לפני שבועיים התרתה ה-NFL במייקל ויק, בשל קרבות כלבים בהם השתתף. מכונת המזומנים של הליגה גילה שוב את עור הטראבל מייקר שלו והקומישינר נאלץ להתערב ולנזוף. קלינטון פורטיס, הרץ האחורי של וושינגטון, אמר בתוכנית טלוויזיה יחד עם התאקל של הקבוצה, כריס סמואלס, כי "קרבות כלבים אינם סיבה להכניס אדם לכלא". סמואלס התנצל מאוחר יותר על הדברים, פורטיס שיגר התנצלות משלו, בלחץ של הרדסקינס, והצהיר: "מעולם לא נטלתי ולא אטול חלק בקרבות כלבים".
ההתנצלות המאולצת של פורטיס וסמואלס מראה את הנבערות הגדולה בין שחקני ה-NFL וחושפת עוד טפח בליקויים החינוכיים בליגה. פול טגליאבו היה ללא ספק הקומישינר הטוב ביותר בהיסטוריה של ה-NFL, אבל ב-16 שנים של עבודה מאומצת, טגליאבו טיפח את הצד הכלכלי והזניח את הנושא החינוכי. כשחושבים על זה, אין כל כך מה לעשות, כי עם שחקן כמו ויק בליגה, קצת קשה שלא לעגל פינות.
רוג'ר גודל, שירש את הקומישינר הקודם, לא מפחד להיכנס בעובי הקורה בנושא הזה. יש לציין שגודל נכנס לליגה פופולארית ומכניסת כסף, וקיבל קרקע טריה להסתכל מסביב. הנקודה הנזקפת לזכותו היא שהוא לא מוותר. עונשי ההשעיה של פאקמן ג'ונס וכריס הנרי שלחו מסר ברור ודי גדול, גם ההוצאה של בריידי קווין מאולם הדראפט בשל הלחץ העצום שבו נמצא הילד, הבהירו שלאיש יש פן חם וחשוב. השילוב של האנושיות של גודל עם תעשייה שכבר מניעה את עצמה באופן אוטומטי ובלי דחיפה כמו ה-NFL יכול להתברר כמנצח להרבה שנים.
אני נשאר, אני נשאר
קישון ג'ונסון פורש מפוטבול (נפטרנו ממייקל אירווין, קיבלנו פה גדול אחר ב-ESPN), אבל ג'וניור סיאו הודיע שהוא ממשיך לעוד עונה בניו אינגלנד. הסיבה של סיאו די ברורה: הליינבקר הותיק רוצה טבעת אליפות, אחרי קריירה מפוארת נטולת תארים.
סיאו מצטרף לברט פארב ולרוג'ר קלמנס ברשימת האנשים שלא ממש רוצים לפרוש, כל אחד מסיבותיו שלו. אצל סיאו זו הכמיהה לתואר, אצל פארב זו הכמיהה לשיאים ואצל קלמנס זו הכמיהה לכסף (ושיפסיק לבלבל את המוח, לא חותמים על חוזה של 28 מיליון דולר ומצהירים ש"הכסף הוא לא הנושא פה"). אבל עם כל הלעג והכעס אי אפשר להתעלם מהעובדה שהאנשים האלה פשוט אוהבים את המשחק. לנו קצת קשה לראות את זה מהצד.
עוד בוואלה!
מסומם נשאר מסומם
לפני שלוש שנים הגיע אסטבאן לואייזה לניו יורק יאנקיז. את פניו של לואייזה עיטר זקן צרפתי, והמשפט הראשון שאמר לו המנג'ר ג'ו טורה היה "זה חייב ללכת". למחרת לואייזה היה מגולח למשעי.
לאורך השנים היו היאנקיז סמן שפוי (טוב, נו, אולי זו לא המילה לארגון שבראשו עומד ג'ורג' סטיינברנר) בליגה. הם נפטרו מטראבל מייקרים (דייויד וולס) ודאגו להביא ולגדל שחקנים שישמשו דוגמא גם מחוץ למגרש, כמו דרק ג'יטר, אנדי פטיט ומייק מוסינה. סטיינברנר אולי מטורף, אבל מאז תחילת שנות ה-90 הוא מודע לכוח של היאנקיז כאחד המועדונים החזקים בעולם הספורט, ומנסה לשדר שהמועדון הוא הטוב ביותר שיש מבחינת סדר וארגון.
והנה, בתוך מספר ימים נקשרות ביאנקיז שתי בעיות תדמיתיות. האחת - החוזה של רוג'ר קלמנס, שלא רק שהוא שערורייתי בסכומיו, הוא מכיל סעיף שבו קלמנס יוכל להשתחרר ממשחקי חוץ של הקבוצה. לא רק אנשים מחוץ למועדון ביקרו את קלמנס, גם המגיש קייל פרנסוורת' אמר: "כמועדון אנחנו צריכים תמיד להיות ביחד, בבית ובחוץ".
אבל זה מילא. עכשיו מתברר שג'ייסון ג'יאמבי נכשל בבדיקת סמים מסוג אפטמינים במהלך עונת 2006. כן, זוכרים את ג'יאמבי, אותו אחד שבתחילת 2005 הביע התנצלות פומבית ומרגשת, רק לא אמר על מה בדיוק? זה האיש ששוב נחקר על העניין. ג'יאמבי הודה פומבית ביום שלישי שסמים היו חלק מהליגה בשנות ה-90, ובשל כך הגיע למשרדיה. רק חבל שאת הבדיקה שבה כשל הוא ערך אחרי שכבר הספיק להודות ולהתנצל בפעם הראשונה.
בינתיים השמועה אומרת שהיאנקיז רוצים לעשות עליו טרייד. יש סיכוי לא קטן שזו יותר משמועה, כי לסטיינברנר מתחיל להימאס והנזק התדמיתי משפיע על היכולת המקצועית במועדון.
הלו, זה ערוץ 1 פה?
מכירים את התופעה שפעם הייתה מנת חלקם של לא מעט שידורי ספורט בטלוויזיה הישראלית? מגיעים לדקות האחרונות של משחק, והופ - עוברים לאיזו תוכנית בישול או פסוקו של יום. בעצם, זה קרה גם כאן, ולא כל כך מזמן, עם שידור הטניס בגביע דייויס.
אבל מי חשב שדבר כזה יכול לקרות באמריקה? ABC קטעה שידור של משחק הוקי קרח בין אוטאווה לבפאלו והעבירה אותו לפריביו של מרוצי סוסים. מה יותר חשוב לאמריקאים? מרוצי סוסים, אבל זו כלל לא השאלה. השאלה היותר דחופה היא איך זה קורה, כשמאות אלפי אנשים מרותקים למסך ופתאום מעבירים להם את הערוץ. מישהו מדמיין לעצמו העברת ערוץ במשחק פלייאוף שנכנס להארכה בפוטבול או מפגש בייסבול שהולך לאקסטרה אינינגים?
למרבה הצער, ענף ההוקי קרח בארה"ב גוסס. המשחק הקנדי, שהאמריקאים פשוט אנסו אליהם עם הכסף הגדול ועקרו קבוצות על ימין ועל שמאל מהמדינה הצפונית אליהם, לא מצליח לצבור תאוצה. יהיה מעניין לבחון בעוד מספר שנים את הרייטינג של שידורי ההוקי קרח בארה"ב, כי כמו שזה נראה כרגע, הענף בפני התרסקות טוטאלית.
והתנצלות קטנה וכנה
לאחר הטור שפורסם בשבת העיר אחד ממגיבי המדור על כך שברשימת המתקמבקים של העונה לא ציינו את סמי סוסה. אין מה לעשות, האיש צודק, כי אין קאמבקר גדול ממנו. סמי עומד לחבוט בשבועות הקרובים את ההומר ה-600 שלו בקריירה, ואחרי עונה שכבר סומנה כעונת פרישה וחוזה מצחיק שנראה כמבייש את זקנתו בטקסס, כבר הספיק לרשום 41 חבטות, עשרה הומרים ו-36 הכנסות רצים הביתה. בהחלט מעורר כבוד.
מי שעוד דופק הופעה הוא קן גריפי ג'וניור, שאם הכל יילך כשורה, גם הוא צפוי לרשום את ההומר ה-600 שלו העונה, או מקסימום בתחילת העונה הבאה. אבל "אם הכל יילך כשורה" הוא משפט מאוד בעייתי בהקשר שלו.