וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

שום דבר לא יעזור להם

19.7.2007 / 23:09

הבעיה של מכבי ת"א היא לא אלי כהן, אלא מום פסיכולוגי עמוק. כמו שזה נראה כרגע, אין למועדון הצהוב דרך לצאת מהחור השחור הזה

אלי כהן יהיה, כנראה, האיש הכי בודד בעולם בימים הקרובים. אחרי שיספוג את עשרות המאמרים והטורים שייכתבו כנגדו (סנוניות ראשונות כבר פרחו לאוויר כשעה לאחר סיום המשחק מול סנטה קולומה), הוא ישוב להריסות הקבוצה שלו בקרית שלום. מלאכת הבניה שעליה שקד במשך שנה שלמה נראית כעת חסרת משמעות. ידברו איתו על ההכנה הלקויה, יזכירו לו את תכנון המשחק העגום, יצבטו אותו על ההשתהות המביכה בחילופים ויספרו לו שמכבי ת"א רשמה עוד נקודת שפל בתקופה העגומה והלא מחמיאה שלה ב-11 השנים האחרונות. כהן, שהגיע למועדון נטול ציפיות בדיוק לפני שנה והחיה מעט את הרוח המכביסטית שהייתה מנת חלקם של הצהובים בשנים היפות, צריך להתחיל עכשיו הכל מהתחלה, מאפס. כל האשליה של קבוצה גאה שלא נשברת (20 משחקים רצופים ללא הפסד בעונה שעברה) התנפצה בגדול בדרבי במחזור האחרון של 2006/07, ובהמשך ישיר קיבלה אגרוף נוסף באסטאדי קומונאל העלוב באנדורה.

הביקורת על כהן נכונה. מכבי ת"א לא הייתה מוכנה כמו שצריך למשחק הזה מכל אספקט אפשרי, והמאמן הוא זה שצריך אחר כך לתרץ ולהסביר, גם אם אין לו מה להגיד. כהן גם לא יכול להכריז "אמרתי לכם", למרות שהתרה ש"כל משחק באירופה קשה", שכן אם יעשה זאת, יצטייר כבדיחה גדולה אפילו יותר.

אלא שמי שחושב שהבעיה של מכבי ת"א היא עם מאמן זה או אחר או עם שחקן איקס, ויי או זד, טועה טעות מרה. הבעיה של המועדון הכי גאה בארץ עד לעבר הלא רחוק אינה מקצועית, היא נפשית. מכבי ת"א היום היא כמו חייל שמגיע לקב"ן רגע לפני החתימה על פרופיל 21. המצב שלה כל כך קטטוני, שלא נראה שיש לה מזור. זה לא עניין של ללמד את עומר פרץ איך בועטים לשער משלושה מטרים, את זה אף אחד כבר לא יעשה. זה גם לא שוער מצוין, קשר תותח או חלוץ קוסם. זה חור שחור של אגודה שלא יודעת איך לצאת מהמערבולת, ובכל פעם שהיא כביכול מנסה, היא רק מגלה שאפילו לא נגעה בתהום. ממבוכת ניקוסיה, דרך התבוסה להפועל עכו ועד חרפת קולומה, מכבי ת"א מוכיחה שעדיין לא ראינו כלום. אם היא רק מגיעה לתחתית, נפער בור חדש והיא שוב צוללת למטה, כמו סצנה גרוטסקית ב"משפחת סימפסון".

את הסיבות לכישלון של מכבי ת"א ולדיכאון שמאיים על הקיומיות שלה בליגת העל, לא במובן של אימת ירידה אלא ברמה של הפיכתה לקבוצה לא רלוונטית, קשה לספור. זה לוני, מאנה, תמי פרידמן, המאמן, האוהדים, השחקנים ומי לא. אולי הסיבה היא שמכבי ת"א לא מצליחה להתאושש מעידן פוסט נמני, שלמרות שהוא עדיין משחק, הדיבורים עליו, מצידו ומסביבו נותנים רושם שמדובר בשחקן עבר. כל הסיבות נכונות, כולן נראות ברות תוקף, ראשיות ומשניות כאחת, ויוצרות בליל אדיר של מבוכה וחוסר אונים. בכל מקרה, כשיש כל כך הרבה צרות על הראש, הדבר הכי פשוט הוא לוותר, ואת זה הצהובים עושים בכל הזדמנות שיש.

מכבי ת"א כבר הייתה בסרט הזה, בשנות ה-80 הלא עליזות, עם בושות שהגיעו לשיאן ב-10:0 למכבי חיפה. גם אז נראה היה שלמועדון הזה לא תהיה תקומה, וגם אז היה לה יו"ר, דני לאופר, שלא היה הצלחה מסחררת. עד שבאו שני פסיכולוגים, אברהם גרנט ועמנואל אופיר, לקבוצה. שניים שכדבר ראשון סידרו לשחקנים את הראש והצליחו למחוק מהם עבר קשה ומטריד. תגידו מה שתגידו על גרנט, הוא תמיד ידע לעבוד על אנשים, גם במובן החיובי של המילה. השאלה היא אם יש פסיכולוג כזה בליגת העל היום. התשובה היא לא.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully