מלפפונים כבושים

לפני כשבוע זכה מועדון ספורט רפיח באליפות פלסטין בכדורגל. יפה, יפה, אבל אין זמן לשמוח. עם סיומה של עונת כדורגל אחת, ולפני פתיחת העונה הבאה, נמצאת בתווך עונה חשובה לא פחות. קבלו את "עונת המלפפונים" בגרסה הפלסטינית.

"אל תצפו לתקופת העברות אטרקטיבית כמו זו שמתרחשת בליגה הישראלית או באירופה", מתחיל דובר ההתאחדות, ג'מאל אבו חשיש, בחצי התנצלות. "העברות של שחקנים הן עניין של כסף", הוא אומר, "וכשאין כסף, כמו בכדורגל הפלסטיני, תקופת ההעברות הופכת למשעממת הרבה יותר". חכו עד שבהמשך הכתבה תקראו כמה מרוויח השחקן הכי "יקר" בליגה.

אבו-חשיש נחלץ לעזרת אוהד הספורט הישראלי ומסביר במה דברים אמורים: "לכל קבוצה יש חוזה עם השחקנים שלה, שהוא בעצם חוזה ללא סוף. שחקן יכול לבקש לקבל 'טופס ויתור' של הקבוצה, אבל אף אחד לא מבטיח לו שהוא יקבל את זה".

לדבריו, "שחקן יכול להיכנס לשוק ההעברות רק אחרי שהקבוצה שלו נתנה לו את 'כתב הוויתור', אבל הקבוצה יכולה גם לסרב לתת לו את זה, ואז הוא נאלץ להישאר ולשחק שם". לדברי אבו-חשיש, "אף קבוצה לא תרצה לשחרר שחקן ללא תמורה, ולכן יש מערכת של כללים שמתקיימים כששחקן מבקש לעבור קבוצה".

הכלל הראשון הוא רצון טוב. "אם הקבוצה מאמינה שיהיה לשחקן יותר טוב מבחינה מקצועית בקבוצה אחרת, או אם הקבוצה השניה מציעה לשחקן גם עבודה או לימודים", הוא אומר, "אז יו"ר המועדון יכול לשחרר את השחקן מתוך אהבה ורצון לעזור".

הכלל השני הוא החלפות. "הקבוצה יכולה ליצור קשר עם המועדון אליו רוצה לעבור השחקן", מסביר אבו-חשיש, "ולהסביר שהם יהיו מוכנים לתת לו 'טופס ויתור' אם הקבוצה השניה תיתן 'טופס ויתור' לשחקן מסוים שיעבור אליהם". אם אתם רוצים, תקראו לזה "טרייד אין".

הכלל השלישי הוא כסף, אבל על הכלל הזה אבו-חשיש לא מרחיב. "אני יודע שיש קבוצות שנותנות לשחקן מענק הגעה לקבוצה, ככה, בלי חוזה מסודר", הוא אומר ללא רצון, "וזה יכול לשכנע את המועדון המקורי לוותר על שירותיו של השחקן, כי זה משתלם להם בצורה זו או אחרת". אבו-חשיש משתהה רגע ומסביר, "אבל לרוב זה לא קורה סתם כך בגלל כסף, אלא משום שיש הסכמה מלאה בין המועדונים".

יו"ר של מועדון הכדורגל של מחנה פליטים א-שאטי, וואאל א-סלמי, היה מוכן לחשוף פרטים על עונת המלפפונים של קבוצתו, שסיימה השנה במקום הרביעי. "ישבנו ביחד, הסגל המקצועי והמנהלתי של המועדון", הוא מספר לוואלה! ספורט, "וחשבנו איך אפשר לחזק את הקבוצה, כך שבשנה הבאה לא רק נשתפר אלא גם ניקח את אליפות פלסטין". לדבריו, "הסגל המקצועי ביקש שלושה שחקנים מסויימים ואנחנו עשינו הכל על מנת למלא את מבוקשו. בסופו של דבר הצלחנו להחתים את שלושת השחקנים הללו ולהוסיף עליהם עוד שניים".

א-סלמי גאה במיוחד בשתי העברות בולטות. "הבאנו את ראאד פארס, קשר 'איחוד חאן יונס' והנבחרת האולימפית הפלסטינית, אחרי משא ומתן ארוך". לדבריו, עשינו את ההעברה הכי יקרה של הליגה הפלסטינית, הבטחנו לו שכר שנתי של 2,500 דולר, ובכך הוא הפך לשחקן הכי יקר בליגה". 2,500 דולר, בכמה דקות משחק של יניב קטן מדובר?

א-סלמי מספר על ההעברה עצמה: "ראאד פארס שיחק בח'אן יונס, אבל לא הייתה לו עבודה. בחוזה שלו היה סעיף שאם המועדון לא מוצא לו עבודה במוסדות הרשות הפלסטינית תוך שנה, אז הוא משוחרר. הם לא דאגו לו לעבודה, הוא יצא לרשימת ההעברות ואנחנו ניצלנו את ההזדמנות ושכנענו אותו לבוא אלינו".

ההעברה השניה של א-סלמי היא של זיאד אל-תלמס, בלם קבוצת אל-משתל שירדה השנה לליגת המשנה. "יצרו איתנו קשר מאל-משתל ואמרו לנו שהם רוצים את השוער השני שלנו, כי הייתה להם בעיה בין הקורות", מספר א-סלמי. לדבריו, "הבהרנו להם שנהיה מוכנים לתת לו 'כתב ויתור' אם הוא יבקש, ובתנאי שאל-משתל יעבירו לנו את אל-תלמס שבדיוק קיבל זימון לנבחרת האולימפית הפלסטינית". ברגע שאל-משתל הסכימו, העסקה יצאה לדרך.

"האווירה אצלנו במועדון מעולה והשחקנים אוהבים את המקום", מספר א-סלמי בגאווה, "ולכן יש לנו בעיקר צרות של עשירים". לדבריו, "הבאנו חמישה שחקנים חדשים לסגל, וחוץ מהשוער שהעברנו לאל-משתל אף שחקן לא חשב אפילו לבקש 'כתב ויתור'".

המצב אצל אחמד אל-נשאווי, יו"ר קבוצת הכדורגל של מחנה הפליטים אל-מראזי שבמרכז הרצועה, קשה הרבה יותר. "אין לנו כסף, אין כסף", הוא מספר לוואלה! ספורט, "ככה שאין לנו מה להציע לשחקנים, אפילו מתנות אי אפשר לתת להם". לדבריו, "חלק מהשחקנים מוכנים לבוא אלינו אם נסדר להם עבודה, או אם נשלם להם על לימודים באוניברסיטה, אבל זה פשוט בלתי אפשרי מבחינתנו. אין לנו כסף ואין לנו יכולת לסדר עבודה לשחקנים חדשים".

קבוצתו של א-סלמי סיימה את העונה במקום השביעי, וכמו שזה נראה בשנה הבאה לא יהיה יותר טוב. "אני מודה שכמה שחקנים ביקשו ממני 'כתב ויתור'", הוא אומר, "אבל לא נתתי לאף אחד מהם. מה אני יכול לעשות? שאני אוותר סתם על שחקן? אני אוהב את השחקנים שלי ואם הייתי בטוח שמועדון אחר יספק להם לימודים או עבודה הייתי מוותר, אבל אני לא מאמין להבטחות שקיבלתי. אלה היו סתם שקרים".

אל-נשאווי לא נמצא ממש ב'ליגה של הגדולים', לפחות לא כלכלית. "מה, 2,500 דולר בשביל שחקן?", הוא נדהם, "אני לא מאמין שיש סכומים כאלו בכדורגל הפלסטיני". לדבריו, "אני שמעתי על כמה שחקנים שהבטיחו להם 1,000 דולר אבל סכום כמו 2,500 דולר לשנה לא קיים אצלנו". א-סלמי גם לא מסכים בכלל לשיטה הזו: "אצלי כולם שווים, אין דבר כזה ששחקן מקבל 1,000 דולר והשני מקבל רק הסעות. אני לא הייתי נותן יד להעברה כזו".

אבל אל-נשאווי עוד לא לגמרי מוותר, ואולי הסוציאליזם שלו ינצח. הוא מקבל עידוד מקבוצת הכדורסל של מחנה הפליטים שזכתה השנה באליפות פלסטין. "אחרי שהם זכו באליפות הגיע איש עסקים והציע לסייע להם כלכלית תמורת פרסומות", הוא אומר, "והוא היה מוכן לתת לכל שחקן בקבוצה טלוויזיה 29 אינץ'". לדברי א-סלמי, "בהיעדר משכורות זה הדבר היחיד שאנו יכולים לתת לשחקנים שלנו". כעת הוא מחפש אחר איש עסקים שיהיה מוכן להשקיע גם בכדורגל. "יש מישהו שאני נמצא איתו במשא ומתן" הוא ממתיק סוד עם וואלה! ספורט, "יש מצב שהוא יקנה ציוד וחליפת ספורט מקצועית לכל שחקן בקבוצה".

ח'אלד אבו-זאהר כתב הספורט של סוכנות הידיעות הפלסטינית "ראמאטאן" מזהה שיש בעיה במלפפונים הפלסטינים. "אין ספק שיש פה בעיה רצינית", הוא אומר, "שדרושה בדיקה ופיתרון". לדבריו, "כל העסק הזה של 'כתב ויתור' גורם לכך ששחקנים נשארים לעיתים בקבוצות שלהם נגד רצונם, ותלויים ביחסים הטובים של המועדונים, או ברצון הטוב של ההנהלה".

עם זאת, הוא דוחה מכל וכל העברה של כספים מתחת לשולחן. "המצב בליגה שלנו לא מושלם, אבל שוחד לשחקנים והעברות לא חוקיות אין אצלנו", הוא אומר. "בסופו של דבר השחקנים רוצים לשחק במחנות הפליטים בהם גדלו, או בשכונות מהן הם באו, כי זה סמל לגאווה עבורם", הוא אומר, "וגאווה וכבוד ואהבה אי אפשר לקנות בכסף".