נהריה מוכנה לליגה

עשרים וארבעה מחזורים חיכו בנהריה למשחק שאפשר יהיה לסמן לידו כוכב, ובגדול. את הצגת 35 ההפרש מול ירושלים בדצמבר, הסבירו בקריסה מקצועית וחברתית של הקבוצה מהבירה בשיא המשבר שלה; הניצחון הדחוק בגביע על מכבי תל אביב הוגדר כקאמבק מול קבוצה באופוריה, שכבר הובילה ב-18 נקודות ושיחקה מחצית שלמה עם נואל פיליקס על הפרקט; גם התצוגה התקפית מול ירושלים רק לפני שבוע משכה טיעונים כמו עייפות ואדישות מצד האדומים, לצד ערב קליעות גדול של הנהריינים שהגדילו את הפער בגארבז' טיים. אלא שמשחק ליל אמש מול בני השרון אמור להיחשב סוף סוף לנקודת המפנה של העונה בנהריה. בעצם, הוא חייב להפוך לכזה.

מעולם לא הוטל ספק לגבי עתודות הכישרון בקבוצה של אריאל בית הלחמי. רביב לימונד הוא נקודת אור בקרב הגארדים הישראלים הצעירים והאפורים; עמית בן דוד, ברק פלג ואורי קוקיה הם שלד ישראלי שכולו חוכמת משחק ורוח לחימה; ג'ף גריר הוא קלעי מחונן (גם אם הכדורים לא תמיד נכנסים), שתורם תרומה חברתית שלא נמדדת בדפי הסטטיסטיקה; וגם וודראן ווקושיץ' ועידו קוז'יקרו, שעברו תקופות טובות יותר, הם נכס. אלא שההבדל בין נהריה של השבוע האחרון לזו שהתגלגלה על הפרקט במשך רוב העונה נעוץ בשני אנשים – חואן מנדז וסשה אוקוקוליץ'.

מנדז, סמול פורוורד שנדחק בליגת הגמדים אל מתחת לסל, הוא שחקן שלהתמקמות שלו מתחת לסלים אין תשובה בליגה, וכמי שחי ומת על מומנטום, חובה עליו לפתוח כל משחק מתחת לחישוק. סל ועבירה שלו בפתיחה על לי ניילון הובילה לחסימה מעברו השני של המגרש על כוכב ה-NBA לשעבר, בדרך לעוד משחק שיא נוסח ירושלים. ובערבים כאלה, גם התחביב שלו - יידוי השלשות - הופך לנשק קטלני. אוקוקוליץ', שסיבסב את נהריה ביורוקאפ במדי פלויישטי הרומנית, הוא גארד-סקורר, קלעי קלאץ', מוביל כדור ומוסר מצוין, ובעיקר עוד אחד במצבת חודרים נפלאה שכוללת גם את לימונד, גריר ובן דוד.

נהריה החדשה, זו שהתייצבה סוף סוף עם השחקנים הנכונים אחרי אינסוף החלפות של זרים, היתה צריכה לספק לנו העונה הרבה יותר משחקים כמו זה של אתמול, אבל נראה שרק עכשיו התחברה. לפני הפיינל פור, השאלה אם יש לה גם מה לחדש על הבמה המרכזית, ובעיקר – האם היא מאמינה בעצמה.

לפני שבועיים עלתה הפועל גליל עליון למקום הרביעי בליגת העל. רצף של תשעה ניצחונות מאחד עשר משחקים, כמו גם הקרטוע העונתי המתמשך של היריבה על הכרטיס לפיינל פור, עירוני נהריה, קירבה את הקבוצה של עודד קטש, שעד המחזור החמישי החליפה זרים כמו גרביים ולא ידעה כלל אם היא תמצא שחקן פנים לרפואה, לזכייה בטוטו של ליגת ווינר.

אלא שקבוצות צעירות נוטות לעוף בכיוון הרוח: כך קרה לגליל עם רצף ההפסדים בתחילת העונה, כך היה ברצף החיובי שהוזכר כאן קודם, והמגמה שוב השתנתה בשלושת המשחקים האחרונים. קבוצת ההגנה החלשה בליגת העל כשלה פעם אחר פעם מול קבוצות נחושות ורעבות ממנה, כמו מכבי ראשון לציון שנאבקת על חייה, מכבי תל אביב שבאה להציל את כבוד ההפסד המוקדם יותר העונה בכפר בלום, והפועל ירושלים של אמש, שהיתה חייבת להוכיח לאוהדיה, אבל קודם כל לעצמה, שקצת הגנה היא כן מסוגלת לנפק.

שחקני הגנה גדולים אין לעודד קטש, אבל אחרי שהפסיד בכל ששת המשחקים בהם ספגה קבוצתו מאה נקודות או יותר, כדורסל התקפי אך נטול שמירה לא יביא את החבורה שלו לפיינל פור. לא כשהדרך לשם עוברת בנהריה. ואם הגליל רוצה לשחק בסוף מאי ביד אליהו (חווית משחק חצי גמר מול מכבי תל אביב לא נראית כרגע כמו משהו שדברים טובים יצאו ממנו), היא צריכה להתחיל להרביץ, לנשוך ולהשתטח על הפרקט. משהו שמאמן הקבוצה הזו לא ממש עשה כשחקן.

החלק הראשון של המחזור ה-24, זה שסידר (או סיבך) עוד יותר את המצב בתחתית הליגה, הפך ליום חג עבור שתי קבוצות – הפועל גלבוע/עפולה ועירוני רמת גן. בשני המועדונים הצנועים המתינו במתח במהלך כל הקיץ ליד מכשיר הטלפון, בתקווה לקבל את האישור לשחק בליגת העל עם תקציב נמוך מהמינימום של מיליון הדולר. אותו סכום ברזל של השנים האחרונות, שהפך הקיץ לגמיש במיוחד לאור קמילתם של הפועל חולון והפועל תל אביב.

אחרי שקיבלו בסוף אוגוסט את האוקיי, צירפו בעמק ובזיסמן דולר לדולר, רק כדי לגלות שהעוגה שלהם מכילה מקסימום שמונים אחוז מאותו תקציב סף. את כרטיס הכניסה לא מנעו מהן במנהלת הליגה, אבל אפשרויות התמרון, בשוק שחווה עליית מחירים מסויימת בגלל החוק הרוסי, גרמו ללא מעט דאגה בשני המועדונים. היום, שלושה מחזורים לסיום העונה, הקבוצות של דני פרנקו ואבנר יאור, מאמנים צעירים שנבחרו גם הם בשל תזרים מזומנים מוגבל, יכולות כנראה לישון בשקט.

לא משנה מי, אם בכלל, תיפרד בתום העונה מליגת העל, אבל כבר ברור לאן ילך תואר הכישלון המקצועי של העונה: מכבי ראשון לציון ואליצור אשקלון, שתי קבוצות עם יומרות ותקציב של למעלה ממיליון דולר. הראשונה, שביזבזה את פגרת הקיץ בחיפוש חסר סיכוי של מציאות זולות עם דרכון אירופי והפכה את שני הסיבובים הראשונים לליגת קיץ לזרים, תישאר כנראה בליגה רק בזכות גארד קטן (ג'רל בלסינגיים) שדווקא לא ממש מוכן לשחרר את הכדור מהיד. אשקלון, שהתחילה את ההכנות מאוחר ונאלצה לקנות במחירי אין ברירה את מה שנשאר בשוק, עוד עלולה להביט בעצב על גביע ווינר חסר המשמעות בו זכתה בחודש אוקטובר. עם תקציב של מיליון וחצי דולר לערך, פי 2 מזה של עפולה ורמת גן, גם הם יכלו לבנות מוצר מוצלח יותר.