כמה סבלת מהעונה האחרונה?

בשבת אחה"צ אני הכי אוהב:
1. לערוך פיקניק משפחתי בחיק הטבע
2. לצפות בחברותא ב"שבת של כדורגל"
3. להתחכך בשוטרי יס"מ מיוזעים
4. לנהום לעבר קאמנאן

בזמן צפייה במשחקי בית"ר ירושלים אני נוהג להצטייד ב:
1. גרעינים
2. וודקה
3. כיסוי עיניים
4. שקית הקאה

הראיונות של אלי כהן בסיום כל משחק גרמו לי:
1. לרצות למנות אותו למאמן הנבחרת
2. לרצות לגדל שפם
3. לרצות לשרוף את המנוי
4. לנפץ את כל הטלוויזיות בבית

שיטות האימון של אייל לחמן:
1. הוציאו את המקסימום מחומר השחקנים
2. קצת נוקשות, אבל לגיטימיות
3. עשו גם לי חשק להרביץ לעידן סרור
4. עודדו אותי להצטרף לג'יהאד האיסלאמי

מבחינתי מ.ס אשדוד היא:
1. סמל לכדורגל חיובי והתקפי
2. דוגמה לשילוב נכון של שחקני בית
3. גם אם שריקי ועזרן יישבו לידי באוטובוס, לא אזהה אותם
4. אם עוד פעם אחת הולצמן נתפס בנבדל, אני מתאשפז באברבנאל

הליגיונר שאני הכי מצפה לו לקראת השנה הבאה הוא:
1. טל בן חיים בצ'לסי
2. ראובן עובד בשרלרואה
3. משה אוחיון בווינטרטור
4. חיים מגרלשוילי בארנהיים

הזוג התקשורתי של השנה הוא:
1. יוסי שפרלינג ושביט אלימלך
2. מוטי חביב ורפעת טורק
3. אופירה אסיאג וארקדי גאידמק
4. שרון פרי, לא משנה עם מי

אוהדי מכבי חיפה יתנחמו העונה ב:
1. ההעפלה ההיסטורית לאינטרטוטו
2. המגהפון החדש של ואסילי
3. יניב קטן הפך למיליונר
4. כריסטין עובדת על היורש של מסודי

חייבים לצמצם:
1. את הפער בין הגדולות לקטנות
2. את מעורבות השוטרים ביציע
3. את היקף המותניים של כריסטיאן פביאני
4. את מספר דקות המשחק של משה ביטון

בכל פעם שראיתי את יוסי מזרחי משחרר אוויר:
1. קיוויתי שהוא יירגע
2. נפתחו לי הצ'קרות
3. גבר בי הגעגוע לארדילס
4. פרצתי למגרש ורמסתי את חבריי

הדבר הכי רומנטי שאני עושה עם החברה שלי:
1. חולקים בייגלה בשער 11
2. אני צועק לה "נה נה נה", היא עונה "אבי נמני נשמה"
3. צפייה רצופה בלופ של "יציע העיתונות"
4. הברחת אבוקות באיבריה המוצנעים

הדבר הכי מגעיל שראיתי השנה:
1. שלולית קיא של פסטת פירות ים
2. שלשול טרי של כלב חולה
3. מעיים של חתול מת מרוחים על הכביש
4. הגביע של הפועל ת"א

12 – 24 נקודות

תתעורר חביבי, ותריח את הסירחון, בצ'רלטון חוגגים עליך. האהבה שלך לכדורגל היא חסרת תקנה. אתה באמת סבור שאבי לוזון יביא את השינוי, אבן עזרא מבחינתך הוא רודף צדק, ורועי דיין עדיין נחשב עבורך לחלוץ. אתה מצטט את הגיגיו של הפילוסוף ש' שרף, מאמין שסתם נטפלים לאושרי לוי, ויודע שרבינוביץ' לא אוהב להדליף לעיתונות. אתה חושב בכנות שנמני רוצה להתעסק אך ורק בכדורגל, מאמין שניצן שירזי הוא קודם כל פרשן, ועוד לא קלטת שארקדי לא מסוגל להבדיל בין דרק בואטנג לאפי הנמר. אתה גם בטח נראה כמו לוני כשהוא היה ילד.

25 – 36 נקודות

אתה הניר לוין של האוהדים: משעמם, אפור, בלי עתיד, עם הבלחות פתאומיות. פעם בכמה שנים אתה עושה מנוי, אבל רק אם דוד שלך מהמילואים מארגן הנחה של "חבר". כבר הבנת שהכדורגל הישראלי הוא בלוף, אבל עמוק בלב אתה מאמין שמאור בוזגלו יכול להשתלב בסגל של ליון. אתה אוהב ללכת למשחקים של הנבחרת, אבל דואג להדחיק את העובדה שקבלת ההחלטות של המאמן תלויה בזווית של החמסה. חוסר היציבות שלך מייצג את המאניה-דיפרסיה של ליגת העל. אולי בגלל זה תמיד כשקיבלת כאפה משוטר יס"מ, האשמת רק את עצמך.

37 – 48 נקודות

הבוז שאתה חש כלפי הכדורגל הישראלי משתווה למה שג'יג'י בקאלי מרגיש כלפי קלמי סבן. לא פעם העדפת להעביר 90 דקות אצל רופא השיניים מאשר מול המסך. מרוב ייאוש, לרגעים ספורים כבר התחלת להתגעגע לקלינגר. בכל פעם שאתה צופה במשחק בטנך מתהפכת, נפשך דואבת, נשמתך נסדקת. עם אוהדים שסובלים כמוך, אין פלא ששני המאמנים שהביאו תארים עפים הביתה. אתה המחלה, הסימפטום, התוצאה ותופעות הלוואי, והכי גרוע זה שבפגרה עוד תתגעגע לכל הנמושות האלו. אז מי יותר עלוב, אתה או הם?