קן הולצמן: "הליגה הזו תשרוד שנה במקרה הטוב"

ביום הפתיחה של ליגת הבייסבול הישראלית הגיעו למעלה מ-3,000 צופים לכפר הבפטיסטים בפ"ת. אירוע מושקע, מתוכנן ועם הרבה אווירה אמריקאית של ארגון ושל משהו טוב שעומד לקרות פה. אחד האנשים שתפסנו לראיון וידאו היה קן הולצמן, מאמן פ"ת פיונירס. הולצמן הגיע לארץ יומיים בלבד לפני שנפתחה הליגה, ולא הכיר את סגל השחקנים שעמד לרשותו, אבל היה אופטימי. "בישראל אין בייסבול, אבל אני זוכר שבחור שהיה אתי בקולג', טל ברודי, הגיע לכאן לפני יותר מארבעים שנה ועזר לכדורסל להפוך לפופולארי, כך שאולי זה יהיה המצב גם עם הבייסבול", אמר הולצמן בקטע הוידאו המצורף למטה.

פחות מחודש חלף. בשעה 10 בבוקר יום שישי אמורות היו קבוצתו של הולצמן, פ"ת פיונירס, ות"א לייטנינג לעלות לשחק. ממטרות שהופעלו בטעות בשעות הבוקר הפכו את האדמה לבוצית ודחו את הפתיחה בשעתיים. הפיונירס של הולצמן, הקבוצה החלשה ביותר עד כה בליגה, הפסידו במשחק 8:3 וירדו למאזן של 17:3, הרחק מאחורי חמש קבוצות הליגה האחרות. 30, אולי 40 צופים ראו את המשחק. הקהל מיום הפתיחה נעלם, גם האופטימיות של הולצמן.

העבר של הולצמן מפואר עוד מכפי שניתן לתאר. הוא שיחק כמגיש ב-MLB מ-1965 עד 1979, החל וסיים את הקריירה בשיקגו קאבס, כשבדרך עבר באוקלנד, בולטימור ובניו יורק יאנקיז הגדולים. 1972 ו-1973 היו עונותיו הגדולות ביותר, כשב-1972, באוקלנד, קצר 19 נצחונות לעומת 11 הפסדים, עם ERA (ממוצע הריצה נגד המגיש) של 2.51, נמוך במיוחד, ושיחק גם באולסטאר. בקאבס היה למגיש היחיד מאז 1880 שהגיש פעמיים בקריירה נו היטר (משחק מלא בלי להרשות חבטה). בשנים האחרונות הוא מדריך בהתנדבות נערי תיכון בעיר הולדתו, סט. לואיס שבמיזורי.

לכאן הולצמן הגיע בשביל הכיף, אבל גם עם תחושת שליחות, שניכר עליו שהיא מתמסמסת. "אין פה בליגה שחקנים ראויים", הוא אומר. "אם אני מסתכל על כל המגישים, שלושה, אולי ארבעה היו מגיעים לליגת התיכונים האזורית אצלנו". על דרגים גבוהים יותר חבל בכלל לדבר. "בכל קבוצה יש שניים או שלושה שחקנים טובים מאוד ביחס לליגה. אבל הרמה כאן מאוד נמוכה, כך שהשחקנים האלה שמים מספרים גדולים על הלוח, כי הם משחקים מול מגישים שקל להם לחבוט נגדם. קח את השחקנים המובילים (ג'ייסון ריס, ג'וני לופז ואלאדיו רודריגז - ד.ר.) - הם יתנו 25-30 הומראנס בעונה, אלא שצריך להסתכל מי היריב שלהם, ובסך הכל אין להם כאן תחרות אמיתית. ממה שאני רואה, אין כאן אף שחקן שיכול להגיע לליגות החצי מקצועניות בארה"ב. הטובים באמת לא מגיעים לכאן".

הולצמן לא מתבלבל כשהוא נשאל לגבי המאזן של פ"ת, ושולח חץ ביקורת ראשון אל המארגנים. "הסגלים נבחרו רנדומלית ובצורה מוזרה. בסך הכל עובדים עם מה שיש, ולנו יש שחקנים פחות טובים מאשר לקבוצות אחרות, אבל הכל נעשה באופן מהיר, אולי מהיר מדי".

בשלב הזה הוא מסתכל על המגרש המוצף. ממטרות של עיריית ת"א יצרו עיסה דביקה והפכו את המשטח לבוצי, בעיקר ליד הבסיס השני. "מה שחשוב לי הוא לא הניצחון או ההפסד, אלא בראש ובראשונה הבריאות של השחקנים שלי, ואם המשטח לא תקין, נבקש שהמשחק יידחה". בסופו של דבר הוא מתרצה והמשחק יוצא לדרך.

לא לקח להולצמן זמן רב להבין היכן הוא נמצא. "אין סיכוי שבייסבול יצליח בישראל. אנשים מתייחסים כאן לבייסבול כמו שהאמריקאים מתייחסים לכדורגל, הם רואים את זה כמשהו משעמם שלעולם לא יתפוס". גם לגבי הישראלים הוא לא אופטימי במיוחד. "ראיתי את השחקנים בליגה, אין פה ישראלים טובים. קשה להאשים אותם, כי אין כאן תרבות בייסבול והמתקנים גרועים ביותר. אבל שמעתי שהמארגנים רוצים להכניס בשנים הקרובות יותר ישראלים לליגה. זו תהיה טעות, כי זה יבוא על חשבון השחקנים הדומיניקנים והאמריקאים שמעלים את הרמה".

מכאן מתפנה הולצמן לבקר את ראשי הליגה, ועושה זאת בלי חשבון. "המארגנים רצו להרים את הכל מהר, העיקר שתהיה ליגה. שהם יוכלו ללכת לבאד זליג, קומישינר ה-MLB, והוא יוכל להגיד 'הפצנו את הבשורה, יש בייסבול גם בישראל'. אבל הם פתחו את הליגה שנה מוקדם מדי. לא ייתכן שהם יישבו במזרח ארה"ב יעשו יחסי ציבור ויקדמו את הליגה, בשעה שפה לא יהיה אף אחד כדי לפקח. תראה את המגרש הזה, הליגה נפתחה והוא עדיין לא היה מוכן. דחו 25 משחקים בגלל ארגון שערורייתי. היו צריכים לחכות".

הולצמן סבור שחוסר האכפתיות של המארגנים יעשה לליגה רק רע: "דיברו על 1,000 צופים למשחק, ובמשחקים שלנו בפ"ת מגיעים 100 במקרה הטוב. גם השחקנים מתלוננים על חוסר אכפתיות, וזה לא טוב, כי כשהם יחזרו לארצם, הם יספרו על זה ושחקנים אחרים לא ירצו לבוא. אני גם שואל את עצמי מה המטרה כאן, להקים ליגת בת למייג'ור ליג, או סתם לתת לשחקנים הזדמנות? הליגה הזו תחזיק שנה, אולי שנתיים במקרה הטוב".

ולמרות כל הביקורת, קשה לזהות אצל הולצמן, תומך נלהב של ישראל ומגדולי שחקני הבייסבול היהודים שקמו, נימה מרירה. "אני אוהב את ישראל, תמיד חלמתי להגיע לפה", הוא אומר. "ראיתי את חיפה, ת"א וירושלים ואני מאוד נהנה פה, אבל כאן זה מסתכם. אין כאן איזשהו אתגר מקצועי, זו בסך הכל חופשה".