מי יותר מכביסט?

1970 הייתה שיא תקופת הזוהר של מכבי ת"א. שנה לפני כן התמנה שמעון מזרחי הצעיר ליו"ר קבוצת הכדורסל והחל שושלת מפוארת, בעוד קבוצת הכדורגל של המועדון, הדאבליסטית הישראלית, הוכתרה כקבוצה הכי טובה באסיה. "תינוקות ג'רי", אותה חבורת נערים נחושים שהחליפה את הקבוצה השבעה של שנות ה-60 השחונות, כבר בגרו והפכו לגברים. יחד הם הצעידו את המועדון לקראת עוד עשור בלתי נשכח, עם קבוצת כוכבים דורסניים שהפכו למיתוס.

גיורא שפיגל היה אומנם הסופרסטאר הזוהר, אך הוא לא יכול היה לעשות זאת ללא עזרתם של הדינמו משה עסיס, עמוד התווך מאיר נמני, הקיצוני רחמים טלבי, מגן הסופה מיקו בלו, הליברו צביקה רוזן ושחקן החוד המהולל דרור בר נור. זו הקבוצה שזכתה בחמש אליפויות ב-11 שנה, זו הקבוצה שהשחילה את החמישייה המדהימה לרשת של הפועל בדרבי של ינואר 1970 בקרב העירוני הכי גדול בתולדות ת"א, זו הקבוצה שהתוותה את עקרונות היסוד המודרניים של ה"מכביזם", שאליהם בשער 11 עדיין עורגים. מקומה בדפי ההיסטוריה של המועדון מובטח. זו, רבותיי, מכבי ת"א האמיתית ולא המתחזה, זו הקבוצה שתייצג את מכבי ת"א בטורניר הזה בצורה הטובה ביותר.

מכבי של 1991/2, שהביאה אליפות היסטורית, הייתה קבוצה מלהיבה, מפתיעה ואטרקטיבית. מכבי של 1994/5, שזכתה ב"אליפות הברומרים" בבאר שבע, הייתה קשוחה, יעילה וטקטית. מכבי של 1995/6, שלקחה דאבל עם קשטן על הקווים, הייתה פשוט מושלמת. בטח לקריטריונים שהטורניר הזה מציב: התאמה לכדורגל מודרני. אובארוב היה בלתי ניתן להכנעה, ההגנה (שלח הקצב וברומר האלגנטי) הייתה בצורה, נמני וזוהר ליהטטו בקישור, קלינגר שלט במרכז, דריקס היה סקורר. בפרונט ניצב דרור קשטן, המוח והטקטיקה, ומאחורי הקלעים פעל דייויד פדרמן, שנתן את הגיבוי הניהולי והפיננסי. המכונה הייתה משומנת, וכל המעורבים היו בשיאם.

זו הייתה קבוצה מכביסטית אמיתית, שמבוססת לחלוטין על שחקני בית, שעוררה השראה בכל אוהד צעיר. אם אפילו האחים נחמן נראו כ"הדבר הגדול הבא", אין פלא שחיים חג'ג' כבר התחיל לדבר על מעבר לאירופה. את הגביע היא לקחה למרות הגרלה עוינת, אחרי ניצחונות בחוץ על הפועל ירושלים, בית"ר ירושלים, הפועל חיפה (של גרנט) ומכבי חיפה. את האליפות היא הבטיחה בבלומפילד גדוש מול בית"ר, אבל ה-1:3 בקרית אליעזר, כשנמני השכיב את דוידוביץ', היה החגיגה האמיתית עבור האוהדים הצהובים, ביום חג בלתי נשכח. אלה היו ימי אופוריה, ובשער 11 חשבו שזה לא ייגמר אף פעם. עד שלוני פיטר את קשטן.

הבחירה, כמובן, קשה, כמעט בלתי אפשרית. לא קל להכריע בין שתי קבוצות כל כך יציבות ועוצמתיות, שלא זכו באליפות אחת מקרית, אלא בשרשרת של תארים מרשימים, שלטו בצורה ממושכת בכדורגל הישראלי, והפגינו דומיננטיות מזהרת לאורך שנים ארוכות. בסופו של דבר, וכמובן שזה לא הוגן, מכבי ת"א של 1996 תמשיך לשלב הבא, ולו רק בגלל הזיכרונות האמיתיים שחקוקים בלבם של האוהדים, בניגוד לסיפורים המיתיים, חסרי התיעוד, על אותה קבוצה כבירה. גם היום, מכבי ת"א של 1996 היתה זוכה בדאבל.

מלבד זאת, מדובר בקרב ישיר בין שני הכוכבים הגדולים של המועדון בכל הזמנים, אבי נמני מול גיורא שפיגל, שני קפטנים וירטואוזים, מנהיגים, גאוותנים, ובעיקר שנויים במחלוקת. בשורה התחתונה, הלב לא יכול להעניק לשפיגל, האיש שכמאמן אחראי לשתיים מהתבוסות הגדולות בתולדות הצהובים, את תואר השחקן הטוב בתולדותיה. מכבי 96, את האלופה, את המנצחת (1:2, מנגיחה מדהימה של דריקס). יאללה, תביאו לנו כבר את מכבי חיפה של 1993/4, גם עליהם לא נרחם, כמו שלא ריחמנו על רביבו וברקוביץ'. רומן פץ, תכין כבר את הרגל.