כולנו - כתבי ספורט, אוהדים, פרשנים ובעיקר שחקנים ומאמנים אוהבים למלמל "סינדרלה, סינדרלה", בכל פעם ששלבי ההכרעה של משחקי הגביע מגיעים. אבל אולי בעצם במקום נעל זכוכית על הרגל, יש לנו דלעת על הראש? כל כך הרבה קבוצות מליגות נחותות הגיעו בשנים האחרונות לחגיגת הגביע באיצטדיון רמת-גן, שזה כבר מתחיל להיראות כמו הכתובת המפורסמת על פסל החירות "הביאו אליי את החלשים, הכפופים, המתקשים ללכת פה רוצים את כולם". אבל שלא כמו השריונים בכנסת, כאן הקטנות לא מסתפקות בלשבת על משבצת הפתעת המחמד אלא דוהרות לפעמים גם הרבה אחרי חצות, והכרכרה לא נעלמת. פתאום התחלנו לתהות איך קרה שגמרי הגביע, שבשנים עברו היו נחלתן המובהקת של קבוצות צמרת, הפכו בשנים האחרונות לבמה פתוחה לכל כישרון מזדמן.
מבט חטוף ברשימת הקבוצות שהגיעו לר"ג בחמש השנים האחרונות, מגלה שאכן נפל דבר בכדורגל הישראלי. יש שיאמרו שהילת חצי הגמר והגמר עצמו נפגעה עקב ריבוי הקבוצות הקטנות שהגיעו לאצטדיון הלאומי, יש שיראו זאת בדיוק ההפך. בכל מקרה, קבוצות ליגת העל נכנסות לתחרות הגביע מוקדם, בהגרלה עיוורת ללא הגנה מיוחדת. התוצאות באו לידי ביטוי בחמש השנים האחרונות: קמה לה אלטרנטיבה לליגת העל, אלטרנטיבה אותה זיהו היטב גם העונה הפועל אשקלון והפועל רמת גן.
להלן הנתונים: ב-2003 הפועל רמת גן רשמה פרק מודרני באגדות האחים גרים כשהגיעה משלהי הליגה הלאומית לניצחון בגמר, הראשון של קבוצה מליגה נמוכה, 4:5 בפנדלים על הפועל באר שבע. בשנה שלאחר מכן כבר הייתה השתלטות כללית של מימד ההפתעה, כשבני סכנין עלתה (וגם ניצחה 1:4) לגמר המפעל מול הפועל חיפה קבוצה קטנה מהמגזר הערבי מול מועדון מהליגה הלאומית.
השנתון התחלף, אבל המגמה נמשכה: ב-2005 מכבי תל אביב הגדולה הצליחה לגבור רק בפנדלים (3:5) על מכבי הרצליה שהייתה ניחשתם קבוצת ליגה לאומית אז. מחזיקת הגביע הנוכחי היא אמנם הפועל תל אביב, אבל את התואר שלה היא לקחה ב-0:1 קטן על בני יהודה, עוד קבוצה שהיא לא ממש זוללת תארים. והשנה, כידוע, יש לנו בחצי הגמר שתי קבוצות קטנות בדמות ר"ג והפועל אשקלון, ועוד אחת שיכולה להיקרא בינונית, אבל לא באמת נחשבה למועמדת להגיע רחוק (אשדוד). הפועל ת"א משלימה את הרביעיה כקבוצה הבכירה היחידה שהגיעה השנה למעמד.
אז נכון, זה מה שיפה במפעל הגביע ובשיטת הנוקאאוט לכולם יש הזדמנות שווה (פרטים אצל רפא בניטז). אלא שבשנים שקדמו לרעידת האדמה שחוללה הקבוצה מהמכתש ב-2003, השליטה היתה הרבה יותר מסורתית. עד 2003, רק קבוצה אחת (בני יהודה, 1978) מאז הקמת מפעל הגביע בתחילת שנות ה-50 הגיעה לגמר מליגה שאינה הליגה הראשונה. בשלושים השנים שחלפו מאז 1976, שלטו באופן מסורתי הקבוצות הגדולות במעמד עם 10 הופעות למכבי ת"א, 8 למכבי חיפה, 8 גם להפועל ת"א, ו-7 לבית"ר ירושלים. שלוש מהקבוצות האלה יראו ביום רביעי את חצי הגמר בטלוויזיה. כיצד כל זה קרה?
תקדים בוקסנבוים
הבום הכי גדול של המהפכה הזו היה כאמור הזכייה של הפועל ר"ג בגביע. באותה תקופה ליגת העל הלכה והשמינה מחשיבות עצמית, עד שהפועל רמת גן באה ובעטה לה בטוסיק ופתחה מגמה שהפכה לתופעה. ירון בר-לב, מנהל השיווק של הקבוצה שמלווה אותה כבר 27 שנים, מסביר: "עד לפני 4 שנים באמת היה שלטון יחיד של 6 הגדולות. אחרי שזכינו הוכחנו לכולם שזה אפשרי, וכל ההד התקשורתי שזה יצר לשחקנים שקיבלו הצעות גרם למוטיבציה לשחקנים מקבוצות אחרות, שהבינו שזה יכול לשמש מנוף. בעקבות הזכייה גם הגיעו יותר אוהדים, נהיה גרעין גדול שמגיע לכל משחק זה חיבר את הכל. כשאנחנו התחלנו להתקדם בגביע, היינו קבוצת תחתית בליגה הלאומית וכל הזמן זלזלו בנו, לא ספרו אותנו וזה שיחק לטובתנו. השחקנים בקבוצה היריבה ירדו עלינו, גם עכשיו כשחיפה הגיעה למכתש ראיתי על הפנים שלהם שהם מחייכים, מפהקים, צוחקים עלינו".
עומר בוקסנבוים, כמו רוב כוכבי הגביע של הפועל ר"ג, יכול לספר לכם מה שני משחקים גדולים באצטדיון הלאומי יכולים לעשות לקידום הקריירה וחוזה הוגן יותר. הפתח הזה, לדעת מאזן גנאים, הוא אחד הגורמים העיקריים למוטיבצייה החדשה שנוצרה אצל קבוצות הפריפרייה. גם כאן, למרבה האירוניה, הכסף משחק תפקיד חשוב. "ההצלחה בגביע נובעת בגלל שהרבה קבוצות רוצות להוכיח שמקומן בליגה יותר טובה והשחקנים רוצים להוכיח לכל מי שצופה בהם שהמקום שלהם בליגה יותר גבוהה. אם נסתכל על חצי הגמר הקרוב הפועל ר"ג ואשקלון לא הגיעו במקרה הן רוצות לשלוח מסר למאמני ושחקני ליגת העל, שמקומן למעלה ושייקחו אותן בחשבון. שחקן בליגת העל לא בא למשחק במוטיבציה גדולה. כשאנחנו משחקים נגד קבוצה חזקה אני פחות מודאג מאשר מול קבוצה חלשה".
היריבה של סכנין באותו גמר ב-2004 הייתה לכלוכית אחרת, הפועל חיפה מהליגה הלאומית. ברוך ממן, שאימן אז את חיפה, מסכים עם התיאוריה של גנאים: "אנחנו הגענו לגמר מהליגה השניה. בדרך ניצחנו את מכבי נתניה, בית"ר ירושלים והפועל תל אביב, כולן קבוצות בכירות בליגת העל, ושלוש מתוכן עברנו בחוץ. זה קורה מכיוון שזו הזדמנות של שחקנים שהם בצל להגיע לכותרות, להאדיר את שמם באופן אישי וגם את המועדון. כל מאמן עושה הכל בשביל לנצח את הקבוצות האלה. ההכנה היא לאותו משחק כדבר שפותח לקבוצה חלון, רוצים לנצל את זה ויודעים שאם לא קופצים על ההזדמנות, זה נעלם. ועם האוכל בא התיאבון אתה מנצח עוד ועוד משחק, ואז יש דרייב".
ליברפול לא לבד
החלוקה של שתי הליגות הבכירות ל-12 כל אחת, טשטשה בהקשר הזה את ההבדלים בין קבוצות של ליגה ראשונה לשנייה. "פעם הפערים בין ליגת העל לליגות הנמוכות יותר היו גדולים יותר", טוען ירון קוריס. "היום יש קבוצות טובות גם בליגות הנמוכות. תראה מה עשתה סכנין הדיחה את מכבי תל אביב. אנחנו שיחקנו נגד הפועל כפר סבא, והיינו שווים לה. שיחקנו נגד מכבי חיפה במכתש וגרמנו להם להיות חלשים. במשחק אחד אנחנו יכולים לנצח כל קבוצה בארץ. הפער בכדורגל הצטמצם. יש לנו שחקנים לא פחות מוכשרים ממכבי חיפה, המאמן שלי לא פחות מוכשר מרוני לוי, והצוות המקצועי שלנו יותר מוכשר. הם עדיפים עלינו בכסף, תקציב ויכולות ארגון, אבל בכל שאר הפרמטרים אני לא חושב שכך הדברים".
לדעת אייל לחמן המהפכה בגביע המדינה בשנים האחרונות (או ירידת קרנו של המפעל, אם אתם אוהדים את ארבע הגדולות) הינה פועל יוצא של תהליך שעובר על הכדורגל העולמי, ולא רק על הפועל אשקלון.
"יש תופעה שהיא ברורה לחלוטין וזה קיים בקרב אנשי מקצוע בעולם ולא רק פה - בחמש השנים האחרונות חל צמצום פערים מאסיבי בכדורגל העולמי בין הקטנות לגדולות, משתי סיבות. 1. הידע של המאמנים, שכתוצאה מכך לפן הטקטי יש משמעות מאוד גדולה, שמחפה על חולשות אחרות. 2. קצב זה משהו שלא תלוי בכישרון, אלא בדינמיקה של קבוצה, בדרך האימונים בעיקר, כמו למשל דרום קוריאה במונדיאל 2002 או יוון ב-2004, וגם פורטו שמוריניו הוביל אותה לזכיה בצ'מפיונס ליג - אנחנו רואים דוגמאות בליגות העולמיות שהולכות ומתגברות".
"נושא של קצב וטקטיקה באים בריכוז לטווח קצר", ממשיך לחמן. "אתה בא לסט של משחקים ואליהם אתה מרכז את כל האנרגיה שלך, זה שונה מאשר ליגה שפרוסה על 10 חודשים. גביע זו התעלות, או בטורנירים כמו הצ'מפיונס ליג או מונדיאלים, שם הכל מרוכז במספר שבועות. מצד שני, אי אפשר לבנות עונה שלמה על טקטיקה ועל קצב, בדברים קצרים אפשר לעשות את זה".
וכמובן, מסכם לחמן, ש(כמעט) הכל בראש: "כשמאמן בונה אופי של קבוצה, היא חייבת להיות חזקה מבחינה מנטלית, גם אם לא תקציבית. אתה מקבל את ההחלטה ליצור נחישות, ואז זה עומד לזכותך במקומות כמו גביע. בעבר ההצלחה הייתה יותר קשורה לכישרון מי שיותר מוכשר מנצח, היום זה לא בהכרח כך. לכן למשל כשאני הייתי בסכנין הקטנה, שהיה לה את התקציב הכי נמוך בליגה, עברנו ברבע גמר את מכבי ת"א, בחצי את אשדוד, ובגמר לקחנו את כל הקופה".