מי כאן האלופה?

למרות טבלת ליגת העל ובין אם היא תנצח במכתש או לא, מכבי חיפה תסיים כנראה את העונה כמנצחת הגדולה. הפערים בינה לבית"ר ירושלים בקרב על הקבוצה הגדולה בישראל רק גדלו. הניצחונות על צסק"א ואוקזר, התיקו מול אספניול וליבורנו, תוצאות שהעמיקו את השורשים של מכבי חיפה בכדורגל האירופי, הרבה יותר משמעותיים מעוד אליפות בארון הדחוס ממילא.

הניצחונות האחרונים והמרשימים של מכבי חיפה בליגה רק מעידים על כוחו ורצינותו של המועדון, שלוח המשחקים שלו אינו תואם את העומס של קבוצה ישראלית ממוצעת. לא בטוח שמכבי חיפה היא הקבוצה הטובה בישראל, אבל היא ללא ספק המועדון היחיד שקיים כאן ומסוגל בכל פעם מחדש לגייס את הכוחות כדי להתכונן לעוד משימה, כמו כל מועדון אירופי. לא בטוח שהרביעיה של שלומי ארבייטמן היא לא הבלחה של רגע ואין מדובר בפירות על השקעה בחלוץ, אבל השישייה מול הפועל פ"ת אינה ללא ספק הבזק של גאבג' טיים, אלא סימפטום לעבודה נכונה. עבודה של אנשים שלא התייאשו ולא נתנו לאף אחד לפגוע בשיקול דעתם, שני אנשים שהם אחד: יעקב שחר ורוני לוי.

אפשר לזהות מכנה משותף בין הכשלונות האחרונים של שתי התל אביביות, והוא שאי אפשר לדרוש מכדורגלנים, ישראלים ואירופיים, לשחק עד תום העונה מבלי לדבר איתם על עתידם. זה בדרך-כלל לא עובד. האידיאלים של הרציקוביץ' והראל, לפיהם את ההחלטות לעונה הבאה מוסרים לשחקן רק בקיץ ועד אז לא יושבים עם אף אחד על החוזה החדש, הם סוג של היתממות, שחושפת גם בורות לגבי האופן שבו שוק הכדורגל פועל וחי לפיו. החל ממרץ שחקן מקבל הצעות מגוונות מקבוצות שונות, והוא רוצה לדעת מה יהיה מקום העבודה שלו בעונה הבאה. לגיטימי? לא באוטופיה של מכבי והפועל ת"א. תחת הניסיון לשנות את העולם ומתוך התנשאות על מה שהסביבה חושבת, נזרע חוסר ודאות בקבוצה, שחלחל כידוע לכם בהדרגה לדשא.

ללוני יש דווקא מזל, כי רק שערורייה בגודל של שביט אלימלך מסוגלת להסתיר את חלקו הגדול בשחיקה של מכבי ת"א. השחקנים לא יודעים אם הם יישארו בעונה הבאה והאם יהיה כסף בשבילם, והמאמן לא זוכה לתגמול הראוי לו בדמות חוזה חדש, שיאשרר את האוטוריטה שלו. הכוונה ללוני, כן? לא למוני. בזמן שעולם הכדורגל רוחש מסביב, ההכנות לעונה הבאה עדיין קפואות, והוא כהרגלו בקודש מיתמם וטוען שאין על מה לדבר עד שהמשימות של מכבי לא מסתיימות, כשברור לכולם שזה בעיקר נובע מחוסר ודאות כלכלי. על הדרך הוא גם מסבך את הקבוצה בבית הדין עם חוזים בעייתיים ומנקה את עצמו דרך הש.ג, בני רחמני. אחרי זה הוא עוד מצפה מאלי כהן לנקות אחריו את הלכלוך במשך עונה שלמה? יש קסמים שאלי כהן עדיין לא יודע לעשות.

ברור לכולם שיוסי מזרחי צריך עזרה, הפנים של גאידמק מספרות את זה, אבל לא רק. מצד אחד, לבית"ר אסור להחליף עוד מאמן, להתכחש לאחד מסמליה ולבטל את הידע הרב שלו בכדורגל, בידיעה שאליפות ראשונה תמיד הולכת הכי קשה ונראית הכי מכוער. אבל מצד שני, קשה מאוד לעבור לסדר היום על שיטת המשחק המבולבלת, בחירת הזרים השכונתית, העדר התשוקה, הסדר והחכמה של שחקניו, כמו גם הלחץ שהוא מקרין כלפיי חוץ. בדומה לאינטר באיטליה, בית"ר תתחיל את העונה הבאה כאלופה עם כוכבית שנקראת יוסי מזרחי. מוצדקת או לא, הכוכבית תהיה שם.

התחושה הזאת מקבלת משנה תוקף כאשר רואים מהצד את ההכנות של מכבי חיפה לעונה הבאה. כבר עכשיו רוני לוי שלח את העוזר שלו לעקוב אחר זרים פוטנציאלים, דבר שמזרחי לא עשה אפילו לגבי שלושת הברזילאים שהביא בפגרת החורף, כאילו הוא עדיין מאמן אשדוד שבוחר זרים לפי מבחנים ומתקשה להתאים דיסק של שחקן מסוים למחשב. יתרה מכך, קחו את 10 הדקות של הפנדלים נגד מכבי חיפה בגביע ותבינו לבד מי כאן האלופה ומי עדיין מתחזה. מי מגיעה מוכנה לפנדלים, עם רשימה מסודרת וידועה מראש לבועטים עוד מהאימון המסכם, כל שחקן ובעל מקצוע במועדון יודע את מקומו גם ברגעים כאלו, ומי בהחלטה של רגע נותן לדוד אמסלם לבעוט פנדל אחרון.

בהנחה שארקדי גאידמק עדיין לא הוריד את הגיליוטינה, הפתרון האפשרי לדילמה הזאת הוא שילוב של איש מקצוע אירופי, עם ידע מוכח בבניית מועדונים, לצד יוסי מזרחי. שילמד אותו איך מקימים מערך סקואטינג שדג בכל פינה על הגלובוס זרים שמתאימים לליגת העל וישחרר אותו מהתלות בסוכנים. שיוריד ממנו את הלחץ והאחריות ויעזור לו להתאים בין שיטת המשחק האהובה עליו לאיכויות של השחקנים. שיחבר בין הירושלמיות הישנה שלו לבית"ר החדשה ושאיפותיה. המשימה של מזרחי בעונה הבאה צפויה להיות קשה יותר ואכזרית לא פחות, ומוטב יהיה לו אם יקבל סיוע בהנחת היסודות של הקבוצה. אחרת, רק בעוד כמה חודשים, לאליפות הראשונה שלו לא יהיה כל ערך.

בלא מעט מקרים, איכות הדברור של קבוצת כדורגל היא גם פועל יוצא של איכות הניהול. תראו את השקט התעשייתי במכבי חיפה והשליטה הכמעט המוחלטת באינפורמציה שיוצאת מתוך המועדון, ותשוו אותה למה שהיה שם לפני 10 שנים בדיוק, או יותר טוב: תשוו זאת למה שקורה בבית"ר ירושלים, שלא עומדת בכמות הרפש שכל העולם מטיח ויטיח בה. בסופו של דבר, השופטת הגדולה של הציבור היא התקשורת, והיא משקפת, לטוב ולרע, את הצלחתו של מהלך מסוים.

למעט הקשר המיוחד שלה עם 'ידיעות אחרונות', הנהלת הפועל ת"א שחצנית מדי מכדי להבין זאת (שזה בעצם התגלמות של חוסר ביטחון). אם לפני הפיטורים של שום הם עוד ניסו לגייס את האוהדים, שכתבו מכתב שטנה למאמן, הגיעה ההשעייה של שביט אלימלך, שהכניסה גם פרספקטיבה חדשה לאלו שעוד תמכו בהדחת המאמן. למכבי ת"א עוד היה את האומץ הציבורי לקיים מסיבת עיתונאים שתסביר את הגירוש של נמני ובנין, מהלך שהצליח לתקוע תריז בקרב האוהדים המתנגדים לזמן מה (עד שקלינגר נכשל מקצועית), הראל את בן עמי הסתפקו בהודעה לקונית שרק ליבתה את האש סביבם.

הדבר המהותי שהצמד שמנהיג את הפועל ת"א לתהום בו היא ניצבה בימי ההסתדרות לא מבין, הוא שבסוף התקשורת כמעט תמיד מנצחת ולגזר הדין שלה יש השלכות מעבר לעטיפת דגים או שליחת טוקבקים. לואיס פרננדז העמיד בירושלים קבוצה לתפארת, אבל הבוז שרחש לתקשורת הישראלית עלה לו בהשחרת פניו בציבור ובעיטה הביתה. כנ"ל לגבי טיבריוס דראו, שזוכה לאחרונה למסע דה לגיטימציה מתוכנן ומכוון. הראל ובן עמי היו שותפים לזכייה בגביע, ניצחון על פ.ס.ז' בחוץ, עלייה לשמינית גמר גביע אופ"א, הם עדיין במרחק נגיעה מהמקום השני, אבל ההתנשאות שלהם על מה שהתקשורת חושבת ואומרת, מוחקת הכל בשנייה וכנראה תמחק אותם מעל דפי ההיסטוריה של המועדון בזמן הקרוב. לא מעט בזכותם, שביט אלימלך הפך אתמול לסמל הגדול ביותר של הפועל ת"א מאז שלום תקוה.

"זה תירוצים, מה הקבוצה השנייה לא היתה עייפה?" (אבי נמני מגיב לאמירה של אלי כהן, לפיה השחיקה של שחקניו מהעומס בגביע פגעה בהם מול בני יהודה)

"אני לא מוכן שישתמשו בתירוצים של עייפות" (לוני הרציקוביץ' ממשיך בקו של אבי נמני)

"פיטרנו את שום מאוחר מדי" (ראשי הפועל ת"א בהסבר הזוי במיוחד למה שקורה בקבוצה)

"רמת ההסתה כלפינו דומה למה שקרה לפני רצח רבין" (שחר בן עמי לא שוכח את השכלתו כעו"ד)

זה לא ממש רציונלי לצפות מבית"ר ירושלים להצגות דווקא במשחקי ההכתרה שלה, במיוחד שהיא לא עשתה זאת ב-99 אחוז של העונה. משחקי הכתרה, מטבעם, אינם מועדים להיות אטרקציה ספורטיבית אלא קדימון לדבר האמיתי שיבוא אחריהם בכיכרות ובבמות. לא מזמן אינטר הפסידה בבית לרומא ודחתה את החגיגות בשבוע. בעונה שעברה בוקה שמטה את האליפות פעמיים, אחרי שכשלה בשני משחקי הכתרה. הידיעה שכנראה תהיה אלוף בעוד שבוע שבועיים היא כדור הרדמה מסוכן לכדורגלן ולעתים רחוקות היא גם יכולה לעלות בתואר. קשה להיות מרוכז כשכולם כבר רוצים לפתוח שמפניות.

מוטב לקהל שיגיע לטדי במחזור הבא כדי לטעום אליפות ראשונה אחרי 10 שנים להפנים זאת, אחרת האכזבה עלולה להיות כפולה וכואבת. לא בית"ר של העונה היא זאת שתשנה את הפרט הסטטיסטי הזה ופתאום תהפוך את עורה לקבוצה דורסת דווקא במשחק ההכתרה שלה. גם מול גל ההריסות של הפועל פ"ת זה לא יהיה לה כל כך קל לגייס כוחות מחודשים ופתאום לשדרג את רמת המשחק שלה. מותר וצריך לחגוג ביציע, אבל על הדשא זה כנראה כבר לא יקרה.