מכבי חיפה 93/4 – הפועל באר שבע 1975-77

כדי לעמוד על ההבדל האמיתי בין הפועל באר שבע של 1975 למכבי חיפה של 1994 צריך להתמקד בשני החלוצים, שלום אביטן ואלון מזרחי. שני פיות גדולים שהנפיקו הרבה פנינים ושימשו מקור בלתי נדלה לכותרות בעיתונים ובמדורי הצחוקים והדחקות. שניהם היו סקוררים בחסד, עם הבדלים מהותיים: האחד הוא שאביטן מעולם לא הצליח מחוץ לבאר שבע (וגם בנבחרת היו לו בסך הכל שתי הופעות), בעוד שמזרחי צמח להיות, עובדתית, גדול הסקוררים שהנפיקה מדינת ישראל. ההבדל השני הוא שאביטן נחשב לאחת הדמויות הראשיות והפולקלור באליפות השניה של באר שבע (לראשונה לא היה שותף בכלל), כשמזרחי, למרות 28 שעריו והפה הגדול, אפילו לא היה שני או שלישי בהיררכיית הכוכבים של חיפה ב-1993/94 ועדיין היה בורג מרכזי שבא כדי לעשות את העבודה, לכבוש וללכת. אביטן? רעש וצלצולים בעיקר. מזרחי? כדור ברשת.

ולמה ההקדמה הארוכה הזו? כדי לספר לכם שבעצם העובדה שבאר שבע הגיעה לשלב הזה היא צריכה להגיד תודה, וכדי להסביר שהכוכב השישי או השביעי בחשיבותו בחיפה עולה עשרות מונים על הראשון או השני של באר שבע. אבל הסיבה הכי חשובה - כדי לשאת ברכה על ראשם של השוער רוני מוסקוביץ', המגנים אורי בנימין ויעקב כהן והבלם אלון בן דור. אחרי הכל, לעמוד מול ברקוביץ', קנדאורוב, חזן ועטר, כשמהאגפים מגיעים אהרוני וגלאם, זה משהו שיכול לגרום לסחרחורות לא נעימות ולהקאות לכל הגנה בכל ליגה, כולל האיטלקית והספרדית. מישהו באמת יכול להשוות בין הקישור של חיפה לזה של באר שבע, עם עופר השמנמן, נומה, רפי אליהו וברד? האם בכלל ראוי להזכיר באותה נשימה אליפות עם מזל (1976) בזכות עוד מפגן לוזריות של בית"ר ירושלים ודומיננטיות של קבוצה שלקחה את הליגה בהליכה, עם 95 שערים ו-39 משחקים ללא הפסד? לנו התשובה ברורה, ואין בלבנו ספק שגם לכם.

מאוד פופולרי להלל את מכבי חיפה 1993/4 (למרות שהיו לה לא מעט משחקים לא מרשימים באותה עונה), הרבה יותר קשה לזכור שהיא זכתה בתואר מול שתי יריבות שבעות: בית"ר של אחרי עונת האליפות, ומכבי ת"א של גרנט, שיוזמה ויומרה לא היתה בדיוק הצד החזק שלה באותה עונה. כמה דאווין יש באליפות הזאת של מכבי חיפה, אבל אם היא היתה באמת קבוצה כזאת גדולה למה היא לא בנתה שושלת? למה מכבי חיפה נכנסה אחר-כך לשבע השנים הרעות שלה (למרות שברוב הזמן היו לה את השחקנים הכי טובים), וחטפה סטירות ממכבי תל אביב (1995, 1996) ובית"ר (1997), ברגע שאלו התאפסו על עצמן? אבל עזבו אתכם מעובדות היסטוריות, בואו נחזור להלל בהתרפסות את מכבי חיפה 1993/4.

הפועל באר שבע של אמצע שנות השבעים היא בדיוק התרופה לדאווין של מכבי חיפה, קבוצה שקנתה כל מה שזז ואחרי זה טפחה לעצמה על השכם עם טיעונים על כמה הם גדולים. להפועל באר שבע של 1977-1975 היה רעב, להט בעיניים, מאמן גדול, שחקני בית מצוינים, משמעת טקטית גבוהה והגנה נהדרת. עם הכלים האלה גרנט וקשטן עשו צחוק מהתחת הגדול של מכבי חיפה, ואם יש צדק בטורניר הזה, גם הפועל באר צריכה לבעוט לפלצנים האלה בטוסיק.

ניסיון מעניין של הפועל באר-שבע לקרוא תיגר, ניסיון שלא החזיק מעמד יותר מדי זמן. כבר בדקה השלישית אסף מוסקוביץ' כדור ראשון מהרשת, אחרי שבן דור הכשיל את מזרחי ברחבה וחזן עשה מזה 0:1 בפנדל. בדקה ה-18 זה הפך ל-0:2 עם אסיסט גדול של ברקוביץ' למזרחי, ודקה להפסקה חתם קנדאורוב בטיל מ-18 מטר את תוצאת המחצית. בגארבג' טיים שפיגל הכניס את שי הולצמן במקום מזרחי, והירוקים שיחקו משולשים במרכז המגרש. גלאם נעץ את המסמר האחרון חמש דקות לסיום – 0:4, ובנגב אמרו שלום לגביע.