דרדר במדבר: נכנסים לכושר

הקקטוס הבין שהגיע הזמן להוריד את הקפלים הקטנים, מדווח מחדרי הכושר של הדוד סם ומספר שפיהק קשות כשצפה בדראפט

אריאל גרייזס, פיניקס

אני לא בטוח בדיוק מתי זה קרה. אולי כשאבא שלי טען שהוא יכול ללבוש את אותם מכנסיים כמוני (הוא לא. עדיין), אולי כשאחותי, שכבר עברה שני הריונות, טפחה בחיוך על הבטן שלי ואולי כשקולגה אמריקאית (!) העירה לי שחזרתי מהחופשה בארץ שמן, שהגעתי למסקנה שאולי אני כבר לא צעיר ורזה כמו שאני חושב, והגיע הזמן לעשות מעשה. עכשיו, כל מי שגר תקופה מסוימת בארה"ב יודע כמה המחשבה על דיאטה פה מופרכת (רק לקנות כמה ירקות צריך את תקציב הבגדים של סלים טועמה) ולא נותרה ברירה אלא לקנות נעלי ריצה, להצטרף לי' ולנסות להוריד את החלודה בחדר הכושר הקרוב לביתנו.

חדרי כושר, בטח בארה"ב, הם חיה מוזרה. ניתן למצוא בהם את אוסף הטיפוסים הכי מוזר ביקום (אם לא לוקחים בחשבון את צוות הפרשנים של ESPN). שרירנים שלא מבינים שגם אם הם יבלו 20 שעות במקום זה לא יגדיל את האיבר היחיד שבאמת צריך הגדלה אצלם, נשואים מסכנים שבאים לראות משחק NBA כי האשה רואה בבית "האנטומיה של גריי" (איזה סדרה איומה, השבוע היה פרק של שעתיים, השמועה אומרת שהשב"כ משתמשים בו לעינוי שבויים), אלה שסתם באים לחפש כוסיות, השמנה שחושבת שהיא תהיה כוסית אם תלך 10 דקות על ההליכון, וגם סתם מוזרים.

טוב לדעת (מקודם)

בשל ביקוש גובר לטיפול יעיל בכאבים: בי-קיור לייזר במבצע מיוחד

לכתבה המלאה

רבע שעה? יותר מדי

אז למה מעניין אותכם החוויות שלי מחדר כושר? ובכן, יום שבת האחרון היה אמור להיות יום חג לכל חובב פוטבול, כמו שכל הפרומואים בישרו והמוקים הבטיחו, ולכן הקצתי משנת היופי שלי מוקדם והתייצבתי מול הטלוויזיה כבר בשמונה בבוקר (הדראפט התחיל ב-9 שעון אריזונה). אחרי כמה דקות התחלתי להשתעמם והחלטתי שזה יכול להיות רעיון לא רע ללכת לחדר הכושר שממוקם בקומפלקס שבו אני גר, שבו יש טלוויזיה בגודל של קיר, הרי ברור שלא יהיה שם אף אחד בשעה כזו. אז זהו, שהיה. בהתחלה הכל היה טוב ויפה, שמתי על ESPN וצפיתי, יחד עם כל האומה האמריקאית, בבריידי קווין מאבד מיליון אחר מיליון, אבל אז הגיעה אמריקאית מבוגרת שהחליטה, בלי להתייעץ איתי, שהיא מעבירה את הערוץ, ולא סתם, אלא לאחד ששידר תוכנית על פירזול סוסים. ברצינות. אמרתי לכם שחדר כושר מלא במוזרים או לא?

בהתחלה כמובן זעמתי, אבל קוצר נשימה מתקדם (בכל זאת, רצתי כבר לפחות עשר דקות שלמות) מנע ממני להגיד משהו, ולהפתעתי גיליתי אחרי מספר דקות שהאמת היא שאני לא ממש מרגיש בהבדל. איך נגיד את זה בעדינות? הדראפט מ-ש-ע-מ-ם. יכול להיות שיש כאלה שזה עושה להם לראות שעות על שעות של ראשים מדברים על כל מיני שחקנים שתשעים אחוז מהם לא אומר לך כלום אפילו אם אתה חסיד של פוטבול מכללות, רק בשביל ההתרגשות פעם ברבע שעה כשהקומיש עולה על הבמה, אבל לי אישית זה בעיקר גורם לפהק.

אז בשביל שהקומיש לא ירגיש רע שאני לא צופה בדראפט שלו, הנה מספר הצעות ייעול, ניתן להכניס כבר מהעונה הקרובה, אני לא אתבע אף אחד על הפרת זכויות יוצרים:

- לא יותר מ-5 דקות בין בחירה לבחירה. אם אני מסוגל לבחור שחקנים לקבוצת הפנטזי שלי תוך דקה וחצי, אני משוכנע שמיטב מוחות הליגה יצליחו להתמודד עם 5 דקות. עובדה, בסיבובים המאוחרים הם עושים את זה יופי.

- כל רסיבר של USC פסול אוטומטית מצוות הפרשנות.

- וגם את בומר אפשר לזרוק משם. או מכל תוכנית של ESPN, למען האמת.

- וכל פרשן שאומר "השחקן הטוב ביותר על הלוח", "פוטנציאל", "40 יארד דאש" צריך לרדת לעשרים.

- ואם אתם רוצים לדפוק שוט טקילה על כל פעם שהם אומרים את זה – בי מיי גסט.

- מיקרופונים על כל אחד מהצוותים השונים. אם הם עושים טרייד, אני רוצה לשמוע על זה כשזה קורה.

- כל מועמד שיושב בחדר הדראפט צריך להביא את חברה שלו שתשב לידו, אה-לה בריידי קווין. אין לו חברה? שיביא חשפנית, זה גם בסדר.

- חייבים למצוא דרך להעביר את השיעמום בין בחירה לבחירה, ולצלם את בריידי קווין די נמאס אחרי 2-3 בחירות. מצדי, אפשר להביא להקה שתופיע עם שיר בין כל בחירה או לארגן משחק פוטבול מאולתר בין אוהדי הג'איינטס לאוהדי הג'טס שממילא שיכורים מכדי להבין מה הקבוצה שלהם עושה. גם אם החשפניות מההצעה הקודמת יעשו משהו זה יהיה בסדר מבחינתי.

- ושמישהו ייפטר כבר ממל קיפר, הא?

שאלון 300

עכשיו לתוצאות הדראפט. ובכן, כל ערוץ ואתר אינטרנט פירסם ריפורט קארד שבו נתן ציונים לכל אחד מהקבוצות השונות. אם נאסוף את כל ניתוחי הפרשנות מהדראפט ונערבב, נקבל משהו שהדבר היחיד שהוא מזכיר לי זה שאלון שלוש מאות צהלי. קדימה, נראה אם אתם מצליחים:

- קליבלנד עשו דראפט מצוין

- קווין יהיה באסט

- דטרויט עשו דראפט טוב

- מיאמי מטומטמים שויתרו על בריידי קווין בשביל טד גין ג'וניור

- בריידי קווין נבחר מאוחר מדי

- חברה של קווין כוסית שחבל על הזמן

- ג'מארקוס ראסל יכול לזרוק ל-60 יארד בישיבה

- לא הייתי נוגע בחברה של קווין עם מקל

- עוד פעם דטרויט בחרו רסיבר?

- הפטריוטס שיחקו אותה עם רנדי מוס

- זאת בכלל חברה של קווין או אחותו של איי ג'יי הוק?

- בריידי קווין נבחר בדיוק במקום שהגיע לו

- רנדי מוס יהרוס את חדר ההלבשה של הפטריוטס

- קליבלנד פראיירים שויתרו על בחירת סיבוב ראשון בשנה הבאה בשביל קווין

- קווין יהיה תותח

- צ'רלי ווייס שמן (טוב, את זה לא ראיתי בשום מקום, אבל זאת עובדה ידועה)

- ג'מארקוס ראסל יהיה באסט בלי קו התקפה

- דטרויט עשו בשכל שבחרו בקלווין ג'ונסון

וכך זה נמשך ונמשך. עכשיו, בלי לזלזל במומחים למיניהם (במיוחד אלה מוואלה!. טוב, לפחות אלה מהם שלא יצאו ממכללה בדרום קליפורניה) הרי שבינינו, כל הציונים האלה הם לא יותר מניחוש מושכל. נכון – נראה שמיאמי עשתה טעות גדולה כשדילגה על בריידי קווין בשביל טד גין, אבל לאף אחד אין באמת מושג האם קווין באמת יהפוך לפרנצ'ייז ק"ב שכולם מצפים או שאולי דווקא גין הוא זה שיפתיע את כולם. אם נסתכל על הדראפט של השנה שעברה, השחקן הכי מוצלח שיצא ממנו, עם כל הכבוד לוינס יאנג, מאט ליינארט ורג'י בוש, הוא מרקז קולסטון, בחירת סיבוב שביעי להזכירכם. בקיצור, אם נחזור על המנטרה הידועה – אף אחד לא יודע שום דבר.

שחור זה יפה

אז מה כן אפשר להגיד על הדראפט? ובכן, אם ננסה להימנע מלחזות את העתיד, הרי שעדיין יש מספיק דברים מעניינים לדבר עליהם. הנה כמה:

- אם נזנח שנייה את נושא ההצלחה העתידית של בריידי קווין, הרי שהסיפור שלו מעניין מהרבה בחינות אחרות. בחינה לא מעמיקה במיוחד תגלה שזו שנה שניה ברציפות שבה ק"ב מסוים מוכרז בתחילת העונה כמועמד הודאי לבחירה מספר אחת בעמדה, רק כדי להיות מודח מהכתר על ידי מועמד מפתיע שאף אחד לא זרק לכיוון שלו בתחילת העונה ואז ניצח אותו במשחק האחרון של עונת המכללות. בשנה שעברה מאט ליינארט היה המועמד המוביל רק כדי להפסיד בגמר המכללות לוינס יאנג ומאוחר יותר את תואר הק"ב הראשון שנבחר לאותו אחד, והשנה היה זה בריידי קווין שהפסיד את האורנג' בול לג'אמרקוס ראסל ואת ההמשך אנחנו זוכרים.

- ועכשיו לחלק הבאמת מעניין. לא צריך להיות בעל אבחנה חדה מדי כדי לזהות את העובדה שגם קווין וגם ליינארט מחזיקים בצבע עור שהיה מזכה אותם במכות נמרצות בשכונות מסוימות לוס אנג'לס בעוד ראסל ויאנג הם, ובכן, אוהבי היפ-הופ. אפשר לנפנף את העובדה הזאת כמקריות גרידא, ואולי היא באמת כזו, אבל אם אתם חושבים שבאמריקה לדברים האלה אין משמעות, אז תחשבו שוב. ברור שאף אחד לא יודה בזה ברבים, אבל העובדה היא שקווין (וליינארט לפניו) מהווים את התקווה הלבנה הגדולה, האול אמריקן בויס, וכבר שנה שניה שהם מודחים על ידי הילד השחור והאתלטי, זה שמסוגל לרוץ ממש מהר (יאנג) או לזרוק ממש חזק (ראסל). יכול להיות שאני מדבר מהרהורי לבי, אבל לדעתי ההתייבשות של קווין, ילד טוב אמריקה, תקעה חץ עמוק בליבה של אמריקה השמרנית. מה המשמעות של זה? אין לי מושג, אבל אני מאמין שנגלה כבר בשנים הקרובות.

- איך קוראים לק"ב שלקח את אליפות המכללות האחרונה, אתם יודעים? קוראים לו כריס ליק והוא הגיע מפלורידה. המקום שבו הוא נבחר בדראפט? ובכן, הוא לא. מי הק"ב שהפסיד לו? טרוי סמית, שבמקרה גם זכה בהייזמן, הפרס היוקרתי ביותר בעולם הספורט האמריקאי. איזה מקום הוא נבחר? סיבוב חמישי, תשיעי בין הקוורטבקים, והכל כי הוא נמוך בעשרה סנטימטרים מהגובה הרצוי לק"ב בליגה. למזלו של סמית, הוא נבחר על ידי קבוצה, הבולטימור רייבנס, שהק"ב שלה לא רחוק מפרישה (וקרוב לודאי יחמיץ לפחות מספר משחקים בעונות שנשארו לו) ואת המחליף שיש לו, טוב, בוא נגיד ככה – אפילו אמא של קייל בולר לא מאמינה כבר שהוא יהיה ק"ב לגיטימי בליגה.

אבל גם אם סמית ישחק או לא ישחק בליגה זה לא משנה את העובדה שקבוצות ממשיכות להעדיף את הנתונים הפיזיים על היכולת, כי הרי איך ק"ב כמו דרו סטנטון, שחובבי מכללות הכירו את שמו השנה בעיקר בתור זה שקרס מול נוטרדם ונתן לאייריש של בריידי קווין ניצחון מתנה אחרי שקבוצתו (מישיגן סטייט) כבר שלטה לגמרי במשחק, נבחר לפני ק"ב שלקח את אוהיו סטייט על הגב שלו לעונה רגילה מושלמת?

- נקודה אחרונה לגבי קוורטרבקים – מסתבר שמישהו בארגון של פילדלפיה קורא את המדור, כי האיגלס הלכו ובחרו ק"ב בסיבוב השני של הדראפט, בדיוק כמו שהמלצנו להם כבר אחרי הפציעה של מקנאב באמצע העונה. השאלה המעניינת פה, היא כמובן איך מקנאב, בחור עם בעיות אגו לא קטנות, וביטחון עצמי די שברירי, יגיב לעובדה הזאת. צפו להתפתחויות.

- ואי אפשר לסיים בלי הקבוצה שלי, הפטריוטס. ניו אינגלנד עשו פגרה שלפי כל הפרשנים (טוב, כבר אמרנו מה אנחנו חושבים עליהם, לא?) היתה הטובה ביותר בין הקבוצות בליגה. קודם כל הם צירפו את אדליוס תומאס שאמור לתת אימפקט עצום בחוליית הליינבקרים המזדקנת של הפטס ואחר כך הם התחילו לרכוש רסיברים מכל הבא ליד, כשהאחרון שהגיע הוא האדון רנדי מוס.

בלי להתייחס לשאלת הצלחתו העתידית של מוס במועדון (כשמנצחים הכל בסדר, אני מאמין), הרי שאם ניזכר בשנים של בליצ'יק במועדון, אחד מהמערכים ההתקפיים החביבים עליו הוא סט של חמישה רסיברים עם אמפטי באק-פילד. עכשיו תחשבו על הסט הזה עם רנדי מוס, דנטה סטולוורת, ווס וולקר, טרוי בראון וג'אבר גפני. הא, כן, וגם יש להם ק"ב לא רע, אולי שמעתם עליו, קוראים לו טום בריידי. הדבר היחיד שחסר פה הוא מייק מארץ' בתור מתאם התקפה וההצגה הגדולה בתבל חוזרת. ובגדול.

בקרדינלס נותנים מה שיש, לא יותר

השבוע אין חידה, אבל לא נשכח את הזוכים מהטור הקודם, אוסטלדו ועדי, שידעו לציין שטוד הלטון, שחקן הבייסבול המצויין של הקולורדו רוקיז, היה המחליף של פייטון מאנינג בטנסי. בשבוע הבא נחזור לבייסבול, מבטיח (בעצם - מאיים), אבל כיאה לטור שעסק בפוטבול, לא נסיים אותו בלי ציטוט קטן.

ובכן, מאט ליינארט (שמסתבר שגר בשכנות אליי לפי דיווחים מהימנים) נתפס עובר את המהירות המותרת בכביש המהיר שלוש פעמים בחודש האחרון. באחת הפעמים הוא נתפס נוהג במהירות של 76 מייל לשעה, מייל לשעה בדיוק יותר מהמהירות המינימלית שעליה יצלמו אותך. ועל זה לשדרן הרדיו המקומי נותר רק להגיד – "טיפוסי לשחקן של האריזונה קארדינלס, לעשות בדיוק את המינימום הנדרש...".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully