על סדר היום

עברנו רבע מהעונה, וזהו זמן טוב לצאת עם מדור חדש בוואלה! בייסבול. לא, אנחנו לא מתכוונים לסיכומים הבנאליים של "מצטיין, מאכזב" וכו', אלא יותר להגיגים וניתוחים במטרה, כמובן, ליצור דיון בתגובות שלמטה. חשוב לזכור שבעונת בייסבול כל כך ארוכה, הכל עוד יכול להשתנות ודברים אכן ישתנו. בואו נתחיל.

נכון לעכשיו, היאנקיז בפיגור של עשרה משחקים מהרד סוקס, משהו שלא קרה כבר יותר מעשר שנים, ובעצם בפעם הראשונה בעידן ג'ו טורה. שונאי הפסים, קחו אוויר לרגע לפני שאתם חוגגים, כי היאנקיז היו בסיטואציה הזו (אם כי לא בפיגור כל כך גדול) לא מעט פעמים במילניום הנוכחי, ותמיד יצאו ממנה כשידם על העליונה.

ולמרות זאת, יש הרגשה שהפעם, יותר מתמיד, בברונקס איבדו אחיזה. זה לא הדיל של רוג'ר קלמנס כמו ההעלאה החפוזה של פיליפ יוז. ניו יורק ראתה את גודל המצוקה והעלתה את הפרוספקט הבכיר שלה, פיליפ יוז, מוקדם מדי למייג'ורס. התוצאה: שני משחקים, אחד עם קריסה טוטאלית (צפוי למשחק פתיחה) והשני משחק יהלום, שלא הותיר מקום לספק: לילד יש פוטנציאל. אלא שאז יוז נפצע בשריר הירך, לא מגיש כבר שלושה שבועות ועלול להיעדר עוד שלושה.

יוז הוא המגיש היחיד של היאנקיז שמוגדר היום כפרוספקט טוב, וכאן הכישלון הגדול של המנכ"ל, בריאן קשמן. קשמן הפך ל-GM ב-1998, בגיל 30, ותחתיו זכו הפסים בשלוש אליפויות רצופות ובכמעט עוד אחת, ב-2001. מאז כל החלטה שהוא לוקח מעוררת הדים ושובקת בקול ענות חלושה. השושלת היאנקית של סוף שנות ה-90 באה הודות לניהול הגרנדיוזי של ג'ין מייקל, שטיפח את חוות הגידול והעלה למייג'ורס שחקנים כמו דרק ג'יטר, מריאנו ריברה, אנדי פטיט וחורחה פוסאדה, כשלצידם חיזוק חיצוני נכון. היאנקיז של קשמן בנויים הפוך: מעט מאוד שחקנים שגדלו באווירה המלחיצה של היאנקיז, יותר רכש ו-ויתור גדול על כל פרוספקטים עתידיים. קשמן ייבש את הבאר עד תום, וכעת לא פלא שהוא מסתמך על הזרוע של מגיש בן 44. אנטומיה של כישלון.

אין בית שיותר מענג לעקוב אחריו מה-AL מרכז. השנה נראה שסופסוף קליבלנד התחברה, דטרויט ושיקגו וייט סוקס נותנות, כצפוי, קרב וגם מינסוטה לא אמרה את המילה האחרונה. אפילו קנזס סיטי הנמושה לא נכנעת בקלות, מה שמבטיח לנו שבבית הזה יהיו עוד הרבה תמורות והרבה אקשן עד ספטמבר.

ההתעוררות של קליבלנד היא המעניינת ביותר לעקוב אחריה. סי סי סבאתיה מגיש כמו סיי יאנג, פאוסטו קרמונה לא פוחד מכלום, גריידי סיזמור הוא אחד הלידאופים הטובים ביותר ב-MLB ובשאר הליינאפ אפשר למצוא את ג'וני פראלטה, עם התאוששות מעונת סופומור רעה, את טראוויס הפנר המפלצתי ואת טרוט ניקסון עתיר הניסיון, כשגם ויקטור מרטינז וג'וש בארפילד התחילו להפעיל מבערים. ג'ו בורובסקי מפשל לפעמים בעמדת הקלוזר כמו שהוא רגיל, אבל בסך הכל נראה שאריק וודג' (שלפיטוריו זעקנו לא אחת בשנה שעברה) הצליח לחבר את האסופה להיות קונטנדר.

אבל מה שיותר מעניין הוא ה-NL מרכז. רבים, גם בין מגיבי וואלה! בייסבול, צפו שמילווקי תשבור את ההגמוניה של סט. לואיס, וכרגע נראה שזה אכן מה שיקרה. שימו לב מי עומד בראש טבלת חובטי ההומראן של ה-NL: ג'יי ג'יי הארדי עם 13 ופרינס פילדר עם 12, שניהם מהכוחות הצעירים של הברוורס. גם ההגשה הפותחת נראית טוב, פרנסיסקו קורדרו מלהיב בעמדת הקלוזר (16 שמירות, מוביל את הליגה) והליטושים היחידים שצריכים שם הם בעמדות הסט אפ, כי דרק טרנבאו זה פשוט לא זה, ועבודה קשה על המנטליות. בכל זאת, לא קל להפוך מועדון לוזרי במהותו לקבוצה מנצחת.

הקאבס מאכזבים, אבל זה לא חדש. מה שצורם לעין היא ההתרסקות של סט. לואיס ושל אלברט פוחולס. הקרדינלס מוכיחים בינתיים שהזכיה שלהם באליפות אכן הייתה זכיה של מזל יותר מאשר יכולת. עם מאזן של 23:16 השיפור חייב להגיע במיידי, ובמיוחד אמורים הדברים לגבי פוחולס, שנותן עד כה את העונה הגרועה ביותר שלו, עם אחוזי חבטה של 26.5. נכון לעכשיו הסלאגר, שמעולם לא ירד מ-34 הומראנס ובכל עונה בארבע האחרונות לא רשם פחות מ-41, נמצא בקצב של 25 הומרים. פוחולס עוד יתעורר, השאלה מתי. נקודת האור של סט. לואיס: גם מירכתי ה-NL מרכז, היא עדיין רחוקה רק 8.5 משחקים מהברוורס.

באמצע השבוע העיר אחד הטוקבקיסטים, שכתב שלא אכפת לנו מטורונטו. בגדול, האיש צודק, אבל הסיבה נובעת מכך שלפעמים נראה שלבלו ג'ייז לא אכפת מעצמם. כמו במקרה היאנקיז, גם כאן הכתובת היא המנכ"ל. ג'יי פי רישארדי, שמתעקש להיות בילי בין ללא הצלחה בשש השנים האחרונות, עושה עבודה רעה מאוד בבחירת השחקנים, המאמנים ובאסטרטגיה של הקבוצה.

אבל זה לא רק רישארדי. בטורונטו יש הרגשה של ייאוש. אחרי שבשנה שעברה פתחו שם את הארנק והביאו בכסף גדול את איי ג'יי בארנט, טרוי גלאוס, לייל אוברביי ובי ג'יי ריאן, הבלו ג'ייז סיימו, אמנם, במקום השני ב-AL מזרח, אבל בלי סיכוי ממשי לפלייאוף. כשטורונטו מסתכלת הצידה ורואה את היאנקיז ובוסטון, היא מרכינה ראש מיד, אבל דומה שהסיבה העיקרית לדכדוך נובעת מרוי האלאדיי.

האלאדיי, כשהוא בריא, הוא סיי יאנג פוטנציאלי בכל שנה. הבעיה היא שמאז עונת 2003 שבה זכה בתואר, הוא לא מצליח אף פעם להישאר בריא. פעם זו מנוחה ליד, פעם זה כדור שנורה אל היד ושובר אותה ופעם זה אפנדיציט שמתפוצץ. זה לא האלאדיי שהביא את טורונטו למאזן שלילי ולפיגור של 10.5 משחקים מראש הבית, אבל הוא בהחלט הסמן העיקרי לכניעה. וכן - לא שכחנו את הפציעה של בי ג'יי ריאן שסיימה לו את העונה.

זה הזמן לבדוק מה עשו ההעברות המשמעותיות של החורף.

גארי מתיוס ג'וניור - לא בכדי אנחנו פותחים עם השחקן שחוזהו נראה כמופרך ביותר. מת'יוס ג'וניור זכה לחוזה ענק מצד האיינג'לס, על בסיס עונה אחת טובה בטקסס. נכון לעכשיו המאזן שלו עומד על 47 חבטות, שישה הומראנס, 22 הכנסות רצים ואחוז חבטה של 29.75. פסק הדין לאיינג'לס: זכאי.


בארי זיטו - זיטו לא היה צריך להעתיק את מקום מגוריו לפני שהגיע לסן פרנסיסקו, אבל החוזה הגדול של 126 מיליון הדולר לא בא לידי ביטוי בג'איינטס. המאזן שלו הוא שלושה נצחונות, ארבעה הפסדים ו-ERA של 4.3. פסק הדין לג'איינטס: 6-10 שנים, עם ניכוי של שליש על התנהגות טובה.


ג'ייסון שמידט - עוד אחד שנשאר בתוך תחומי קליפורניה, ועבר מהג'איינטס לדודג'רס. שמידט נפצע בכתף באפריל, ולא יגיש לפחות עד סוף החודש. עד כה מאזנו עומד על ניצחון אחד, שני הפסדים ו-ERA של 7.36. פסק הדין לדודג'רס: מאסר עולם עם אפשרות לחנינה אחרי 15 שנה.


אלפונסו סוריאנו - סוריאנו הגיע לקאביז אחרי עונה מדהימה בוושינגטון, ובינתיים לא ממש עוזר להם להתרומם מהבינוניות. המאזן שלו: 41 חבטות, ארבעה הומראנס, 18 ריביז, 29 אחוזי חבטה. פסק הדין לקאבס: מכיוון שהשתפר מפתיחת עונה זוועתית, נכון לעכשיו שנת מאסר, ומשום שהם הקאביז ויש להם סעיף נפשי, הוא רק על תנאי.


דייסקי מאטסוזקה - איש 52 המיליונים מתקשה לעתים לשמור על ריכוז, אבל נכון לעכשיו יש לו חמישה נצחונות ושני הפסדים, עם 52 סטרייקאאוטים. הבעיה אצלו היא ה-ERA, שעומד על 4.16. פסק הדין: זכאי מחמת הספק.


גיל מש - הבדיחה של החורף, מגיש שניצל, לכאורה, את השוק הגבוה וזכה מההפקר לחוזה מטורף של 55 מיליון דולר לחמש שנים מקנזס סיטי. מש סובל מחוסר תמיכה משווע, ובתשע פתיחות הוכרעו משחקיו ארבע פעמים בלבד (1:3). מעבר לכך, הוא הגיש 61 אינינגים בתשע פתיחות, כמעט שבעה אינינגים בממוצע לפתיחה, קטל 47 חובטים בסטרייקאאוטים ועומד, שימו לב, על ERA של 1.9. פסק הדין לרויאלס: זכאי באבוה.

וושינגטון היא הקבוצה הגרועה בליגה, אבל לא בטוח שלאורך זמן היא תישאר כזו. לנשיונאלס התקפה מזעזעת והגשה סבירה, ובסך הכל נראה שמני אקטה עושה שם עבודה טובה.

קאמבקים יפים רושמים העונה בארי בונדס, שצפוי לשבור כבר השנה את השיא של האנק ארון, ג'ייק פיבי, שסופסוף מגשים את הפוטנציאל, ג'וש בקט, אם כי הבעיה הכרונית באצבע מאיימת לפגוע בו, ומעל כולם אוליבר פרז, שהמטס רכשו בנזיד עדשים מפיטסבורג וכרגע הוא המגיש המוביל שלהם.

אכזבות: עצוב לראות איך בראד לידג' הפך לנון פקטור ביוסטון, אחרי שנחשב לאחד הקלוזרים הטובים בליגה. ארון היילמן, שנחשב לפרוספקט טוב והיה אמור להיות פותח במטס, נראה כמי שדורך במקום. ג'ף וויבר הבליח בפלייאוף של סט. לואיס וחזר להיות גרוטאה מהלכת בסיאטל. סטיבן דרו, השורטסטופ המבטיח של אריזונה, דומה לכלום. ברט מאיירס עושה עבודה טובה כקלוזר בפילדלפיה, מה שרק מעצים את התחושה שאם הראש שלו היה במקום הנכון, הוא היה אחלה פותח.

לשים עין: קול המלס הפך לכוח בפילדלפיה, ג'יימס שילדס נותן הצגות בטמפה ביי, טקאשי סאיטו משכיח בדודג'רס את עזיבתו של גאנייה, הידקי אוקג'ימה הוא כיבוי אורות בסט אפ של בוסטון ודן ג'ונסון אדיר באוקלנד.