סיירת גיא לוי עדיין מאוחדת

1) "מי שחשב שנראה חבורה של לוחמי צה"ל ישראלים, שיבואו להילחם בגבורה על המגרש, גילה שמדובר בחיילים שמתעסקים בעיקר בעבודה משרדית", כתב היום (שני) בזלזול העיתונאי ההולנדי רמקו ינסן על הנבחרת הצעירה שלנו, "על אף שהם הגיעו ממדינה חמה במזרח התיכון, היה מפתיע לראות אותם מזיעים בצורה יוצאת דופן". את גיא לוי זה לא הצחיק במיוחד. "אני לא חזאי, אל תשאלו אותי שאלות על מזג האוויר", אמר המאמן להולנדי המתנשא. אם החיילים רכרוכיים, לפחות מישהו פה מתנהג כמו רס"ר אמיתי.

העיתונאי ההולנדי לא ידע כמה הוא טועה - הנבחרת נמצאת במחנה צבאי קשוח. בעוד הבלגים משתכשכים בבריכה וההולנדים משתעשעים עם האוהדים - אצלנו האימונים סגורים, האמירות מתומצתות, המערכים סודיים. גיא לוי הוא הרמטכ"ל, וכולם הולכים בדרכו. אבירם ברוכיאן, אחד הפייבוריטים של העיתונאים בזכות סגנונו האמוציונלי ואמירותיו הישירות, נגרר גם הוא לאווירה הנוקשה. "אני סומך על המאמן שלנו שיכין אותנו בצורה מושלמת", המשיך הקשר את פולחן האישיות שנעשה למפקד הגדול.

2) אחרי הציפיה הארוכה לטורניר, שחקני הנבחרת נראו היום מדוכדכים מההפסד, אבל ניסו בכוח לשדר אופטימיות. כנראה שמדובר בהוראה מגבוה. בעוד ההפסד המינימלי למארחת נתפס כריאלי, בלגיה נראית כאופציה הקלה להשיג נקודות ראשונות בטורניר. האומנם?

"אנחנו לא יודעים עליכם כלום, חוץ מדבר אחד: אתם נחשבים לנקודות הבטוחות של הבית", אמר לי ז'אן מישל בלואה, אחד מהעיתונאים הבלגים, "יש לנו הרבה ציפיות מהנבחרת שלנו, זה דור מאוד מוכשר, עם השוער הכי טוב בבלגיה, הגנה חזקה, קישור מאורגן ומאמן טקטיקן". ואיך תתייחסו אליהם אם תפסידו? "אצלנו הביקורת היא רק לבוגרים", אמר הבלגי, "את הצעירים אנחנו אוהבים ללטף". גיא לוי יכול רק לקנא.

3) הביקורת הייתה הסוגיה המרכזית היום במסיבת העיתונאים של הנבחרת. בצוות המקצועי לא מבינים למה הפסד מינימלי להולנד הגדולה – אימפריית כדורגל, אלופה מכהנת ומארחת הטורניר – גרר כאלו מאמרי שטנה. "אני לא אתן לכם לפגוע בשחקנים שלי", אמר לוי, ושלח עקיצה לעבר העיתונאים: "אל תשכחו שבזכותם כולכם הגעתם לפה". בו זמנית 20 אנשי תקשורת הרכינו את ראשם ביחד.

דבר אחד יהיה שונה מול בלגיה – האווירה. גם אם בסופו של דבר הקהל באיצטדיון בהירנביין הורכב בעיקר ממשפחות משועממות, שדיוושו בניחותא על אופניהם לעבר האיצטדיון שבקצה העיר, האווירה הייתה מלחיצה. לשמחתנו, מול בלגיה צפוי להיות איצטדיון ריק כמעט לחלוטין. "לזה אנחנו כבר רגילים מהארץ", אמר בחיוך אחד השחקנים.

4) יום אחרי הניצחון הדחוק על ישראל, ההולנדים התייחסו בעיקר ליכולת המאכזבת של הכתומים, אבל חלקם לא יכלו להתעלם מהיריבה. "בן סהר?", שאל הבלם ריאן דונק, שהוזהר שוב ושוב על ידי מאמנו מחלוצה של צ'לסי, "אין פלא שהוא לא הצליח לעשות כלום. הם כל הזמן התגוננו, שיחקו עם חמישה קשרים אחוריים, והוא בקושי קיבל כדורים. בצורה הזאת ברור שהם לא יכלו לסכן אותנו".

לוי הודה היום כי "נצטרך להביא יותר שחקנים ליד בן", אבל הבהיר כי לא ייגרר להרפתקנות התקפית. לדבריו, עודף החלוצים בדקות האחרונות מול הולנד פגעו באיזון הקבוצתי. חוץ מזה, אם בשלושת המשחקים הראשונים בטורניר הובקע רק שער אחד, אין צורך להסתכן. "זו הטקטיקה שהביאה אותנו עד לכאן", הזכיר החייל הממושמע ברוכיאן. בקצב הזה הוא יקבל המלצה לסמל.

5) גיא לוי אולי לא יודע את זה, אבל המאמנים האמיתיים של הנבחרת, מי שמנהלים את העניינים מאחורי הקלעים, הם ההורים של השחקנים. בניגוד לאנשי התקשורת, הם דווקא כן זוכים לדבר עם השחקנים ("היית הכי טוב על המגרש, כפרה"), מעבירים להם הוראות ("היית צריך לכסח את הבאבל הזה"), ממליצים על טקטיקה ("תגיד למאמן שסרור חייב להחליף את ייני") ומצווים על העיתונאים להיות אופטימים ("תכתוב רק דברים טובים, שמעת?").

בהתאמה מוחלטת לתדמית הקבוצתית של הנבחרת, הם יושבים בסולידריות בלובי של המלון, צופים במשחקים, והם מאוחדים, מגובשים וחמודים, כמו הילדים שלהם. מצד שני, אחרי ההפסד התגלתה ביניהם מתיחות קטנה. ההוא שיחק יותר מהשני, זה עלה בהרכב, השני הוא הפייבוריט של המאמן. בהנחה שהילדים משקפים את האופי של הוריהם, נראה שעוד הפסד עלול לגרור מתיחויות נוספות. "מה יהיה באמת אם תפסידו?", נשאל גיא לוי. "תהיה אופטימי", ציווה המפקד.