו אורלינס)
3. קארסון פאלמר (סינסינטי)
4. טום בריידי (ניו אינגלנד)
5. מארק בולג'ר (סנט לואיס)

סליפרים אפשריים: וינס יאנג (טנסי) יכול להיות הפתעה גדולה. אי אפשר לדעת איך הוא ישחק העונה אבל ליאנג, כמו גם למייקל ויק (שאגב, אף אחד עדיין לא יודע אם בכלל ישחק בשנה הבאה עקב בעיותיו עם ה-FBI והימורי הכלבים) יש את היכולת לעשות נקודות גם במסירה וגם בריצה. דונובן מקנאב (פילדלפיה) בריא הוא שחקן פנטזי נפלא, אבל הוא בדרך כלל לא אחד שאפשר להסתמך עליו. ג'ף גרסיה (טמפה ביי) יכול להיות הפתעת פנטזי מהדהדת אם ימצא את מקומו בהרכב הפותח של טמפה ביי והרסיברים יצליחו לתפוס את המסירות התזזיתיות שלו.


רצים אחוריים:

מכיוון שהרשימה פורסמה נעבור ישר לסליפרים: טראוויס הנרי (דנבר) הוא רץ מצוין שלא הצליח למצוא בית. בשיטת ההתקפה של שנאהאן, שעומדת על יכולתם של הרצים האחוריים לפרוץ את קו ההגנה הראשון ועל קו התקפה מעולה, הנרי יכול להיות הפתעה משמחת. לורנס מארוני (ניו אינגלנד) יקבל את המושכות להתקפת הריצה של ניו אינגלנד ויכול לעשות הרבה שמח למי שיבחר בו. רג'י בוש (ניו אורלינס) יכול להיות כוכב פנטזי ויכול להיות אכזבה גדולה. היתרון של בוש הוא ביכולת שלו לעשות באמת הכל. החיסרון – חוסר יציבות.


רסיברים:

1. סטיב סמית' (קרוליינה)
2. צ'אד ג'ונסון (סינסינטי)
3. טורי הולט (סנט לואיס)
4. טרל אואנס (דאלאס)
5. מרווין האריסון (אינדיאנפוליס)

סליפרים: רוי ויליאמס (דטרויט) הוא שחקן עם פוטנציאל גדול והשנה עם החיזוק של קלווין ג'ונסון הוא יכול לקבל הרבה יותר כדורים מקיטנה. לארי פיצג'רלד ואנקואן בולדין מאריזונה מאוד תלויים ביכולת של ליינארט להתבגר אבל יכולים להיות נכסים בפנטזי. רנדי מוס (ניו אינגלנד) הוא תעלומה שיכולה להיות הפתעה וסנטנה מוס (וושינגטון) אחרי שנה איומה רוצה לחזור לצמרת הפנטזי.


טייט אנדים:

1. אנטוניו גייטס (סן דייגו)
2. טוני גונזאלס (קנזס סיטי)
3. טוד היפ (בולטימור רייבנס)
4. ג'רמי שוקי (ניו יורק ג'איינטס)
5. אלג'י קראמפלר (אטלנטה)

שימו לב לקלן וינסלו (קליבלנד), שאם רק יהיה מי שימסור לו יכול להפוך לטייט אנד הכי טוב בליגה.


בועטים:

1. אדם וינאטיירי (אינדיאנפוליס)
2. רובי גולד (שיקגו)
3. ניל ראקרז (אריזונה)
4. ג'ייסון אילאם (דנבר)
5. נייט קיידינג (סן דייגו)

הבועטים מאוד תלויים בקבוצות ההתקפה מאחוריהם הם עומדים. אולינדו מארה (ניו אורלינס) הותיק עבר בית אבל הוא תמיד אופציה טובה, בעיקר באולם סגור, דייויד אייקרס (פילדלפיה) לא חווה עונה מדהימה אבל לא כדאי לזלזל בו.


הגנה:

1. שיקגו
2. בולטימור
3. סן דייגו
4. ניו אינגלנד
5. פילדלפיה

שתי אפשרויות עיקריות. הראשונה היא להצטרף לליגה קיימת, וכאלה יש מאות אלפים. אפשר למצוא אתרים קטנים למיניהם ואחרים גדולים. ESPN נחשב לאתר מצוין לפנטזי אבל לא זול (הדראפט יהיה בתחילת אוגוסט), כך גם YAHOO. ב-CBS אפשר להירשם בחינם והדראפט יהיה בשבוע הקרוב (22-28 ביולי). ב-FOX הדראפט מתפרש על כל אוגוסט וההרשמה היא בחינם.

אפשרות נוספת היא לגייס כמות מספקת של אנשים ולהקים ליגה משלכם. גם את זה אפשר לעשות דרך אותם אתרים שהוזכרו לעיל. במקרה כזה האתר ינהל לכם את הליגה ואתם יכולים לבחור אם אתם מאפשרים למנג'רים נוספים להצטרף או שמא אתם נועלים את דלתותיכם בפני העולם החיצון.

בכל מקרה כדאי להתחיל לפעול. הדראפט, ברוב הליגות, מתחיל בין אמצע יולי לאמצע אוגוסט ומשתנה מאתר ואתר ומליגה לליגה והדראפט, כידוע לכל חובב פנטזי, הוא היום החשוב ביותר בעונה – זהו היום בו נחרצים גורלות.