דרדר במדבר: הלקוח תמיד צודק

יש הרבה דברים רעים שאפשר להגיד על האמריקאים. הם דו-פרצופיים, הם הרבה יותר מדי מנומסים וזה עוד לפני שהתחלנו בכלל לדבר על ג'ורג' בוש, מריה קארי ו-טוב, רקס גרוסמן. אבל מה, יש דבר אחד שלא תוכלו לקחת מהאמריקאים וזאת תודעת השירות שלהם. למי שמגיע מישראל, שם לבקש שיחליפו לך מוצר פגום נראה כמו חוצפה למנהל החנות, הרי שארה"ב היא גן עדן עלי אדמות למי שרוצה לקבל שירות כמו שצריך. לא מוצא חן בעינייך המוצר? אין בעיה, איך אתה רוצה את הכסף חזרה, לויזה או במזומן? מצאת מבצע טוב יותר לנעליים בחנות אחרת? סבבה, לא ממש מפריע לנו שנעלת אותם כבר חודש ויש עליהם כתמים, העיקר שתחזור לקנות אצלנו בפעם הבאה.

אז מה עניין שמיטה להר סיני, או בין מכוונות ללקוח (אתם רואים, אפילו תרגום נורמלי לעברית אין לנו לזה) לבין בייסבול (שהרי הבטחנו שבזה יעסוק הטור של השבוע)? ובכן, עוד לפני פתיחת העונה רכשתי בשארית כספי חבילה של כרטיסים לשישה משחקים של האריזונה די-באקס, שהראשון מביניהם, נגד המטס, נערך ביום שישי האחרון. אלא מה, למשחק לא הגענו. בואו רק נגיד שהיו מעורבים בזה שלושה מקסיקנים, כמה גרמים של קוק, רמזור אדום אחד ושתי מכוניות טוטאל לוס. לכולם שלום, תודה ששאלתם (כשכולם הכוונה לי' ולי, המקסיקנים יכולים ללכת לשבת על קקטוס בטיחואנה מצדי).

ביום ראשון, אחרי שנמאס לנו לשבת בבית יומיים, י' הציעה שנלך לקופה באיצטדיון ונבקש שיחליפו לנו את הכרטיסים למשחק שנערך באותו היום נגד אותם מטס. אני פקפקתי בהצעה וטענתי שהסיכויים שיתנו לנו כרטיסים קטנים מאלה שרנדי ג'ונסון ישמש בתור דוגמן, וגם אם כן, הם יהיו למקומות זולים (ונחותים בהרבה) אבל להפתעתי הרבה, לא רק שקיבלנו כרטיסים לאותו יציע בדיוק, גם זכינו לכזאת אמפתיה מהמוכרת שהייתי בטוח שעוד שנייה היא מתחילה לבכות. איך אומרים – אמריקה.

אז זהו, הלכנו לראות משחק בייסבול, לראשונה העונה. כמו שכבר אמרתי בעבר, חובבי הבייסבול בישראל הם כת סגורה, שכשהם מודים באהבתם למשחק, הם מוצאים את עצמם בדרך כלל מתגוננים מול התקפות חסרות תקדים של איך הם מסוגלים לראות משחק כזה משעמם שכלום לא קורה בו. אז בזמן שהיינו במשחק, החלטתי לאסוף סיבות שבגללן אני מסוגל להתאהב מחדש במשחק הזה כל פעם (אתם מוזמנים להוסיף את שלכם, דרך אגב).

- אלמנט הוואו!. אתם זוכרים את הפעם הראשונה שהלכתם למשחק עם אבא שלכם, עליתם במדרגות של האיצטדיון וראיתם בפעם הראשונה את כר הדשא או הפארקט? אז זהו, שאין כמו בייסבול בשביל לייצר את הוואו! הזה. הניגוד המושלם בין כר דשא עצום וירוק להפליא (באריזונה זה בכלל מראה משובב עיניים) לבין שמיים כחולים הוא מסוג הדברים שגורמים ללב שלי לקפץ כל פעם מחדש שבה אני דורך באיצטדיון בייסבול. כבר יצא לי לראות הרבה משחקי פוטבול, כדורסל וכדורגל (ברוך השם), אבל אין כמו בייסבול כדי לרגש אותך ככה.

- אוכל, קדימה אוכל. יש שלושה דברים בטוחים בחיים – שנמות, שנשלם מס הכנסה ושעל כתבה על בייסבול תהיה לפחות תגובה אחת שאומרת "הייתי פעם במשחק בייסבול, וכל האמריקאים השמנים באים לשם רק כדי לטחון נקניקיות ולשתות בירה" או משהו בסגנון. האמת, זה נכון. עכשיו תחשבו שניה ותגידו לי – וזה רע כי? נכון, זה לא בדיוק ביקור במסעדה של אהרוני, אבל מה רע לשבת שעתיים-שלוש, לנשנש בוטנים, לשתות בירה (אמריקאית דלוחה ויקרה או מיובאת סבירה ויקרה בטירוף) ולהרביץ גביע גלידה עצום לסיום?

- ללכת עם האישה. טוב, אין לי מושג איך זה ללכת עם האישה שלכם, אבל ללכת עם י' למשחק בייסבול זאת חוויה בפני עצמה. קודם כל, כמו כל אישה טיפוסית, היא תשים לב לכל הדברים שמעולם לא ראית, ובמיוחד לאלה מהם שניסית להתעלם. הדבר הראשון פחות או יותר שהיה לי' להגיד אחרי שהתיישבו היה שהשחקנים היום לבושים באדום אחרי שאתמול הם היו לבושים בשחור. השאלה הראשונה שלה היתה, למה שחקן X לובש את הגרביים שלו על המכנסיים, בעוד האחרים לא. אכן, מידע חיוני. כמובן שההבחנות בנושא הבגדים הן כלום לעומת היכולת שלה לזהות שחקן יורק או מגרבץ מקילומטרים. וברוך השם, בבייסבול לא חסר כאלה, וגלאי הגירבוצים האנושי שישן לידי בלילה תופס את כולם, גם אם השחקן בכלל עומד באאוטפילד עם הגב אלינו. האמת, זה קצת מפחיד.

- לקלל שחקנים שדפקו אותך בפנטזי. אם לא שיחקתם פנטזי אף פעם, כנראה יהיה לכם קשה להבין את זה, אבל תחשבו על החברה שהיתה לכם בתיכון שזרקה אותכם בשביל הערס הכי מכוער בשכבה (אני לא מדבר מניסיון, כמובן), תכפילו בכמה מאות ועדיין אתם לא מתקרבים למה ששחקן פנטזי מרגיש כלפי שחקן שדפק אותו, אפילו אם זה היה לפני 5 שנים. וכשאני רואה את שון גרין עולה לחבוט, הכל מתפרץ החוצה מחדש ואני מקלל כמו רוכל בהארלם. מה שכמובן לא מפריע לי' להגיד לי, עם חיוך מרוח על כל הפנים, "החבר שלך חובט עכשיו" כל פעם מחדש. אני מתחיל לחשוד שהיא נהנית מזה.

- ליבאן הרננדז וחוזה ולוורדה. אתה צריך להיות שם כדי להבין את זה.

טוב, אז כמעט שישה שבועות של בייסבול חלפו עברו להם ולמקרה שלא שמתם לב, אז המילווקי ברוורס מובילים את ה-NL מרכז, גיל מש וג'ייסון מארקי קורעים את הליגה וג'ף וויבר הוא עדיין המגיש הכי גרוע בליגה. כמה גרוע, תשאלו? ובכן, וויבר שלנו הפסיד את כל שש הפתיחות שלו עד עכשיו. כמה גרוע? מתוך שש הפתיחות, בחמש מתוכן הוא נתן 6 ראנס או יותר. כמה גרוע? בפתיחה האחרונה שלו הוא נתן 6 ראנס ועדיין *הוריד* את ה-ERA שלו.

הנה עוד כמה מחשבות על השבועות האחרונים בליגה:

- גם אם בייסבול לא ממש עושה לכם את זה, אני מתקשה להאמין שהצלחתם להתחמק מהחדשה שרוג'ר קלמנס, השמעון פרס של הבייסבול, חוזר לשחק במדי היאנקיס. מה כבר אפשר להגיד על קלמנס שכבר לא נאמר? הפיצ'ר הטוב ביותר ב-30 השנה האחרונות (ואולי בהיסטוריה בכלל)? אמרנו. אגו-מאנייק שנהנה לסובב את המנג'רים בליגה על האצבע הקטנה שלו ובסוף לחזור בדרך הכי דרמטית שאפשר כדי לקבל עוד כמה שניות אוויר? צ'ק. נמאס על כולם עם הריטואל הקבוע של הפרישה והחזרה ממנה שנה אחרי שנה? אמרנו גם אמרנו. אז מה כן נגיד? ובכן, קודם כל, אני אישית שמח לראות את קלמנס חוזר. כלומר, הייתי שמח לא לשמוע ממנו יותר עד לנאום ההכתרה שלו בהול אוף פיים (דיר באלאק הוא לובש כובע של רד סוקס שם) אבל עכשיו שהוא חוזר, בוא נודה בזה – אנחנו לא נפספס אף פתיחה שלו. ואם הפתיחה הראשונה שלו תהיה כמתוכנן בעוד שלושה שבועות, הרי שהיא תגיע בפנווי פארק בשבוע הראשון של יוני. האם יש אירוע ספורט יותר מעניין מזה?

- אז איך קלמנס יהיה? ובכן, אם הייתי צריך לשים את הכסף שלי, הייתי אומר שהוא יהיה באסט. כלומר, בשביל חוזה של 28 מיליון דולר, אם אתה נותן ראן אחד כל העונה אתה עלול להיחשב לבאסט, אבל אם נהיה מציאותיים הרי שאנחנו מדברים על פיצ'ר בן 44 שלא הגיש מאז ספטמבר שעבר והולך לשחק בבית הקשה ביותר בליגה, כשגם בביקור האחרון שלו שם ב-2003 הוא לא היה כזה מדהים (ERA בסביבות ה-4 בשנתיים האחרונות שלו בניו יורק). אם הייתי צריך להמר, הייתי שם את הכסף שלי שרוג'ר מסיים את העונה עם ERA של 4.5, 9-10 ניצחונות (בכל זאת, אי אפשר לזלזל בעוצמת האש של הליין אפ היאנקי) ועוד פלייאוף שייגמר לפני הוורלד סירייס (שכמובן איירוד יהיה אשם בזה). ועדיין, אנחנו הולכים להנות מכל דקה, ולסבול שוב שנה הבאה כשהריטואל יחזור על עצמו.

- והערה אחרונה לגבי קלמנס – תגיד לי, מר רוקט, אם אישיות למופת כמו דיוויד וולס (בחור חביב, שפקמן ג'ונס נראה כמו נזירה לידו) מעביר עלייך ביקורת, מה זה אומר עליך?

- ועכשיו לנושא החם השני בליגה, נושא שיישאר חם לפחות בחודש הקרוב וכנראה גם קצת יותר מכך. כולם ציפו שזה יקרה השנה, כולם קיוו שמשהו ימנע את זה, אבל אם לא יקרה משהו לא צפוי, בארי בונדס צפוי לשבור את השיא המקודש ביותר בספורט האמריקאי – שיא ההומראנס של האנק אהרון (755, למקרה שהייתם בזימבבואה בשנה האחרונה) מתישהו בחודש הקרוב. התקשורת האמריקאית מלאה במאמרים לפה ולשם, למה אהרון עצמו מתעב את בונדס (לא הייתם מתעבים מישהו שהולך למחוק אותכם מספר השיאים, סטרואידים או לא?), האם הקומישינר צריך להיות נוכח באיצטדיון כאשר בונדס שובר את השיא (חייב להיות לדעתי, נימוס מינימלי, גם אם אתה לא סובל את הבן אדם), ולמה קורט שילינג חייב לדחוף את האף שלו לעניינים שלא שלו (כי הוא מקנא בתשומת לב שאנשים אחרים מקבלים, במיוחד אחד בניו יורק שדיברנו עליו קודם).

רק על דבר אחד אף אחד לא מדבר – בארי בונדס חזר להיות, נכון לכתיבת שורות אלה, השחקן הטוב ביותר בליגה שלא נקרא רודריגז (וגם אותו הוא בדרך לעבור). תסתכלו על המספרים - שני בהומראנס (11), ראשון באחוז עליה לבסיס (529), ראשון בסלאגינג (780) ואם הוא לא היה חובט בליין אפ של שחקנים שנחפרו מקברם הוא גם היה מוביל ב-RBI וקטגוריות אחרות. נכון, חוזה רייס נותן עונה גדולה (האיש בקצב לגנוב 100 בסיסים העונה – זה לא יקרה, אבל זה עדיין מלהיב לאללה לעקוב), ג'יי ג'יי הארדי מדהים וג'ימי רולינס נהדר (שמתם לב ששלושה מחמשת השחקנים הטובים בליגה כרגע הם שורטסטופים, ואחד שהיה כזה פעם?) אבל בונדס הוא כרגע הפרונט ראנר ל-MVP ב-NL. להזכירכם, האיש כבר בן 43. אפילו עם סטרואידים זה הישג מדהים.

- הערה אחרונה לסיום. יכול להיות שזה רק אני, ואני יודע שזה למטרה טובה, אבל ברצינות – יש מראה יותר מגוחך מדיוויד אורטיז או פרינס פילדר עם מחבט ורוד ביד? מה השלב הבא, איירוד ישים ליפסטיק? טוב, תשכחו מזה.

ועכשיו, לחידה של השבוע. השבוע עשה את הסיפתח שלו טים לינסקום, הפיצ'ר הצעיר של הסן פרנסיסקו ג'איינטס, שלמרות גובה של 1.78 מטר בלבד, מסוגל לזרוק פאסט בול של מעל 95 מייל לשעה. עכשיו, לא שאנחנו מזלזלים בלינסקום, אנחנו משוכנעים שתהיה לו קריירה מצוינת, אבל מאז מלחמת העולם השניה יש פיצ'ר אחד בדיוק בהול אוף פיים שנמוך ממטר שמונים. מיהו?

ושאלת בונוס, קלה יותר, למתקשים שבינכם – יש פיצ'ר פעיל אחד כזה שייכנס בודאות להול אוף פיים בעתיד – אנא, זהו גם אותו.