האלפיו העליון

הנבחרת הארגנטינית הקודמת שאלפיו באסילה בנה נחשבת עד היום לאחת הטובות ביותר שלבשה חולצת פסי תכלת לבן. מראדונה, באטיסטוטה, קאניג'ה, באלבו, רדונדו וסימאונה התחברו מצוין לפאזל המושלם של באסילה, זכו פעמים ברציפות בקופה אמריקה בלי מספר 10 (1991, 1993), עד שהתפוצצה להם בפנים פרשת הסמים של מראדונה במונדיאל 1994, ומאז ארגנטינה לא זכתה בתואר משמעותי. בהרבה מובנים, הנבחרת החדשה של באסילה נראית כמו המשך ישיר לזו מהשנים 1990 -1994: הפאסים הקצרים, הלהט, היומרה, הביטחון וההסתערות על שער היריב נראים נהדר בדיוק כמו אז, בדיוק בזמן כדי לסגור מעגל עם הנבחרת ההיא שמראדונה הסניף. הלילה, גם אם זה מול ברזיל ב', באסילה מגיע לרגע בו הוא יכול לתקוע יתד חשוב בתהליך הזה.

למעשה, ארגנטינה שיחקה בצורה דומה גם במונדיאל האחרון, כדורגל שורשי ומקסים אותו הם אוהבים להגדיר כ-la nuestra (שלנו), רק שהפעם נראה שמתווספת לכך תכלית, אותה מביא בין היתר קבלן התארים המאמן אותה. אם בכל זאת מחפשים עוד הבדל, הרי שמדובר בליאו מסי. הגאון, שראה את ההדחה של ארגנטינה מול גרמניה מהספסל בטענה שהוא צעיר מדי, מקבל אצל באסילה את הגב שלו ושל שאר השחקנים הותיקים שזימן לידו, לקחת על הגב את הנבחרת כמו הגדול מכולם. אם השניים יביאו הלילה תואר ראשון לארגנטינה אחרי 14 שנה, לסגירת המעגל של באסילה תהיה סמליות כפולה. במיוחד כאשר רוב הסגל שלו מורכב מנציגי הדור שהיה אמור להמשיך את מראדונה ונכשל פעם אחר פעם במשימה, ועכשיו, יחד עם באסילה, יחד עם מסי, יש להם הזדמנות נהדרת לסגור מעגל מלא באכזבות של 14 שנה.

ההבדל, כאמור, בין באסילה לחוסה פקרמן הוא לא בסגנון המשחק אלא בגישה. אם ברבע גמר המונדיאל פקרמן "שידר נגטיביות בעייתית", כפי שכותבים הארגנטינים, כאשר החליף את ריקלמה בקמביאסו, הרי שבאסילה פועל על תדרים אחרים לגמרי. באסילה יודע להגיע לשחקנים שלו, ללב שלהם, לחושים שלהם ומחדיר להם את הרוח ההתקפית חסרת הפשרות, מלאה באמונה שזה ורק זה יביא את הניצחון. גם אם הקופה אמריקה לא מרשים פרשנים אירופיים באיכות הקבוצות שלו, קשה להתעלם ממאה אחוזי ההצלחה של ארגנטינה, ומיחס השערים 3:16. בשורה התחתונה, הגישה החיובית של באסילה הצליחה ליצור אפקט הרתעה מרשים, כאשר שומעים את דונגה מדבר על כל שברזיל היא לא הפייבוריטית בגמר, אמירה שהצליחה להקפיץ לא מעט אנשים.

הפילוסופיה של באסילה היא סיפור הצלחה מדהים, שרק עכשיו אולי מתחילה לחלחל לנבחרת. באסילה נולד בראשון לנובמבר 1943 בבאהיה בלאנקה. בגיל 32 הוא פרש ממשחק אחרי קריירה לא גדולה במיוחד בתור מגן, אבל כמו במקרים רבים אחרים, את התהילה הוא פגש דווקא דרך האימון. באסילה, לא טקטיקן גדול במיוחד, משמש בעיקר כאב רוחני לשחקניו ויודע בדיוק היכן להציב אותם על המגרש, כדי שימצו את רוב הכשרון שלהם. עדות לכך ניתנת בתבשיל המדויק שרקח בין ורון, ריקלמה, מסי וטבז, שחקן שהתחיל את הקופה אמריקה על הספסל, אבל לא יצא למלחמה נגד מאמנו, שידע איך לגעת בו פסיכולוגית.

באסילה, לאורך הקריירה שלו, דורש משחקניו הרבה, ובו בזמן נותן להם את כל כולו. כל אימת שהמאמן בן ה-63 פותח את פיו, נראה כאילו רעידת אדמה צפויה בקרוב. קולו הרועם, בין היתר כתוצאה מהעישון והוויסקי, לא משאיר אדיש אף אחד, מספרים גם שחקניו לנבחרת הנוכחית. וקוקו חוזר על אותה מנטרה: "אני רוצה לנצח, אבל דרך כדורגל יפה". בדרך כלל הוא תופס את שתי הציפורים.

הקדנציה הראשונה שלו בנבחרת (1990 – 1994) הסתיימה אחרי ההדחה המאכזבת בשמינית גמר מונדיאל 94' בארצות הברית, אבל השאירה טעם של החמצה, של צורך לתת הזדמנות שנייה, בעיקר לאור ההישגים של קוקו מאז שעזב את הנבחרת. לשיאו הגיע באסילה כשאימן את בוקה ג'וניורס פוסט קרלוס ביאנ'צי האגדי. באסילה הוביל את הצהובים-כחולים תוך שנה, בעונת 2005/06, לזכייה בלא פחות מארבעה תארים, שתי אליפויות ארגנטינה ושני תארים יבשתיים, ושוב, דרך כדורגל יצירתי ופורה, עם אותה גישה הפוכה מפקרמן. מה שעוד יותר העצים את הצלחתו היא העובדה כי רגע לאחר שעזב את בוקה, בתחילת טורניר האפרטורה ב-2006, החלה הקבוצה לשקוע תחת ידיו של ריקרדו לה וולפה, עד להפסד האליפות במשחק ההכרעה.

את הקדנציה השנייה פתח באסילה עם שני הפסדים, הראשון ליריבה המושבעת, ברזיל, והשני לספרד. במשחק הבא כבר קצר ניצחון יוקרתי על פיינלסטית המונדיאל, צרפת. באסילה מעולם לא נתן לבעיות להכשיל אותו, וידע בתחכום רב להתגבר עליהן. בתחילת הקדנציה שלו, למשל, נתקל המאמן בהתנגדות של קבוצות ארגנטיניות לשחרר שחקנים למשחקים רחוקים, בעייה שהיתה קיימת גם אצל קבוצות אירופיות עם שחקנים ארגנטינים. הפתרון שלו היה פשוט: שתי נבחרות, אחת של ארגנטינאים מקומיים, כולל צ'אנס מחודש לחואן ורון, ונבחרת שנייה של אירופיים. לקופה קיבץ באסילה את הטובים ביותר משתי הנבחרות, אם זה ורון וריקלמה, שהצטיינו בשנה האחרונה בליגה הארגנטינית, ואם זה מסי, ההוא מהספסל של פקרמן, שהפך בחודשים האחרונים למנהיג של ברצלונה. הדלת היתה פתוחה לכולם, התחרות היתה בריאה, והתוצאות בהתאם.

הקשר בין באסילה לשחקניו הוא עמוק יותר מהרגיל, דבר שעוזר לו להעביר להם את הפילוסופיה שלו בקפדנות יתר. הוא לא חשש לייעץ לשחקניו הנמצאים אלפי קילומטרים ממנו ולומר להם מה הם צריכים לעשות. כזכור, קרלוס טבז וחאבייר מסצ'ראנו, שני הכוכבים הגדולים של קורינתיאנס, עברו בתחילת העונה שעברה במפתיע לווסטהאם הצנועה. באסילה, שלא אהב בלשון המעטה את המעבר, טען זמן לא רב לאחר מכן כי מוטב לקריירה האישית שלהם ולעתידם בנבחרת הלאומית אם יעברו לקבוצות בסדר גודל רציני יותר. את מסצ'ראנו הוא שלח ליובנטוס ועל טבז אמר שהוא יכול לשחק בכל תפקיד התקפי במגרש, מלבד התפקיד בו הוא משחק בווסטהאם בכנף השמאלית. למרות שהשניים התנגדו בתחילה לדבריו וניסו את מזלם בפטישים, הרי שהצעתו לא נפלה על אוזניים ערלות. מסצ'ראנו עבר לליברפול בחלון ההעברות בינואר. טבז הציל את ווסטהאם במו רגליו מירידה אשתקד, אבל את העונה הבאה יפתח באלופה האנגלית, מנצ'סטר יונייטד.

באסילה גם הפתיע כשהחזיר לסגל שני פורשים, חואן ורון ורומן ריקלמה. המטרה שלו היתה למחוק 14 שנים ללא תואר, ובשביל זה צריך גם שחקנים מנוסים, שיתנו לילדים הכשרוניים את הגב להצליח. מה גם שהרעב של חלק מהותיקים לזכות כבר בתואר הוא נכס ממנו באסילה לא יכול היה להתעלם. עם ניהול נכון ותפקוד במקום המתאים להם במגרש, המהלך של באסילה התברר כגאוני, גם אם לקח קצת זמן לשכנע אותו ללכת על חלק מאותם ותיקים. באסילה היה פתוח להצעות והצליח. ורון, למשל, לא לבש את מדי הלאום מאז הכישלון במונדיאל 2002. הקשר שב למולדת והוליך את אסטודיאנטס לזכייה היסטורית באפרטורה 2006. באסילה התרשם, קרא לו לסגל הנבחרת המקומית ולקח אותו לונצואלה, למרות ביקורת על המהלך.

באסילה גם היה חכם מספיק כדי לא להתעלם מהקאמבק המדהים של ריקלמה, שפרש מהנבחרת בטונים צורמים, נתן את התחושה שלארגנטינה אסור להיות תלויה ביציבות של פליימייקר תובעני כמוהו. עד שבא באסילה ומצא את הנוסחה שמשלבת את כל האלמנטים. בריאותה הרופפת של אימו עקב היחס התקשורתי, הריב עם מאמן ויאריאל מנואל פלגריני, נשכחו כלא היו בבוקה, אותה ריקלמה הוליך לזכייה בליברטדורס. באסילה הצליח להחזיר אותו לנבחרת, עם אותה יכולת מבוקה.

לתלכיד הקשרים המרהיב הזה סיפק באסילה סגנון של הנעת כדור ארגנטינית, שנותן לכל אחד מקום לביטוי. "אנחנו קבוצה עם סבלנות. כאשר אנו מחזיקים בכדור, היריב לא יכול לפגוע בנו. הוא רודף אחרינו, מתעייף ואז אנו מכים בו", אמר לא מזמן. כמה פשוט, ככה חכם. האלביסלסטה משתעשעים ולקראת הסוף נותנים את ה'זבנג וגמרנו' כשהיריב מותש. 11 מ-16 השערים של ארגנטינה נכבשו במחצית השנייה, כשרק שני שערים נכבשו ב-20 הדקות הראשונות של המשחק. מה שנקרא, טביעת יד של מאמן.

עם כל הכבוד לקופה אמריקה, שנערך אחת לכמה זמן שהמארגנים מוצאים להם קיץ פנוי, באסילה הובא לנבחרת כשהמטרה העיקרית היא מונדיאל 2010 שייערך בדרום אפריקה, תחרות הרבה יותר קשה מהקופה אמריקה. הוא גם יודע שרוב הסגל הנוכחי יהיה מבוגר מדי. אבל בדרך לשם צריך להוריד את הקוף מהגב ולזכות הערב בתואר ראשון מזה 14 שנים. באסילה, שיסגור מעגל כאמור עם התואר הזה, יודע שאחר-כך הדברים יוכלו ללכת יותר בקלות.