חוזרים על ארבע

למרות שעידן טל הוכיח אחרת בפעם הקודמת שהוא חזר מאירופה לישראל, הסטטיסטיקה רומזת שלבית"ר ירושלים או למכבי חיפה לא מומלץ למהר ולהחתים אותו עבור סכומי העתק שהוא דורש. שיטוט בזמן מגלה שרוב הלגיונרים ברמה שלו, אלו שמתחת לקליבר של אייל ברקוביץ' או משה סיני, חזרו ארצה שחקנים פחות טובים, פחות משפיעים, פחות רעבים ופחות וינרים מהכוכבים שיצאו קודם לכן מישראל. הישיבה הממושכת על הספסל של קבוצה אירופית בינונית, המחסור באתגר מחודש, הקושי המנטלי לחזור אחורה למגרשים כמו האורווה, הפילו לא מעט חללים, בקרב כוכבים דרג ב' שקיבלו הזדמנות לצאת לשחק ביבשת הגדולה. השם הגדול מהעבר עוזר להם תחילה לקבל חוזה לא רע בליגת העל במושגים ישראלים, אבל היכולת בהווה לא הולמת את הסכומים שהוא הצליח לסחוט. ואין כאן הכוונה רק ליניב קטן.

במשחקי הנבחרת האחרונים עידן טל אמנם הצטיין, בין היתר בגלל שהוא נאבק על חוזה חדש, אבל סימני השאלה הללו ואותות האזהרה עדיין תקפים לגביו. בטח אם תשאלו את אילן בכר, שכיכב במסע האירופי של הפועל ת"א, זכה איתה לפני כן בדאבל והיה למגן המצטיין בליגה הישראלית. עד שבה ההצעה מאירופה (סנטאנדר, אח"כ בראגה), הניוון על הספסל וההתרסקות בארץ. "אין ספק שמי שלא מצליח בחו"ל עובר איזשהו שבר. יש כאלה שמצליחים להתגבר, ויש כאלה שנופלים. אתה יוצא עם ציפיות, וזה קשה לא לעמוד בהן. החזרה לארץ קשה בגלל ירידת מתח. איך שלא תסתכל על זה, אחרי שכבר ראית את הדברים הכי גדולים, זו נסיגה", מסביר בכר את התופעה שפגעה גם בו.

הדוגמה המייצגת יותר לתופעה בהקשר של עידן טל, היא זאת של איציק זוהר. כמו טל, זוהר יצא להתנסות ראשונה ולא מוצלחת בחו"ל, אנטוורפן, חזר ארצה בגדול, אבל מהגיחה השנייה לאירופה בקריסטל פאלאס הלונדונית הוא לא התאושש. זוהר יצא לפרמיירליג אחרי שתי אליפויות ברציפות, אחת במכבי ת"א השנייה בבית"ר, הוא שלט בענף עם עזיבתם של ברקוביץ' ורביבו, אבל שנה על הספסל הקר באנגליה הקפיאה את ההתפתחות שלו כשחקן ונתנה לה דחיפה כלפי מטה. מכבי הרצליה, אשדוד ונצרת עילית הן רק חלק מהקבוצות בהן הוא ביקר מאז החזרה ארצה, וגם כמה עונות טובות שלו במכבי נתניה לא דמו לשנות האליפות בבלומפילד וטדי.

"הסיבה המרכזית לכישלון של חלק מהשחקנים שחוזרים מחו"ל היא הציפיות שהתקשורת והקהל יוצרים לכוכבים האלה, ואז כשהם חוזרים אחרי שהם נגעו לטופ כל מה שהם עושים נראה לא מספיק טוב", מסביר זוהר. "הם יכולים להיות באותו סדר גודל של יכולת, אבל רמת הציפיות גבוהה מדי, הכל מובן מאליו. למשל, אם יניב קטן מבקיע שני גולים במשחק אומרים שהיכולת שלו לא מספיק טובה כי הוא היה באירופה, אבל על אותם שני גולים לפני שהוא נסע היו אומרים שהוא חלוץ גדול שצריך לשחק בחו"ל".

הרשימה השחורה הזאת, בה זוהר נכלל, ארוכה ומכובדת. אפילו אלון מזרחי האגדי, שנטש את מכבי חיפה לטובת ניס הצרפתית ב-1999, לא חזר לעצמו אחרי ששב לישראל. סקורר אחר, מוטי קקון, "העיט" של הפועל פ"ת, הזכיר יותר אפרוח אחרי שחזר מעונה (1999) במדי מרידה מהליגה השניה בספרד. נג'ואן גרייב, שהביא אליפות לחיפה באותה שנה, נבעט מאסטון וילה אחרי עונה וחצי ומצא את עצמו יורד ליגה עם אותה חיפה ממש. גם ההמשך באחי נצרת לא היה בדיוק עונת פרמיירליג. תוסיפו לרשימה הזאת את בכר, עמרי אפק, אופיר חיים, ותבינו שמדובר בבעיה אמיתית. אז נכון, יש כאלה (רביבו, ברקוביץ', אוחנה) שהיו כוכבים גם בארץ והצליחו יפה גם מעבר לים, והיו מי שהתאוששו היטב מכישלון בחו"ל לאחר ששבו לכור מחצבתם (נמני, נמני, נמני), אבל הם המיעוט שבחבורה.

גרייב מסביר שקודם כל מי שטוב כנראה לא חוזר כל כך מהר: "שחקן שנמצא בכושר טוב ימשיך לשחק בחו"ל. כשאני הייתי בכושר קבוצות רדפו אחריי, אבל קשה מאוד לשמור על אותה רמה במשך 6-7 שנים רצוף, אתה צריך להתחרות עם שחקנים שקשה להתמודד איתם כי הם עולים עליך בדרגה או שתיים, זה שובר. אני הייתי אחד השחקנים החזקים מבחינת כושר בארץ, כשהגעתי לאנגליה הייתי אולי עשירי בקבוצה. הישיבה על הספסל משפיעה מבחינה מנטלית. קשה להפוך מכוכב לעוד שחקן בקבוצה. גם כשלא משחקים ורק משתתפים באימונים במשך שנה או שנתיים זה לא טוב. הביטחון יורד, צריך ללמוד הכל מחדש כי איבדת את החדות של המשחק שהייתה לך במשך 3-4 שנים רצוף".

גם אלון חזן, ששיחק בווטפורד מהליגה השניה באנגליה וחזר ארצה בגיל מאוחר יחסית, לא ממש הזכיר את השחקן הגדול ממכבי חיפה והפועל פ"ת. "יש עליך לחץ וציפיות כי אתה חוזר ארצה עם הילה", מסביר חזן. "בארץ חושבים 'הנה, עכשיו הבאנו אותו מחו"ל והכל ידפוק'. אבל לא לכל אחד יש יכולת להנהיג, לא כולם אבי נמני שיכולים לשחזר את היכולת מלפני הנסיעה. לפעמים שחקן יוצא אחרי עונה אחת טובה, בום שגורם להחתמה ואז אתה חוזר. כשמנהיג יוצא וחוזר, יש לו יכולת לחזור לעצמו. שחקנים שלפני כן היו שחקנים של קבוצה, נשארים כאלה – הבינוניות נשארת".

אחת הסיבות המרכזיות לירידה ביכולת של החוזרים ארצה היא הישיבה הממושכת על הספסל. שנה שלמה של חוסר פעילות, העידו לא מעט שחקנים שחוו זאת בעבר, היא מכת מוות לכדורגלן. איציק זוהר סבור ש"ההבדל ברמה מתבטא בכמות השחקנים הטובים שיש בחו"ל, ולכן גם הביטחון והאמונה בעצמך נפגעים מההתמודדות". מוטי קקון מאמין כי "אם אתה יושב שם על הספסל אז אתה חוזר לא בכושר, קשה להחזיר את הביטחון". בכר מוסיף: "זה הרבה עניין של מזל, שהבחירה בך היא רצויה ולא בשביל שתהיה עוד אחד מהסגל. עידן טל למשל נבחר להיות אחד מהסגל של בולטון ולא יותר". וחזן מסכם: "כשמגיעים לשם מתקשים לעמוד בסטנדרטים אם אתה לא מקצוען סופר דופר, אתה הופך להיות שחקן ספסל או אפילו לא בסגל, וברגע שאתה לא משחק, אין דרך להחזיר את זה. אם אתה לא משחק באופן שוטף, אתה צובר הרבה מאוד חלודה".

לעניין החלודה רצוי להוסיף את חוסר האתגר שמכה בלגיונר ששב הביתה, לבית בו הוא כבר השיג כמעט הכל והוא צריך למצוא את הדרייב לרצות זאת שוב. "זה כמו לרדת מליגת העל לליגה א'", ממשיל גרייב את הסיטואציה של חתימה בקבוצה ישראלית אחרי ביקור באירופה. "המגרשים פחות טובים, לא משלמים בזמן, אתה פסיכולוגית אומר לעצמך: היית בטופ, נמצאתי במקומות הכי טובים, עכשיו צריך להסתדר עם להיות בהילוך שני. היה לי חוזה באנגליה ל-4 שנים של 4 מיליון דולר, וכשאתה חוזר לארץ אין כסף פה כמו בחו"ל, אז בשביל מה שאני ישחק? בשביל 50 60 אלף דולר? גם אם הרווחת שם 700 אלף ופה אתה מקבל הצעה של 200, זה מוציא לך את החשק. אתה אומר לעצמך 'אני גם לא צריך להתאמץ, אני אעבור את העונה בקלות כי באתי מליגה קשה וברמה יותר גבוהה'. אבל אלה דברים לא נכונים – חייבים להשקיע בכל ליגה".

קקון די מסכים: "בגלל שאתה יוצא לחו"ל אז אתה משקיע הרבה יותר כדי לצאת, ובעצם כשאתה חוזר אתה מרגיש ירידה קלה אז אתה משקיע פחות. מורידים הילוך. יש אכזבה כי אתה מרגיש שזה קטן עליך, היית שם ואתה בא לפה ואתה יכול להרשות לעצמך להוריד את הרגל מהגז, אתה מרגיש שאתה חוזר אחורה כשאתה נמצא בטופ של הכדורגל ואז בא לפה. אתה לא יכול לשקר לעצמך. עם כל זה שיגידו שזה לא וזה עדיין אותה רמה, אתה חוזר אחורה".

בסופו של דבר, נגרר הכדורגלן החוזר להרגלים הישנים בארץ, שלא ממש עוזרים לו לשחזר את היכולת של לפני היציאה לאירופה. אלון חזן: "טל בן חיים מצליח כי הוא עובד נהדר בחו"ל, לקח את התנאים מסביב והשתמש במה שנתנו לו, ויתר על הרבה דברים והגיע למה שהגיע. יכול להיות שבארץ הוא לא היה עושה את זה. בחו"ל יש פחות פיתויים, שם אתה לא הולך לבית קפה או מסתובב בקניון. הסטנדרט הוא אחר. אבל פה אתה צריך שיגרמו לך לעשות".

שוב, בפעם הקודמת שהוא חזר מאברטון, עדין טל התעלה על הסטטיסטיקה הזאת והוביל את מכבי חיפה לשלוש אליפויות ברציפות. אבל כשמצרפים לכך את גילו, חובה להתריע על הסכנה אותה הצגנו לעיל. איציק זוהר, שסיפורו כאמור דומה יותר מכולם לזה של עידן טל, מסכם: "לכל אחד יש פנטזיה שהוא יכול להצליח בגדול באירופה, ואם הוא חוזר לכאן אחרי שלא הצליח וישב על הספסל, אז הרוח יורדת במפרשים. כשאתה הולך כפייבוריט וחוזר כאנדרדוג, גם אם היכולת שלך היא אותו דבר, אתה למעשה חוזר אחורה כי עשית סיבוב שלם והגעת לאותה נקודה. אתה חוזר שבע יותר, בוגר יותר, מאוכזב יותר".