בודירוגה בחברה טובה

מרקו מארטלי מה"לה רפובליקה" אומר שדווקא עכשיו, כשהוא באמת חושב על זה, מעולם לא יצא לו לראות את דיאן בודירוגה בוכה. ולא שחסרו הזדמנויות: הוא עצמו מסקר כדורסל מספיק שנים, ואילו בודירוגה הניף בקריירה תואר או שניים. או שמונה עשר. אליפויות וגביעים מקומיים בספרד ובאיטליה וביוון ואליפויות אירופה לקבוצות ולנבחרות ואליפויות עולם.

וגם כשזכה באינספור התארים האישיים או קבע שיאים חדשים, אף פעם לא הזיל הסרבי הגדול דמעות. תמיד שמר על שליטה. בכוח. לצופה מן מהצד, אומר מארטלי, נראה היה שלבודירוגה אין פנאי לכל העניינים הרגשניים הללו. הוא רק רצה לנצח. אבל ביום חמישי שעבר, שלוש דקות לסיום משחק מספר 4 בסדרת חצי גמר הפלייאוף האיטלקי בין סיינה לרומא, בודירוגה ירד לספסל בפעם האחרונה לקול תשואות האלפים במגרש ובבית, טמן את ראשו בגופיה המיוזעת ולא הפסיק לבכות. כולם בכו איתו.

כי בודירוגה אולי לא היה מהיר במיוחד. זאת אומרת, מהיר כמו התנועה על כביש גהה בשמונה וחצי בבוקר. והוא גם לא היה אתלט יוצא דופן. אבל היו לו שתי מעלות עיקריות, שקשורות זו בזו: הוא תמיד מצא דרך לשים את הכדור בטבעת, בכל מצב ובכל תנאי, ותמיד עשה את זה ברגעים הגדולים באמת. שקובעים. מארטלי אומר שאין היום שחקנים כאלו, שמדובר בזן נכחד של ספורטאים, עם כישרון גדול ומיוחד אבל לב גדול עוד יותר. האלפים שמילאו בערב חמישי את ה'פלאלוטומאטיקה', רובם המוחלט טרחו ובאו במיוחד כדי להיפרד לשלום מאלילם הסרבי, הוכיחו כי הצדק איתו.

לרגל פרישתו של בודירוגה הגדול, מעדכנת וואלה! ספורט את רשימותיה ההיסטוריות ובמסמך מיוחד וחגיגי בוחרת את חמשת האירופאים הגדולים בכל הזמנים. הערת אגב: ברור כי לעיתים ישנה נטייה להתרכז בשחקנים משני העשורים האחרונים, או לחילופין, להרחיק למחוזות הנוסטלגיים של שנות ה-60' וה-70'. השתדלנו לבחור את החמישייה בראייה מפוכחת, שכוללת את נציגי הדור הצעיר, לצד דור הביניים והדורות הוותיקים יותר. אתם מוזמנים להלל ולשבח את הבחירות בטוקבקים. או שלא.

נולד וגדל בשיבניק, קרואטיה. מגיל צעיר סומן פטרוביץ' כעילוי ונודע בקליעתו האבסולוטית, מכל הטווחים. בגיל 19 החל לפרוע את השטרות, ובטרם מלאו לו 22 הספיק להניף שני גביעי אירופה עם ציבונה זאגרב, כשבגמר של 85' ממטיר 36 נקודות על ראשה של ריאל מדריד. באותה עונה, במשחק ליגה, קלע 112 נקודות. היו שכינוהו "המוצרט של הפרקט". ממוצע הנקודות שלו בארבע עונותיו בציבונה עמד על 37.7 במשחקי הליגה היוגוסלבית ו-33 במסגרות האירופאיות. פטרוביץ' גם אחראי לאחת התצוגות הגדולות ביותר של שחקן בישראל, כשקלע 59 נקודות מול הפועל תל אביב בחצי גמר גביע קוראץ' ב-1988.

בשנת 89' הנחיתה ריאל את הסופרסטאר הגדול בספרד ותמורת שירותיו העשירה את קופתה של ציבונה במעל מיליון דולר, סכום חסר תקדים במונחים של אז. פטרוביץ' שלט בכדורסל האירופאי ביד רמה והיה לסקורר בלתי עציר. הוא עזר לריאל לזכות בגביע אירופה למחזיקות גביע בשנת 89', כשקולע 62 נקודות בגמר מול קאזרטה האיטלקית.

לאחר מכן עבר ל-NBA וחתם בפורטלנד. עונה וחצי על ספסל הטריילבלייזרס הספיקו לפטרוביץ', שהועבר במהלך עונת 91' בטרייד לניו-ג'רזי נטס. בשנתיים וחצי הבאות מיצב עצמו כאחד הקלעים המובילים בליגה. בעונת 93' הגיע לשיאו, כאשר העמיד ממוצעים של 22.3 נקודות למשחק. בקיץ 1993 נהרג פטרוביץ' בתאונת דרכים. ציבונה זאגרב הנציחה את זכרו בכך שקראה לאולמה הביתי על שמו. לאחר מותו נבחר להיכל התהילה של ה-NBA.

קוקוץ', יליד ספליט, היה עוף מוזר בשמי הכדורסל האירופאי של סוף שנות ה-80': פורוורד בגובה 2.11 מטרים שיכול לשחק, למעשה, בכל עמדה במגרש. היה בעל קליעה רכה ומסירה מופלאה עוד יותר. נחשב למכונת השמדה מתוחכמת ואלגנטית. קוקוץ' היה משחקני המפתח במערך של ספליט הגדולה שזכתה בשלוש אליפויות אירופה רצופות, בין 89' ל-91'. במקביל, נבחר שלוש פעמים לשחקן השנה ביבשת.

ב-1993 החליט כי אינו מוצא עוד אתגר באירופה וחתם בשיקגו בולס, שהג'נרל מנג'ר שלה דאז, ג'רי קראוס, התאהב בו. בבולס עלה בעיקר מהספסל והיווה כוח אש חשוב. גאון הכדורסל הקרואטי הפך לחלק בלתי נפרד משושלת שיקגו האגדית, שזכתה בשלוש אליפויות NBA רצופות בין השנים 98'-96'. ב-1996 נבחר לשחקן השישי של העונה בליגה. על אף הקריירה הנהדרת, שבאה לקיצה בקיץ שעבר, נותרה תחושה כי קוקוץ' לא מיצה את עצמו לחלוטין בליגה הטובה בעולם.

עבור רבים נחשב סאבוניס, סאבאס בקיצור, לאחד מגדולי הסנטרים בהיסטוריה של הכדורסל. סאבוניס נולד בקובנה, ליטא, בשנת 1964, אז חלק אינטגרלי מברית המועצות, והחל את הקריירה המקצוענית בז'לגיריס המקומית. היה בעל יכולות קליעה ומסירה פנומנליות ביחס לגובהו (2.21). בגיל 22 סחף את ז'לגיריס לגמר אליפות אירופה, שם נכנע לציבונה ולפטרוביץ', למרות הופעה נהדרת ו-27 נקודות אישיות. בדראפט 1986 נבחר סאבוניס על ידי פורטלנד במקום ה-24, אולם עקב המצב הפוליטי לא הורשה להגר לארה"ב.

סאבוניס נשאר באירופה ולאחר עזיבתו של קוקוץ' ל-NBA, לא היו עוררין על כך שמדובר בשחקן הטוב ביבשת. במהלך הקריירה סבל מפציעות טורדניות ברגליים ובגיד אכילס בפרט, שהפכו אותו כבד ואיטי ופגעו קשות ביכולת הניתור שלו. ריאל מדריד ניצלה את אינטליגנציית המשחק המופלאה של סאבוניס וב-1995 זכתה עימו באליפות אירופה, לראשונה מאז 1980.

לאחר הזכייה עם ריאל התרצה סאבאס ועבר לטריילבלייזרס, ולמרות הקשיים הפיזיים, נחשב לאחד הסנטרים הטובים והמגוונים בליגה. בשבע עונותיו בפורטלנד ירד פעם אחת בלבד ממוצע נקודות דו-ספרתי עונתי. סאבוניס רצה לסיים את הקריירה בבית, בליטא, וב-2004 נפרד מה-NBA וחזר לז'לגיריס. הוא כמעט וניצח לבדו את מכבי תל אביב במשחק המפורסם בהיכל, לפני הסל הבלתי נשכח של דרק שארפ. "סאבאס הוא האירופאי הגדול ביותר ששיחק את המשחק", אמר עליו סקוטי פיפן. שחקן העבר המפורסם ביל וולטון תיאר את סאבוניס כ"סנטר המוסר הטוב בכל הזמנים".

מגדולי הווינרים בתולדות הכדורסל האירופאי והיחיד בהיסטוריה שזכה באליפויות מקומיות ביוון, ספרד ואיטליה גם יחד, הודיע שלשום על פרישה מכדורסל. בודירוגה, יליד זרייאנין, סרביה, זכה ב-17 שנות קריירה ב-18 תארים קבוצתיים ו-13 תארים אישיים משמעותיים, ביניהם פעמיים ברציפות MVP פיינל פור היורוליג (עם שתי קבוצות שונות, פנאתינייקוס וברצלונה), שלוש פעמים רצופות בחמישיית השנה של היורוליג, ספורטאי השנה ביוגוסלביה, שחקן השנה ביוון ובספרד, פעמיים MVP גמר אליפות העולם לנבחרות, ועוד. שיחק במעמד של זר בטרייסטה כבר בגיל 19, בתקופה שבה כל קבוצה הורשתה להחזיק שני זרים בלבד, והתמודד מול גליל עליון באירופה, במפגש ראשון מני רבים עם קבוצות ישראליות.

"בודי" נחשב לשחקן איטי ולא אתלטי בעליל, בעל קליעה מעט מגושמת שאינה מוגבלת בטווח והקרוס-אובר המפורסם ביותר בכדורסל האירופאי, שהיה מכוער ובלתי עציר באותה מידה. בודירוגה יחפור עם הגב לסל, עם הפנים לסל, ישתהה, יסתובב במקום, אבל סיום המהלך תמיד יוותר זהה: כדור בטבעת. בודירוגה הונחת בברצלונה בשנת 2003 והביא לעיר גביע יורוליג היסטורי. הסרבי נבחר בדראפט 95' בידי סקרמנטו קינגס, אולם תמיד טען כי הוא מעדיף להישאר בגבולות אירופה. השחקן האירופאי הגדול ביותר ביבשת בסוף שנות ה-90' ותחילת שנות ה-2000.

הכדורסלן היווני הגדול בכל הזמנים. סקורר בחסד, פנומן, שחקן התקפה מופלא. זכה עם נבחרת יוון באליפות אירופה בשנת 87' ושם את הכדורסל היווני על המפה. באותה עונה נבחר גם לשחקן השנה ביבשת. גאליס נולד כבן למשפחת מהגרים יוונית בניו-ג'רזי, ארה"ב. הוא שיחק בסטון-הול יוניברסיטי, והיה לאחד הקלעים הטובים בליגת המכללות. גאליס לא הצליח לאתר חוזה ב-NBA וחזר ליוון. אריס סלוניקי החתימה את הגארד הצעיר, והשידוך המפתיע סידר למועדון את תור הזהב שלו: במהלך שנות ה-80' שלטה אריס בליגה היוונית וזכתה בשבע אליפויות, חמישה גביעים ורשמה שלוש העפלות רצופות לפיינל פור האירופאי (90'-88'), שהסתיימו כולן במפלות צורבות בחצי הגמר.

במקביל, נחשב גאליס לאורך שנים לסקורר הטוב ביוון. בסיום עונת 92' אולץ לעזוב את אריס וחתם בפנאתינייקוס אתונה. לאחר שלוש עונות בירוק-לבן, בהן הניף גביע מקומי נוסף והעפיל פעם נוספת לפיינל פור (שוב הודח בחצי הגמר), פרש גאליס ממשחק. למעשה, ככדורסלן מקצועי, מעולם לא שיחק מחוץ לגבולות יוון.