פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        יורוטראש

        הגרלת היורוליג לא רק חשפה איזה בית קל מחכה למכבי ת"א, אלא גם העלתה תהיות לגבי איכות הקבוצות במפעל - ובעיקר לגבי הנעדרות ממנו

        ברוסיה טוענים שבמובן אחד לפחות, הכללים הרווחים בעולם הכלכלה וההיגיון העסקי הצרוף אינם חלים על אנשי היורוליג. שכן שם כסף לא קונה השפעה, וודאי שלא הכרה. "תראה מה זה", אומר בייאוש איש כדורסל רוסי, "לצרפת ולליטא יש שתי נציגות במפעל, שארבעתן יחד לא יעמידו תקציב שיתקרב לזה של דינמו מוסקבה, קאזאן או חימקי". לצערם של הרוסים, היורוליג הוא גוף פוליטי-עסקי בלתי תלוי: הפוליטיקה קודמת, הכסף רק שני לה.

        דינמו מוסקבה? רואן!

        ביול"ב, הארגון שמפעיל את היורוליג והיול"ב קאפ, "נאמנות" ו"חברות" הם ערכי יסוד. כשבקיץ 2000 הוקם פרויקט יול"ב השאפתני על רקע האכזבה והכעס שהצטברו בקרב קבוצות רבות באירופה מההתנהלות העסקית של פיב"א, היו אלה הספרדיות, האיטלקיות והיווניות שקפצו ראשונות למים הרדודים והעניקו בסיס מקצועי לארגון המתהווה. גם היום, שבע שנים אחרי, כאשר יול"ב כבר מסתכלת לדיוויד שטרן בלבן של העיניים ומפיב"א, המונופול לשעבר, נותר ארגון מרוסק וריק מתוכן, הברית הספרדית-איטלקית-יוונית מסרבת להתפרק. וזה מרגיז ומקומם בעיקר את אנשי המקצוע האחרים ביבשת.

        11 מתוך 24 המקומות ביורוליג מאוישים בידי קבוצות מהמדינות המייסדות. ארבע משבצות לספרד ולאיטליה, שלוש ליוון. "ללא שום פרופורציה לטיב הכדורסל שמשוחק בהן", קובל איש הכדורסל הרוסי. צרפת, ליטא וטורקיה, הן מכולן, נהנות משתי נציגות במפעל. האבסורד הגדול ביותר הוא שלרוסיה, לה ארבע או חמש קבוצות ברשימת שמונה הגדולות באירופה מבחינה תקציבית, זוכה לנציגה משוריינת אחת בלבד – צסק"א מוסקבה. דינמו מוסקבה הגיעה ליורוליג אשתקד דרך היול"ב קאפ ולמרות שכבר בעונתה הראשונה העפילה לרבע הגמר, תשוב ליול"ב קאפ בעונה הבאה. ככה זה כשקבוצות גמדיות כמו רואן ולובליאנה תופסות מקום. ובכלל, אם היורוליג אכן מעדיפה לקדם רב-תרבותיות, הומוגניות ופנייה לשווקים חדשים על פני רמת הכדורסל, כיצד ייתכן שמדינות כמו אוקראינה, צ'כיה, פורטוגל, אנגליה, אוסטריה, בלגיה, הולנד ולטביה נותרות ללא ייצוג? "זה נכון, יש בעיה ארגונית מסוימת ביורוליג", סבור מאמן אפס פילזן, דיוויד בלאט.

        לספאחיה זה דווקא היה נוח

        קבוצות זוכות בכרטיס ליורוליג באחת משתי דרכים – דרך חוזה אישי רב-שנתי עם יול"ב, בו מחזיקות הקבוצות הגדולות באירופה (ביניהן מכבי תל אביב), המבטיח את השתתפותן במפעל גם במקרה והן כושלות בליגה המקומית, או דרך התאחדויות הכדורסל המקומיות, שקובעות שיטות דירוג שונות לפיהן מחולקות הקבוצות למפעלים האירופאים. באיטליה, למשל, שיטת הדירוג נקבעת על פי כמות נקודות, שנגזרות מהמיקום בליגה בסוף העונה הסדירה, הישגים בפלייאוף ובמסגרת הגביע והסופרקאפ. סיינה המצוינת, ששלטה אשתקד בליגה האיטלקית ביד רמה, חזרה ליורוליג דרך הליגה האיטלקית, אבל לא מחזיקה בחוזה אישי מול יול"ב. אם המצב הנוכחי יישמר, יהיה עליה להמשיך ולזכות בתארים באיטליה כדי לשוב ליורוליג גם בעונת 2009.

        "השיטה של היורוליג טובה בעיקרון, אבל לא כל הקבוצות הטובות באמת נמצאות שם", מודה בלאט. "רוסיה היא כמובן הדוגמא המובהקת: יש שם כסף גדול מאוד, וביורוליג חייבים לתת על כך את הדעת". בכיר בכדורסל הישראלי סבור כי "לפחות חצי מהמשתתפות ביורוליג לא צריכות להיות שם, ואפשר למצוא בקלות 10-12 קבוצות טובות מהן שלא נמצאות במפעל. זה בפירוש לא ה-NBA של אירופה, גם לא ליגת האלופות בכדורסל. כל ה'הייפ' סביב המפעל בארץ זה אולי קצת עניין של פרובינציאליות, אנשים לא מבינים שהיורוליג לא כזה מפעל בכיר כפי שמנסים לצייר אותו. הכדורסל האירופאי מתפרק מכל נכסיו. למעט הכדורסל הרוסי, אבל כנראה שבמערב אירופה עוד לא התרגלו לשינוי הכלכלי שמתרחש במזרח אירופה. למה לאיטליה מגיעות ארבע נציגות? הרי הכדורסל שם בהתרסקות. ולמה ליוון מגיעות שלוש נציגות? יש הרבה תהיות".

        פרשן כדורסל רוסי נשמע נחרץ עוד יותר. "יול"ב הוא אולי ארגון בריא יותר מפיב"א, אבל עם שיטת בחירה בלתי מאוזנת ולא בטוח שהשיקולים הכלכליים שהוליכו אותו מלכתחילה מצדיקים את חוסר האיזון של השנים האחרונות". כדוגמא שבים ומזכירים ברוסיה את אולימפיה לובליאנה, שנקלעה לחובות של למעלה מחמישה מיליון יורו והמשך פעילותה מוטל בספק. "גם אם לובליאנה תעמיד קבוצה, ברור שזו לא תהיה קבוצת כדורסל רצינית", מוסיף הפרשן. "דינמו מוסקבה היא הקבוצה השנייה בעושרה באירופה. קבוצה של 30 מיליון דולר. שחקנים מקבלים שם שני מיליון יורו לעונה, המאמן פשיץ' מיליון יורו. ועדיין, ההשפעה הפוליטית שלה לא מספיק חזקה".

        ברוסיה חוששים שהיורוליג תהפוך לבועה "נוסח פיב"א של פעם", כפי שאומר איש המקצוע הרוסי. "אני לא טוען שיול"ב צריכה להפר הסכמי שריון על ימין ועל שמאל", הוא ממשיך, "אבל עליה לפחות לחשוב טוב יותר לפני שהיא חותמת עליהם. יש מקרים יוצאי דופן, של קבוצה בקשיים כלכליים גדולים כמו לובליאנה, שבהם אולי כן צריך להפר הסכם. קבוצות ברמה של מרכז טבלה בליגה הישראלית, עם כל הכבוד, לא יכולות להמשיך ולשחק ביורוליג על סמך הסכמים שאין להם אחיזה במציאות. נציגה אחת לרוסיה זה עלבון לאומי של ממש. כל עוד ברתומיאו והחברים שלו לא יבינו שצריך להזיז משהו, המפעל שלהם לא יתרומם. וזה חבל ועצוב, לי ולכל מי שאוהב כדורסל".

        ולכן גם בעונה בה סימאס יסאיטיס מאיים על שלמות הלוחות בהיכל, מחליפו המיועד של מייסיאו באסטון משחק פחות מרגב פנאן וניקולה וויצ'יץ' מבלה שעות על מיטת הטיפולים של וירשובסקי ופלכטר, מכבי תל אביב העפילה לשלב שמונה האחרונות. ובכל מקרה, תגיע לשם גם בעונה הבאה. אל תדאגו, נעיר אתכם באזור מרץ.