ביום שישי החלה בגוריצה אליפות אירופה בכדורסל לנבחרות עד גיל 20. נבחרת ישראל לא רק שמשתתפת, אלא מועמדת להגיע לחצי הגמר ואולי אף מעבר לזה.
יש לכדורסל שלנו היסטוריה מרשימה במסגרת זו עם שתי הופעות בגמר ב-2000 ו-2004. הסגל הנוכחי, בהדרכתו של יעקב ג'ינו, מבטיח רבות עם שחקנים כמו עמרי כספי, יוגב אוחיון ואלישי כדיר. אבל התקשורת הישראלית אינה מגלה עניין. מלבד ב"הארץ" ובוואלה!, לא מצאתי שום קידום רציני לאירוע זה. נכון לכתיבת שורות אלה, אף עיתונאי ישראלי לא הגיע לעיר הגבול בין איטליה וסלובניה, לסקר את המשחקים. שידורי טלוויזיה? הס מלהזכיר.
בעיה של תקציב? אל תצחיקו אותי. לשלוח כתבים למחנות האימונים של בית"ר ירושלים ומכבי תל אביב עולה הרבה יותר. ומה מדווחים משם? בעיקר רכילות ומציצנות.
בערוץ הספורט השקיעו אמנם הרבה בכיסוי אליפות ווימבלדון ועל כך יבורכו. מאידך, לא חסכו בהוצאות בסיקור הקופה אמריקה. מישהו בדק כמה צופים, מלבד יוצאי ארגנטינה וברזיל, אכן חוזים במשחקים הנערכים בשעות הקטנות של הלילה? ואם כבר לילה, למה להתעלם ממשחקי גביע העולם בכדורגל לנבחרות עד גיל 20 הנערכת בקנדה?
לערוץ היה גם תקציב לסיקור חי של גביע אמריקה בשייט ואף טרח לשלוח לולנסיה את מירי נבו. נבחרת ישראל? יוק. ומה עם צ'רלטון על שני ערוציה? הם שידרו את מירוצי הסוסים באסקוט ואת המשחק בגביע האינטרטוטו בין מכבי חיפה וביסטריצה, שאפילו רוני לוי לא התייחס אליו ברצינות והציב בהרכב את שחקני הנוער. מלבד זה, יש שם מבול של שידורים חוזרים מהליגה האנגלית שאיש אינו צופה בהם.
הערוץ הראשון עשה אמנם מאמץ ושידר את אליפות ישראל באתלטיקה ועל כך כל הכבוד להם. אבל מה עם הנבחרת הלאומית בכדורסל עד גיל 20? האם הטור דה פראנס חשוב יותר? בכל מקרה יעדיפו חובבי מירוצי האופניים את השידורים הישירים ביורוספורט או בערוץ פראנס 2.
ברור לי שכל זה ישתנה במידה ואכן הנבחרת של ג'ינו תעפיל לשלבים המכריעים באליפות אירופה. אז ימהר אחד מערוצי הטלוויזיה לשגר שדר ופרשן וגם אמצעי התקשורת האחרים ילכו בעקבותיו. זה יהיה מעט מדי ומאוחר מדי.
עדיין מצפים לקפיצת מדרגה
שחר פאר הצהירה השבוע שלא מזיז לה כלל מה כותבים ואומרים עליה באמצעי התקשורת בישראל. "אני מאמינה בדרכי ואמשיך בכך", אמרה.
זה בסדר, שחר. את צודקת ואין איש שיודע יותר טוב ממך מה טוב לך ומה את צריכה לשפר, ואני מקווה שנראה את זה כבר בסוף השבוע הקרוב, כאשר תובילי את הנבחרת למשחק הגורלי באוסטריה על מקום בבית העליון בגביע הפדרציה. אני גם בטוח שלמרות שאת סבורה שמיצית את עצמך בווימבלדון, היתה לך צביטה קטנה בלב כאשר ראית את מריון ברטולי עושה את כל הדרך לגמר אליפות ווימבלדון. את הרי מכירה אותה היטב והיא היתה גם שותפתך למשחקי הזוגות.
יש הרבה דמיון ביניכן. היא אמנם מבוגרת ממך בשנתיים, אבל שתיכן זכיתן עד היום בשלושה תארים בסבב. את דורגת לפני ווימבלדון במקום ה-16 בעולם והיא במקום ה-19. עד המפגש על הדשא בדרום לונדון היה לך מאזן של 0:5 במשחקים מול מריון. אולי משום כך היו לנו ציפיות שתעברי את המשוכה הזו. מסתבר שדירוג ומאזן משחקים קודמים אינם מבטיחים דבר. למריון היה את המשהו הזה שהופך שחקנית טובה לשחקנית על, שמסוגלת לנצח במעמד כזה את המדורגות שלוש (ינקוביץ') ואחת (הנין) בעולם.
האם היתה זו הברקה חד פעמית? ימים יגידו. לשחר יש את כל הזמן שבעולם להוכיח שהיא מסוגלת לעלות את המדרגה הזו. התחנה הבאה היא פלאשינג מדו בחודש ספטמבר, על המגרשים הקשיחים שהיא גדלה עליהם. בהצלחה.