פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מסתנוורים מהזרקורים

        שחר פרנהיימר ישב בניו ג'רזי ליד ההוא שמפעיל את הפרוז'קטור, ראה שטורונטו לא מסתדרת עם הנטס וחזר עם תובנות על מיצ'ל ופארקר

        לפני פתיחת הסדרה בין הניו ג'רזי נטס לטורונטו ראפטורס זכה מאמן הראפטורס, סם מיצ'ל, לכבוד הגדול כשקטף את תואר מאמן העונה ב-NBA. הקרדיט הגדול שהוענק למיצ'ל, שהיה בתחילת העונה המועמד המוביל להיות המאמן הראשון שיאבד את כסאו (על ידי אותם עיתונאים שבחרו בו כמאמן העונה) הגיע כתוצאה מיכולתו כביכול לחבר קבוצה כמעט חדשה לגמרי, לאלופת הדיויז'ן ולקבוצת פלייאוף לגיטימית עם יתרון ביתיות לראשונה בתולדות המועדון. אבל המשחק המבזה שהציגה קבוצתו הלילה (בין ראשון לשני) בהפסד 102:81, שבא כהעתק כמעט מדוייק להפסד במשחק מספר שלוש, מדגיש בין יתר החולשות של טורונטו כקבוצה, את חסרונותיו של מיצ'ל כמאמן.

        באשר לניו ג'רזי, אפשר להגיד שקבוצתו של לורנס פרנק היא נגטיב לזו של מיצ'ל – קבוצה שבעונה הסדירה (למעט חודש אפריל) נראתה עייפה ולא מחוברת, ובפלייאוף פתאום הפכה את עורה לחיית כדורסל מריחת דם.

        המדולנדס נכנס לרוח קרב

        בפעם האחרונה שהגעתי למדולנדס, בפאתי התפוח הגדול, היה האולם חיוור וחסר אנרגיות. הנטס שוב קיבלו בראש, הפעם מסן אנטוניו, הקהל חתך במחצית לשפוך קצת ירוקים באצטדיון מרוצי הסוסים השוכן מעבר לכביש בסמוך לג'איינטס סטאדיום, ואפילו לעבדכם הנאמן, עיתונאי מארץ הגמלים והחומוס, נשמר אחר כבוד מקום בשורה הראשונה מאחורי הסל ליד הכרישים של TNT.

        חודש וחצי אחרי, האולם (או העולם) השתנה לי מול העיניים – ה"קוננטיננטל אייר ליינס ארינה" מפוצץ ורועש מאווירה מחשמלת, הנטס עפים למתפרצות כמו הגלובטרוטרס, ואני, עיתונאי מארץ הגמלים והחומוס, מצאתי את עצמי יושב ונוגע עם פדחתי בתקרה, ממש ליד ההוא שמפעיל את הפרוז'קטור, והזקנה שיושבת על האורגנית. השתנו סדרי עולם? לא בטוח, אולי העולם חזר אל כנו.

        אחרי הרבע הראשון המדהים שהנטס האכילו את טורונטו במשחק מספר 3, כולם היו בטוחים שהרפטורס יבואו עירניים וחדים, כדי להחזיר לעצמם את הכבוד העצמי, ואולי גם את הביתיות. אבל פתיחה מסחררת של הנטס ממש כמו במשחק הקודם, שוב עם וינס קרטר, הורידה את שתי הקבוצות אחרי הבאזר הראשון ביתרון מוחץ של 17 נקודות לטובת הנטס. את אותו הפרש, שכבר צמח במהלך המשחק ל-30, לא הצליחה טורונטו למחוק עד הבאזר האחרון והגואל. טורונטו, שכנראה לא תחזור מהבור אליו נכנסה בסידרה, מתמוטטת כבר משחק שני ברציפות. בלי גרבאחוסה שהיה מרכיב חשוב בהיררכיה, וכל עוד טי.ג'יי פורד ממשיך להוביל את הקבוצה וכריס בוש ימשיך ביכולת החלשה שלו, העונה של טורונטו תסתיים בקרוב. אנתוני פארקר התקשה להסביר לאחר המשחק: "אין לי תשובות למה שקורה לנו. פשוט כלום לא הלך. שמעתי שאומרים שאחנו קבוצה חסרת נסיון, אבל אני לא חושב שזה קשור".

        גם כתב ה"מארקה" הספרדי שמסקר את טורונטו לאורך השנה הסכים בדרך לחדרי ההלבשה עם הקביעה של פארקר: "מדברים על חוסר נסיון, אבל תסתכל אפילו על השחקנים החדשים של טורונטו: פארקר היה מלך אירופה, קלדרון הרכז של אלופת העולם וגם את גרבאחוסה הפצוע אפשר לתת כדוגמא. אני חושב שהניסיון האמיתי הוא לשחק באולמות כמו נוקיה וביוון. זו האווירה והלחץ הגדול, זה הנסיון".

        סם מיצ'ל, לעומת זאת, יצא מחדר ההלבשה בהידוס שאנטי שאנטי, פלירטט עם בחורות שחיכו לשחקנים שיצאו ונראה רגוע מאוד. איך הקבוצה שלו איבדה שליטה? "כל העונה אני רואה את מיצ'ל מגיע למשחקים עם תכנית משחק מוכנה", מנסה להסביר כתב המארקה. "בכל משחק הוא מכניס את קלדרון באותה הדקה, יש לו דקה קבועה גם לברניאני. כשזה הולך זה מצוין, אבל הוא לא יודע לשנות תוך כדי משחק. תראה גם איך הוא יוצא כאילו כלום לא קרה. בעונה הסדירה אני יכול להבין את זה, אבל כשהקבוצה שלך נראת ככה בפלייאוף זה סיפור אחר".

        מיצ'ל, בכל אופן, הביא אותה בסיום בתובנה שמסכמת את רוח הדברים: "אנחנו לא צריכים להתרכז בכמה זה היה רע. אנחנו צריכים להסתכל איך ממשיכים. זה בזבוז לנסות ללמוד משהו מהמשחק הזה".

        קרטר במרכז הבמה

        בחדר ההלבשה פארקר נראה מותש. פתאום גדודי המצלמות מתגודדים סביבו בציפייה שיסיים להתלבש, בעוד בוש יושב חנוט בחליפה ומתראיין לשתי כתבות יפניות. זה לא מרגש אותו אחרי ערב שני חשוך לקבוצתו, והפעם גם כזה מבחינה אישית. את המשחק הוא סיים עם 5 נקודות באחוזים רעים – 1 מ-6 מהשדה, כולל 0 מ-2 לשלוש, פלוס שלושה איבודים. חוץ מזה, היה לו חלק לא קטן בפתיחה המוחצת של וינס קרטר, שברח לו תוך דקה לשני אלי-הופס בהטבעה לאחור. "זה היה מהתחלה ועד הסוף כמו המשחק הקודם", הוא אמר. "וצריך לתת להם קרדיט על זה. הם הולכים לוינס על ההתחלה בשביל להכניס אותו למשחק ואנחנו נצטרך ללמוד איך עוצרים את זה". על היכולת האישית אמר: "לא הרגשתי היום שונה. היו לי כמה זריקות טובות בהתחלה שלא נכנסו לי, אבל לא קרה שום דבר מיוחד".

        אבל מעל הכל, הסיבה שאוהדי הנטס יכולים להרשות לעצמם להעביר את כל הרבע האחרון בצילומים עם ברוס וויליס שבא לביקור, היא וינס קרטר. לאורך העונה ראו עליו שהוא עדיין יכול לעשות סל מתי שהוא רוצה, אבל הוא אימץ לעצמו באותה נשימה אטיטיוד של אחד שנראה חסר חשק, קצת עצלן אולי, אחד כזה שלוקח הכל בקלות. אחרי הפתיחה הבינונית שלו בשני המשחקים הראשונים של הסדרה, "אייר" נמצא מול אמא קנדה אולי בכושר הטוב ביותר שהיה בו בקריירה, פלוס התלהבות ותשוקה.

        אם הכל יילך חלק ולפי המגמה עד כה, הסדרה הזו תיגמר בטורונטו, או במקרה הקיצוני במשחק בניו ג'רזי, שכאמור שיתק עד עכשיו את האורחים. טענה שמצביעה על מפגש עסיסי בסיבוב השני בין הנטס וקליבלנד. איך נשמע לכם מץ' אפ של לברון נגד קרטר? ניפגש בקרוב ליד ההוא שמפעיל את הפרוז'קטור.