על סדר היום: אין כמו בבית?

מארק בהרלי, המגיש של שיקגו וייט סוקס, יכול היה לצאת לשוק החופשי בסוף העונה. בהרלי, בן 28 בסך הכל, יכול לתת עוד לפחות חמש או שש עונות טובות. הוא מגיש ימני טוב מהממוצע עם ERA קריירה של 3.77, הוא הוכיח שהוא עומד במצבי לחץ ובמחירי השוק בשנים האחרונות ולשחקן כמוהו יש סיכוי לא רע לקבל חוזה עתק.

גם בשיקגו ידעו את זה והציעו לו חוזה. בהרלי הסכים. 56 מיליון דולר לארבע שנים, עם סעיף "ענישה" של 15 מיליון דולר במקרה שהגרביים יעשו עליו טרייד. בכל מקרה, מכיוון שבהרלי כבר שמונה שנים בליגה, הסעיף הזה יחול רק בשנתיים הראשונות של החוזה, אז יקבל המגיש אוטומטית סעיף של "נו טרייד" בגלל חוק 10/5 - עשר עונות בליגה, מהן חמש באותה קבוצה.

איצ'ירו סוזוקי בחור לא צעיר, בן 33, אבל כוחו עוד במותניו וברגליו. איצ'ירו הוא הלידאוף הטוב ביותר ב-MLB בעשור האחרון, שחקן בחסד משכמו ומעלה, עם ממוצע חבטות של 33.3 אחוז. גם הוא היה יכול לטעום מהשוק החופשי, אבל הצעה של 90 מיליון דולר לחמש שנים השאירה אותו במארינרס.

שני השחקנים לקחו החלטות הגיוניות ונכונות. בהרלי ורעייתו אוהבים את שיקגו, איצ'ירו כבר לא צעיר והסכום שיקבל לא מועט. אבל לא מעט שחקנים ניסו בעבר לטעום את השוק החופשי, ולא אחת גם עברו את הטבילה הזו בהצלחה. ראו את מיגל טחאדה והחוזה שלו בבולטימור או בארי זיטו בסן פרנסיסקו. יש כאלה שנכשלו בגדול, כמו נומאר גארסיהפארה, שסירב לחוזה של 60 מיליון דולר לארבע עונות מבוסטון, נפצע, הועבר, שוב נפצע והסתפק בסכומים נמוכים באופן משמעותי ובחוזים קצרי טווח.

השוק החופשי הוא הימור, כשהשיקול בו הוא יותר כסף מול נוחות. אחרי הכל, לא קל לשנות אווירה ואת הסביבה שבה אתה נמצא. המקרים של בהרלי ואיצ'ירו מסמנים תופעה שלא הייתה מקובלת בשנים האחרונות ב-MLB. אולי זו חזרה לשפיות ממחירי השוק המטורפים (גיל מש ו-55 מיליון הדולר) ואולי זו סתם סטיית תקן מקרית. בכל מקרה, הניו יורק יאנקיז מציעים כעת לאלכס רודריגז חוזה חדש. אלא שהסוכן של רודריגז הוא סקוט בוראס, האיש ש"הארכת חוזה באמצע העונה" הוא משפט קשה עד טראומתי בשבילו. א-רוד כבר הודיע שיחכה עד סיום העונה. ככה זה כשעובדים עם בוראס.

באינדיאנפוליס קולטס עשו חושבים והחליטו להעניק לדווייט פריני חוזה של 72 מיליון דולר לשש עונות, מתוכם 30 מיליון דולר במענק חתימה, כשהם הופכים אותו לאחד משחקני ההגנה היקרים בהיסטוריה של ה-NFL והיקר ביותר בעמדתו.

בקישור לסעיף הקודם, מצד פריני מדובר בעסקה מצוינת. הוא נמצא בקבוצה שהוא מכיר ובמערכת שהוא מוברג לתוכה היטב. כל זה קרה לאחר שהקולטס כבר תייגו אותו כשחקן פרנצ'ייז, מה שהיה גורם לו להישאר עוד עונה בקבוצה ולהסתכן בפציעה ובאובדן סכומים משמעותיים. כשאדג'רין ג'יימס היה שחקן הפרנצ'ייז של הקולטס הוא לא הפסיק לבכות. כשירד ממנו התג, הוא נדד לאריזונה, בית קברות לכל שחקן פוטבול מקצועני.

הקולטס, מצידם, השאירו את אחד הקיצוניים ההגנתיים הטובים בליגה. פריני בסך הכל בן 27, ואין שום ספק שכל עוד יישאר בריא, את השנתיים וחצי המובטחות לו בחוזה (30 מיליון דולר) הוא ייתן. ואם אחר כך ייסוג ביכולתו? תמיד אפשר לחתוך. בכל מקרה, הקולטס, שרבים דיברו עליהם בשנים האחרונות כעל קבוצה המועמדת להיעלם ממפת הצמרת של הפוטבול, שוב מראים שבאמצעות ניהול נכון אפשר להשאיר את התותחים הכבדים אצלך.

לפני כשנתיים הצהיר מארק קיובן, בעלי הדאלאס מאבריקס, כי בכוונתו לרכוש את הפיטסבורג פייראטס. קיובן, אוהד שרוף של הפייראטס, מאוד רוצה נגיעה ב-MLB, אבל בעלי הקבוצה, שלאורך השנים רק החריבו אותה ושלשלו מזומנים לכיסם במקום להתחזק, שמו לו רגליים.

עכשיו קיובן יוצא בקמפיין נוסף: הוא רוצה לקנות את השיקגו קאבס. "הגשתי הצעה", הוא הצהיר. הקאביז מועמדים למכירה על ידי הבעלים הנוכחיים שלי, הטריביון קומפני, מכיוון שהחברה נרכשה על ידי המיליארדר סם זל.

העובדה שקיובן רוצה להיכנס לקאביז התקבלה, כמובן, באהדה. מה שמצחיק הוא ששתי הדמויות שהיו מאוד רוצות לראות את הבעלים הכי מטורלל ב-NBA בריגלי פילד הם לו פינלה, המנג'ר הפסיכי לא פחות ממנו, וקרלוס זמבראנו, המגיש המשוגע של הקבוצה. "אני לא מכיר אותו אישית", אמר פינלה, "אבל אני יודע שהוא טיפוס ושהוא ווינר". זמבראנו הוסיף: "אני בטוח שהוא ייתן לנו כל מה שצריך כדי שנגיע לוורלד סירייס". אין ספק שאם קיובן יגיע לקאביז יהיה מעניין מאוד לראות את המשולש הזה עובד.

בכל מקרה, אם קיובן ייכנס לקאבס, אין שום ספק שהוא מתכוון ליישם את המודל שהכניס בדאלאס, ולא רק מסיבות ספורטיביות. פיטסבורג משחקת באותו בית, ה-NL מרכז, של הקאביז. בפעם הזאת - זה עסק אישי.

גארי שפילד הוא פה גדול וטיפוס בכיין. הוא איש לא אהוד, ובעצם - הוא חבר של בארי בונדס, מה שאומר עליו הכל. ביום שישי יצא שפילד במתקפה חריפה על ג'ו טורה, מאמן היאנקיז, בשורותיהם שיחק בין 2004 ל-2006, בתוכנית של בריאנט גאמבל ב-HBO.

"טורה עושה הבחנה בין שחורים ללבנים. כששחקן שחור עשה טעויות הוא צועק עליו בפומבי, וכששחקן לבן עושה טעות הוא לוקח אותו לחדר ודן איתו בפרטיות על הנושא", אמר שפילד. "לכל השחקנים השחורים במועדון היו איתו בעיות". כשנשאל על דרק ג'יטר, השחקן שעליו מושתתת תדמיתה של ניו יורק ב-11 השנים האחרונות, ענה שפילד: "הוא לא שחור משני הצדדים. כשאתה לא רק שחור, זה סיפור אחר". הוא לא הביע חרטה על הדברים גם לאחר מכן.

מצד אחד, אי אפשר לבטל מיידית את הטענות של שפילד. גם ראול מונדסי, ששיחק ביאנקיז בעבר, אמר כי הקבוצה סובלת מגזענות. מצד שני, כשלוקחים בחשבון את ההסטוריה נטולת האמינות של השחקן, שהואשם בשימוש בסטרואידים, שטען שסמי סוסה סובל מגזענות לאחר שהורחק בפרשת השעם במחבט, שחובר לבארי בונדס ולעמדותיו, שסובל מרגשי נחיתות בכל מקום שבו הוא נמצא ושאף פעם לא מרוצה - ניתן להסיק שאולי טורה אכן לא התייחס יפה לשף, אבל בעיקר בגלל האדם המגעיל שהוא ולא בשל צבע עורו.