וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

האמון לא משתלם

עקרונות הקבוצתיות והמשפחתיות של גיא לוי הותירו אותנו אתמול עם עומר פרץ וההחמצות שלו. היחיד שהתעלה היה ברק יצחקי

צילום ועריכה: אמיר לב

1) כשכמה אוהדים ישראלים שרו מחוץ לאיצטדיון בהירנביין "אני מודה לאלוהים, שהוא שונא את הכתומים", אפשר היה לזהות שוב את חוסר השפיות שבה אנחנו נוהגים להתייחס לכדורגל. האוהדים ההולנדים - נפלאים, רגועים ומנומסים - התכוננו למשחק בישיבה שלווה על הדשא, בהנאה מהשמש החמימה, בציפייה לעוד אחר צהריים נעים של כדורגל. הישראלים, לעומת זאת, באו היסטריים. בדקה העשירית, עם הטיפול הכושל בכדור החופשי של דרנטה, אפשר היה לזהות את זה בבירור.

"חבל, כי עבדנו על זה באימונים", התייחס גיא לוי לשער ההפסד שהגיע ממצב נייח, שקבע עוד הפסד "לא מחויב המציאות". אין מדובר בטיוח הישראלי הקלאסי, כי מאמן הנבחרת באמת הקפיד באימונים על הטיפול בבעיטות חופשיות. גם הפעם הוא התרומם מהספסל לפני הבעיטה, סימן באצבעותיו לעבר השחקנים והזהיר אותם מהסכנה. אז הוא הזהיר, אז מה? הוא גם דרש מעומר פרץ להיות מרוכז ליד השער.

2) עומר פרץ, כבר התרגלנו לזה, הוא באנקר בהרכב של לוי. בפתיחת המשחק, כשהגיע למצב מצוין מול ווטרמן, הוא כמעט גמל לו על האמון, אבל החמיץ. בדקה ה-64, כשהמאמן ערך את החילוף הראשון, פרץ לא חשב שהוא עומד לצאת, הוא ידע את זה, כמו כולנו. באופן טבעי הוא רץ לעבר השופט הרביעי, אבל כשהתקרב, וזיהה לפתע כי השלט סימן את המספר 17 ולא 11, גם הוא נותר המום. בסיום המשחק, כמו כדי להתריס, המאמן גם בחר בו כנציג השחקנים במסיבת העיתונאים. זה חלק מהשיטה של גיא לוי, שממשיך לדגול בעקרונות של קבוצתיות ומשפחתיות ונותן אמון בשחקניו עד הסוף. עומר פרץ אתמול הוכיח שלא תמיד זה משתלם.

3) והיה אחד שהתעלם מהפחד, מהלחץ, מהמעמד, מהאחווה הקבוצתית. כשמדברים על החוצפה הישראלית, מתכוונים לברק יצחקי, שעשה על המגרש ככל העולה על רוחו, עד שנגמר לו הכוח. הפנטזיה שלנו על כוכבים טכניים, שגוברים בעזרת זריזות וחוכמת משחק על הפיזיות האירופאית, התגשמה בדמותו של הנער מאשקלון. במשך דקות ארוכות יצחקי עשה צחוק מההולנדים, ואחרי שהשחיל כדור בין הרגליים של יוליאן יינר אמר באופוריה ללוי: "עזוב אותי עכשיו מהגנה, אני לא יורד". לוי חייך בהשלמה. אולי החוצפה החיובית היא מה שתגרום למוריניו לתהות למה החליט להשקיע דווקא בבן סהר השחצן, ולא בדבר האמיתי.

4) "תגיד, כמה עיתונאים שלחתם לכאן?", שאל אותי אחד מאנשי התקשורת המקומיים, שהתקשה להאמין על כמות המצלמות והמקלדות שמתעדות כל תנועה ומילה של גיא לוי. על אף שהולנד היא האלופה המכהנת והמארחת, לא נרשמת פה תכונה כמו במחנה הישראלי. אצלנו גויסה מדינה שלמה לטורניר שנחשב זניח באירופה, בהולנד ניצלו את האירוע כדי לפנק את האוהדים בפריפריה. "יש לזה רייטינג בכלל אצלכם?", שאלתי אותו. "לא כמו אצלכם", ענה בדיפלומטיות.

בהתאם לאווירה השנטית, גם הנבחרת ההולנדית עלתה די שאננה למגרש. "אל תיעלבו מזה שאנחנו לא לוקחים אתכם ברצינות", אמר לי אחד העיתונאים, "באופן מסורתי לא אכפת לנו מהיריבות שלנו, רק מעצמנו". חוסר הרצינות ההולנדית הצילה אותנו מתבוסה. בסיום הם היו יותר קרובים ל-0:4 מאשר אנחנו ל-1:1, על אף תחושת הפספוס של שחקנינו. סיור ברחבי הולנד מסביר חלק מהסוד של המקומיים. כולה מישורית, ירוקה ומלבנית. האמת, פלא שהם עושים משהו חוץ מכדורגל.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully