הדראפט האחרון סיפק לנו ,כהרגלו, מספר דרמות, שחקנים שצנחו מהמקום המשוער, שחקנים אחרים שנלקחו גבוה מדי, דטרויט שוב לקחה רסיבר בתחילת הסיבוב הראשון ואפילו היה לנו טרייד מפתיע מאוד בין 2 קבוצות יריבות כמו פילדלפיה ודאלאס, שהסתיים בזה שהקאובויס לקחו בבחירה שלהם צייד קוורטרבקים מדופלם, ובתגובה האיגלס לקחו עם הבחירה שהם קיבלו קוורטרבק מחליף, למקרה הנדיר והלא צפוי שמקנאב ייפצע.
עד שנוכל לדעת מה ייצא באמת ממחזור הדראפט הזה, דבר שייקח לפחות שנתיים, אפשר להגיד שעל הדראפט השפיעו יותר מכל שני מאמנים - מייק שנאהאן וביל בליצ'יק.
לקח מתופסים כושלים
שנאהאן, אנחנו כבר יודעים, מייטיב לעשות גלים בהליכה אגרסיבית על השחקנים שהוא רוצה. המאמן שהיה הגאון התורן של הליגה בסוף שנות ה-90, שהיה הראשון שהבין איך לבנות קבוצה בעידן תקרת השכר ועזר לסדר לאלוויי פרישה חלומית, נאלץ מאז להתמודד עם התדמית של "לא יכול לקחת אליפות בלי קוורטרבק מהיכל התהילה".
על מנת לחזור לטופ הוא לא חסך באמצעים. הוא החזיר את המגה-טריידים לאופנה, כששלח את קלינטון פורטיס עבור צ'אמפ ביילי ובחירת דראפט שהפכה לטאטום בל. הוא הביא בצעד שנוי במחלוקת את ג'ייק פלאמר והצליח לרכב עליו עד גמר ה-AFC. בשנה שעברה הוא אפילו ניסה לתת הזדמנות למוריס קלארט הסופר בעייתי, ניסוי שכצפוי נכשל. אבל דנבר סיימה את העונה האחרונה בצורה בצורה מאד מאכזבת, עם מספר הפסדים לא מחוייבים, שבשיאם הפסד ביתי במחזור האחרון לסאן-פרנסיסקו החלשה כשניצחון היה מבטיח פלייאוף.
בליצ'יק, הגאון הגדול הנוכחי של הליגה, הצליח לבנות אימפריה בניו-אינגלנד בתקופה שכבר לא חשבו שאפשר לבנות אימפריות. הוא מאמין גדול מאד במשפט "לכל אחד יש תחליף", אם כי הוא יכול להרשות לעצמו את זה בעיקר בזכות התיקול של מו לואיס. מצד אחד, הוא אסף חבורה של שחקנים ותיקים שנפלטו מקבוצות אחרות, ובראשם רודני האריסון שאף אחד כבר לא רצה אותו והפך למנהיג וסמל של הגנת ניו אינגלנד החדשה. ומצד שני, כל שחקן שרצה תוספת משכורת ראה את הדלת החוצה, ורשימה מכובדת של שחקנים, מלוייר מילוי, דרך טיי לואו, כולל כל רסיבר בעל יכולת מינימלית ועד אדם וינאטיירי כבר מצאו את עצמם בקבוצות חדשות.
אין צורך לציין שהמחליפים, מלבד אולי האריסון במקום מילוי, לא היו ברמה הנדרשת, ובאמת בשנתיים האחרונות משהו כבר לא כל כך דופק בממלכה הבוסטונית. אם לפני שתי עונות זה עוד נחשב כסוג של ירידת מתח צפוייה, בעונה שעברה כבר היה ברור שההגנה לא מספיק טובה, וההתקפה? הרסיברים ... אוי הרסיברים. את העונה שעבר פתחה ניו אינגלנד עם ג'באר גפני ורישה' קאלדוול בתור הרסיברים הפותחים, כשטרוי בראון הותיק הוא הרסיבר השלישי, אבל זה לא הספיק. אז בתור חיזוק הם הביאו את דאג גבריאל. בדראפט דווקא היתה לניו אינגלנד אפשרות לקבל את ג'אבון ווקר תמורת בחירת סיבוב שני, אבל בליצ'יק ויתר. גפני וקאלדוול ביחד תפסו פחות כדורים לפחות יארדים, ופחות טצ'דאונים מווקר. צ'ד ג'קסון שנבחר בדראפט במקום ווקר, לא עשה שום דבר חוץ מלהיות פצוע רוב העונה.
סטירת הלחי שהפטריוטס קיבלו בפלייאוף היתה חזקה במיוחד. במיוחד ייזכר המהלך האומלל שבו הקולטס שכחו לכסות את קאלדוול שהיה יותר חופשי מאשר משחק אימון, ועדיין הוא הצליח להשמיט את הכדור, ניו אינגלנד נאלצה להסתפק בשער שדה, ופייטון מאנינג הוביל את אינדי לניצחון. הטראומות הללו גרמו לכך שהשנה בליצ'יק זנח את הדרך הרגילה שלו והצטרף לשנאהאן בתור מאמן שהולך בגדול.
טראבל מייקר, בוא אלינו
הברונקוס הלכו על הרץ הכי טוב שהיה בשוק, טראוויס הנרי. נגמר הניסיון לקחת שחקן שנבחר נמוך אבל מתאים לשיטה, עכשיו מביאים שחקן מצויין שמתאים לשיטה. הברונקוס שוב ביצעו טרייד של רץ עבור קורנר, כששלחו את טאטום בל וטאקל תמורת דרה בליי מדטרויט.
מנגד, הפטריוטס התחילו את עונת הרכש בהחתמת שחקן ההגנה הכי טוב בשטח, אדליוס תומאס, תמורת הרבה כסף. לא עוד נסיונות לשכנע את ג'וניור סיאו לא לפרוש, לא עוד מונטה ביסלי מנסה לרדוף לשווא אחרי רצים. שחקן תותח תמורת הרבה כסף, דבר שלא ראו בניו אינגלנד כבר הרבה זמן.
השלב הבא היה להסתער על עמדת הרסיברים. הראשון שהגיע היה דונטה סטולוורת' המהיר אך המועד לפציעות. איתו הגיע ווס וולקר הצעיר המבטיח ממיאמי תמורת בחירות סיבוב 2 ו- 7. כן, הקבוצה שלא רצתה לוותר על בחירת סיבוב 2 עבור ווקר שילמה עכשיו יותר עבור שחקן פחות טוב, אם כי וולקר הוא גם מחזיר בעיטות ומחזיר טוב. להשלמת הקאדר הזה הגיע קלי וושינגטון מסינסינטי, ועכשיו כבר טום בריידי לא יוכל להתלונן שאין לו למי למסור.
ועדיין, לשתי הקבוצות נשארו כמה חורים שלא טופלו, במיוחד בהגנות, ובדיוק לצורך הזה הם ביצעו את הדראפט שלהן. הברונקוס סימנו לעצמם 2 עמדות עיקרות שהם רצו לטפל בהן, שתיהן בקו ההגנה. גם קיצוני הגנתי וגם תאקל. לאחר שהפאקרס לקחו את ג'סטין הארטוול בבחירה ה- 16, בדנבר לא רצו לקחת סיכון ועשו טרייד למעלה מהמקום ה- 21 ל- 17, ולקחו את ג'רוויס מוס. מדובר בשחקן מצויין, אחד הקיצונים הטובים בדראפט, אבל המניות שלו התחילו לרדת ככל שהסימנים שהגיעו ממשרדו של גודל הראו שהוא מתכוון לנקוט ביד קשה כלפי שחקנים בעייתיים. הבעיה העיקרית של מוס היתה שהוא נתפס עם מריחואנה לפני משחק והושעה למשחק אחד מהקבוצה שלו, אבל זה ממש לא מנע ממייק שאנאהן לוותר על בחירת סיבוב 3 ו- 6 עבורו.
הפטריוטס התחילו את הדראפט עם 2 בחירות נמוכות בסיבוב הראשון, ובלי בחירה בסיבוב השני (הלכה כזכור למיאמי עבור וולקר). הם תיכננו לקחת סייפטי שיצעיר אותם וקיצוני הגנתי חזק, עמדה חלשה למדי אצלם. הם היו שמחים אם רג'י נלסון היה זמין עבורם, אבל ג'קסונוויל לקחה אותו בבחירה ה 21, אז בבחירה ה- 24 הם לא היססו לקחת את ברנדון מריוות'ר, שהספיק לחולל קצת יותר מהומות בקולג'. הוא הואשם בירי כלפי אדם אחר בתוך תחומי הקולג' (הוא זוכה כיוון שהאקדח היה רשום על שמו והירי היה להגנה עצמית). מאוחר יותר הוא היה שותף מרכזי לתגרה המכוערת בדרבי הקטן של פלורידה, כשהשליך שחקן של פלורידה ודרך עליו. מדובר בדיוק באב-טיפוס של השחקנים שביל בליצ'יק נוהג לא לגעת בהם.
קיצוני הגנתי שמתאים להם הם לא מצאו, אז הם עשו טרייד כלפי מטה, ולמעשה סיימו את היום הראשון שלהם רק עם מריוות'ר אחרי ששלחו גם את בחירת הסיבוב השלישי עבור בחירות עתידיות.
ואז הגיע הסיבוב הרביעי, והצמד בליצ'יק ושאנאהן התעלו על עצמם. זה התחיל עם הפטריוטס שהדהימו את כולם כשלקחו את רנדי מוס עבור בחירת סיבוב רביעי, והמשיך כשדנבר שלחו את הבחירות הנותרות שלהם (סיבובים 6 ו-7 וסיבוב 3 בשנה הבאה) עבור הזכות לקחת את מי שכונה "נער הפוסטר של מדיניות ההקשחה", מרקוס תומאס.
תחילה לגבי תומאס: מדובר בתאקל הגנתי מהטובים בנמצא, אחד שיכול היה להתברג בחצי העליון של הסיבוב הראשון. אבל הוא קיבל 3 הזדמנויות מאוניברסיטת פלורידה, ולבסוף הושעה לחלוטין מהמכללה, עד שאת האימון לפני הדראפט לסקאוטים הוא נאלץ לבצע במתחם פרטי כי האוניברסיטה לא הרשתה לו להיכנס למתחם האימונים שלה. זה מה ששילוב של עבירות סמים והפרות משמעת שווה בדיוק בעונה שבה הליגה מקשיחה את המדיניות כלפי שחקנים בעייתיים.
אל תתלהבו ממוס
למעשה דנבר סימנה בדראפט הזה את השחקנים שהיא רצתה, ו-ויתרה על לא פחות מ- 4 בחירות דראפט, אחת מהן בחירה עתידית לשנה הבאה בסיבוב ה- 3. אולי הקומיש לא מרוצה, אבל לזכותו של שנאהאן ייאמר שהוא נפגש אישית עם תומאס שבועיים לפני הדראפט ושמע ממנו הסברים מפורטים והתחייבות, לפיה במקרה שהוא עובר עבירה משמעתית חמורה הקבוצה תוכל לשחרר אותו והוא יחזיר את מענק החתימה. זה הימור גדול, אולי לא הימור מסוכן כמו קלארט, אבל עדיין הימור גדול.
לגבי מוס אין צורך להרחיב. מבחינת הכישרון הוא אחד משני הרסיברים הכי טובים בליגה, אבל כמו השותף שלו לתואר, טרל אואנס, הוא גם אחד השחקנים עם הראש היותר מתוסבך בליגה. בעצם רנדי הוא לא מתוסבך, הוא בעיקר עצלן ולא חכם. אני מוכן לתת לו הנחה קטנה לגבי העונות באוקלנד (אבל הנחה קטנה, כי הוא ידע בדיוק לאן הוא נכנס) אבל גם במינסוטה הוא היה מזלזל בחבריו לקבוצה, לא משקיע מספיק באימונים, לא מתאמץ בכל המהלכים.
והנה, ברגע שהוא הגיע לאיזור בוסטון, ניו אינגלנד הוכרזה הכל מקום בתור האלופה הבאה, כולל במקום הכי חשוב, וגאס, שם היא חולפת על פני סן דייגו בדרך לפייבוריטית הגדולה. אז אני מתנצל שאני מנתץ את הבועה, אבל - למה לעזאזל?
זה התחיל בהיסטריה של הווייד-רסיברים. אין ספק שהשמות שניו אינגלנד תעמיד השנה בעמדת הרסיבר הם הרבה יותר טובים ממה שהיה בשנה שעברה, אבל ... מבין השמות הנוצצים היחיד שמתמחה בריצת מסלולים מדוייקים הוא ווס וולקר, שצפוי להתחיל את העונה בתור הרסיבר השלישי. טרוי בראון הותיק יהיה מקסימום רסיבר רביעי, ואם הוא יפרוש אז הפטריוטס יישארו בלי ידיים בטוחות ומוכחות לדאון שלישי. ומה עם מוס אתם שואלים?
אחרי תקדים TO בשנה שעברה, כשכולם אמרו שהוא יתאפס על עצמו כי הוא יודע שזאת ההזדמנות האחרונה להוכיח את עצמו, אני כבר לא קונה את התירוץ הזה שמוס יהיה מצויין כדי לסדר לעצמו חוזה גדול אחר-כך. הגיון ואגו של רסיבר כשרוני כנראה לא הולכים ביחד. נכון שמוס ויתר על הרבה כסף כדי להגיע לפטריוטס, אבל בשתי הקבוצות הקודמות שלו הוא היה סופר סטטיסטיקה של כמה מסירות הגיעו אליו וכמה מהלכים תוכננו כלפיו, ואופי אנוכי ואגואיסטי כזה קשה לשנות.
זאת הולכת להיות בעיה בקבוצה שאוהבת לחלק את הכדור להרבה שחקנים, ולגוון את התרגילים לטצ'דאון עם כמה שיותר שחקנים. למזלה של ניו אינגלנד היא כנראה תמשיך לנצח לאור הבית החלש שלה, שם רק הג'טס מהווה איום וגם היא תלויה מדי בצ'אד פנינגטון. ועדיין, רנדי מוס אולי וויתר על הרבה כסף לשנה הקרובה, אבל אני לא רואה אותו מוותר על הסטטיסטיקות והאגו שלו. פה גדול לצד מוסר עבודה בעייתי תמיד היה לו ואלה שני דברים שבליצ'יק לא סובל.
האם רנדי מוס יכול לחזור להיות מוס של השנתיים הראשונות שלו בליגה ? כן. האם זה סביר? בקבוצה הספציפית הזאת קשה לי להאמין. אבל מי יודע, בליצ'יק כבר שינה את ההתנהגות האופיינית שלו בצורה כל כך משמעותית, שאולי הוא גם יתחיל לנהוג במידה שונה של קשיחות כלפי מוס מאשר כלפי שחקנים אחרים.
הוספה של סרטן אפשרי בקבוצה כמו ניו אינגלנד נראה לי סיכון מיותר שיכול לפגוע קשה בכימיה. במיוחד שריצת מסלולים מדוייקים מעולם לא היתה החלק הכי חזק שלו (כבר הזכרנו את מוסר העבודה המפוקפק משהו). כשבריידי מסר לייזר מדוייק וג'באר גפני לא הגיע לשם זה התקבל בהבנה, כי זה רק גפני. אבל כשמוס יפשל זה יעורר יותר הדים ויותר מחלוקות. צפו לפיצוץ בפוקסבורו, ולא בטוח שהוא יהיה חיובי.
