סיכום הדראפט, כתבה שלישית

אז סקרנו את המרוויחות והמפסידות בערב הדראפט של 2007, אבל בהתחשב בכמות סימני השאלה שצצים גם בבחירות ומהלכים שנראים על הנייר כטובים או רעים, תמיד ישנן הקבוצות שקשה להעריך איך תשפיע עליהן קבלת ההחלטות שלהן. בכתבה האחרונה על סקירת הדראפט נבחן את אלו שחבר המושבעים טרם הכריע לגביהן, והזמן יהיה הפוסק הסופי.

מי שלא מודע לכך שהחולשה הגדולה של הבולס קשורה לנקודות בצבע, כנראה לא עוקב יתר על המידה אחר הנעשה ב-NBA. גם הג'נרל מנג'ר ג'ון פקסון מכיר את הבעיה הזו היטב, ולכן ניהל בחודשים האחרונים מגעים להבאתם של פאו גאסול או קווין גארנט, מה שבסופו של דבר, כידוע, לא הניב את התוצאות המצופות בעיר הרוחות. במקום זאת, בחר פקסון להמשיך להישען על הסגל הצעיר והמשתפר שלו, שמגובה בהגנה של בן וואלאס מתחת לסל, בתקווה שהזמן והניסיון יהפכו את השוורים לאריות המזרח.

אם בדראפט הקודם האנרגיה הבלתי נגמרת והטירוף בעיניים של ג'ואקים נואה הספיקו לו כדי להפוך למועמד לבחירה הראשונה, אחרי שהעביר עונה נוספת במכללות זכה נואה להערכה קצת יותר ריאלית, ונבחר במקום התשיעי. הדיווחים בתקשורת האמריקאית דיברו על התעניינות גדולה בסיני יי ז'יינליין, אולם אחרי שמילווקי חטפה אותו, בחרה שיקגו במהירות, בעבודה הקשה, בווינריות, במלחמה על כל כדור, בחוסר האנוכיות ובמנהיגות הסוחפת של נואה. כל זאת בחבילה של 2.10 מטר ו-110 ק"ג פלוס מינוס. בארה"ב יש אף מי שכינו אותו "שחקן שנולד לשחק עבור סקוט סקיילס".

כל זה טוב ויפה, אבל מבחירת טופ 10 אתה מצפה לקבל פתרון לבעיה מרכזית בסגל, ולמרות שנואה יהיה אחד החיילים המצטיינים של השוורים בשנים הבאות, בהבאתו לא פתרו הבולס את מצוקת הנקודות בצבע שלה, וכל ההתלהבות בעולם לא תגרום לו להפוך לספק נקודות עקבי מתחת לסל. כרגע כנראה שיעלה מהספסל מאחורי טיירוס תומאס, שגם הוא מביא אתלטיות והתלהבות, אבל בינתיים לא הרבה יותר מזה. על יכולותיו ההתפקיות של וואלאס באמת שאין טעם להרחיב.

המספרים של נואה בשנים הקרובות יכולים בהחלט להזכיר את אלה של אנדריי קירילנקו, לא בכמות אלא בהתפרסותם על פני כל הקטגוריות האפשריות. אי אפשר להתלונן לתוספת יפה שכזו, אבל מכיוון שפקסון זקוק היה לביג מן אמיתי, ומכיוון שנראה שכזה לא יגיע גם דרך טרייד, נאלנו להחליט לא להחליט בנוגע לשיפור בקבוצה.

כמו במקרה של הבולס, מי שלא שמע עדיין על חוסר האיזון וההגיון בבניית הסגל של הניקס, כנראה צריך להגביר את קצב הגלישה בעמודי ה-NBA וואלה! ספורט. הארכיטקט, איזיאה תומאס, הצליח לטרפד כל ניסיון שלו עצמו לשפר את הקבוצה, כשצירף רשימה בלתי נגמרת של שחקנים שפשוט לא יכולים לשחק ביחד כדורסל. התירוצים שלו הרשימו עד כה רק את הבעלים ג'יימס דולן, אבל אחרי ערב הדראפט האחרון גם האוהדים מרוצים.

רגע לפני הדראפט נשלח לתפוח הגדול זק רנדולף, יחד עם דן דיקאו ופרד ג'ונס, בתמורה לצ'אנינג פריי וסטיב פרנסיס. בכל הקשור לכשרון זכה תומאס בלוטו, כשהביא העירה את אחד מקלעי הפנים הטובים והיעילים בליגה, רנדולף, שישתף פעולה עם קלעי יעיל אחר, אדי קרי, בקו קדמי מפחיד.

אחד הפחדים שמעורר אותו קו קדמי הוא שישמש כחור שחור, וכל כדור שיתקרב אליו לא ישוב עוד לעולם. הן קרי (מסר 0.8 אסיסטים אשתקד, ואיבד 3.6 כדורים) והן רנדולף (2.2 אסיסטים, לעומת 3.2 איבודים) ידועים בהיותם שניים מהשחקנים הגרועים במסירות מהפוסט, ומעניין יהיה לראות את הכימיה שלהם עם מארבורי.

מאידך, הסגל של הניקס לפני הטרייד היה כל כך רע ובלתי מאוזן, שמקום שמיני במזרח החלש היווה את פסגת השאיפות. כעת? אם הצוות רנדולף (23 ו-10 אשתקד) את קרי (19 ו-7) יתקתק, מארבורי ישחזר את יכולתו הטובה, קוונטין ריצ'רדסון ודייויד לי יהיו בריאים, וג'מאל קרופורד ורנאלדו באלקמן יעשו את שלהם, בטווח הקצר אנחנו עשויים לראות שיפור משמעותי.

את פריי לא הצליח למכור איזיאה כשערכו היה בשיא, אבל החלפתו בזיבו (כינויו של רנדולף) היא עסקה טובה, גם עתה. דייויד לי בטח לא מתלהב מהעובדה שהביאו לו סוג של אולסטאר לעמדה, וכאן יהיה על תומאס להוכיח שהוא יודע לארגן רוטציה מריטוקרטית ובלתי תלויה בשם שעל הגופיה.

להבדיל מבוסטון, לניקס לא היה מה להפסיד כשלקחו על גבם חוזה מפלצתי (61 מיליון לעוד ארבע עונות), בטח לאור העובדה שאת תקרת השכר לא רואים בתפוח הגדול גם עם משקפת. אז אליפות לא תצא מכאן, כמובן, אבל לפחות יש לאוהדי הניקס כמה סיבות לאופטימיות. בתקווה שלא יזכו לראות אותן מתמוטטות. שוב.

לסאנס היו שלושה ג'נרל מנג'רים בשנים האחרונות, בריאן קולאנג'לו, מייק ד'אנטוני, ועכשיו סטיב קר. וכולם חברו יחדיו כדי לבצע טעויות נוראיות בארבעת הדראפטים האחרונים, בכולם ויתרה פיניקס על הבחירה שלה ללא תמורה הולמת, אם בכלל הייתה תמורה כלשהי.

זה התחיל עם שליחת הבחירה השביעית ב-2004 לבולס (לואל דנג), במחשבה שאנדרה איגודאלה, בו חשק קולאנג'לו, לא יישאר על הלוח עד אז (פילדלפיה קפצה על המציאה בבחירה התשיעית). שיקגו שלחה את הבחירה של 2005 לאריזונה, אבל זו הייתה נמוכה בהרבה, ה-21, וקולאנג'לו העביר אותה לניקס, שלקחו את נייט רובינסון (דייויד לי וג'ארט ג'ק נבחרו מאוחר יותר). ב-2006 ויתר ד'אנטוני על סרחיו רודריגז המצוין, וכעת הגיע תורו של קר להחליט שרודי פרננדז צריך לשחק בפורטלנד.

השיקול המרכזי בקבלת ההחלטות המזעזעת הזו היה כלכלי - לבעלים רוברט סארבר אין שום כוונה לשלם מס מותרות, וכרגע סך המשכורות של השמשות עומד על 76 מיליון, כך שהקבוצה נמצאת עמוק באיזור המס. אבל מצד שני, רודי פרננדז בכל מקרה לא מתעתד להגיע כבר העונה ל-NBA, כך שהדחף להיפטר מהכשרון הצעיר והמבטיח הזה במהירות הוא לא מובן.

אז מדוע ולמה לא לקבוע שפיניקס הייתה אחת מהמפסידות של הדראפט? ומבכן, קר ואנשיו עומלים ללא הרף בניסיון להביא למדבר את קווין גארנט וחוזהו הבומבסטי, ולשם כך צריך לפעמים להרגיע את האיש שמשלם את המשכורות של כולם. אז אם מהקיץ הזה ייצאו הסאנס עם חמישייה של נאש, בל, דיאו, גארנט ואמארה, כשברבוסה עולה מהספסל, לא יהיה שום טעם להלין על הוויתור על פרננדז. העיקר שסארבר ידאג לשלוח את הצ'קים של קבוצת הפלא הזו בזמן.