אל תתייאשו, המחאה עובדת

אולי זה לא מורגש עדיין בפועל, אבל המרמור והכעס הציבורי על מלחמות שידורי הספורט על גבו של הצרכן מתחילים להשפיע, והמחאה תופסת תאוצה. מהאינטרנט לעיתונים, כשגם הטלוויזיה מתחילה להראות עניין. ולא פחות חשוב מכך, ערוץ הספורט עצמו לוקח את הנושא ברצינות, בטח ובטח אחרי שחברת הכבלים תקעה לו מקל בגלגלים כשסירבה להוסיף אותו למנויה. מאמץ לא קטן הושקע בניסיון לשכנע כותבים שאין באמת למה ועל מה לכעוס, ומנכ"ל ערוץ הספורט אבי בר אף יזם פגישה עם כותב שורות אלה, במטרה להסביר את הצד שלו בעניין.

מאוחר יותר פגשתי במקרה גם את עורך "יציע העיתונות", אסף כשר. ציינתי בפניו שיש הרבה כעס בציבור כלפי רון קופמן, שלמרות ההתיימרות שלו לדבר בשם ציבור העשוקים ממלא את פיו מים בכל הקשור למקום העבודה, ואפילו הביע תמיכה גלויה בעליית 5+ לייב וגולד. הופתעתי לשמוע למחרת ששעתיים אחרי אותה שיחה עם כשר, איש נחמד לכל הדעות, נשמע קופמן פותח את התוכנית בביקורת על המאבק בין הכבלים, הלווין, צ'רלטון וערוץ הספורט, והוסיף, מן השפה אל החוץ, שכולם משוגעים ושהמדינה צריכה להתערב. זה מה שנקרא לצאת לידי חובה. או, אם תרצו, שם רע לחלטורה וכלום ושום דבר.

כל הכעס כלפי ערוץ הספורט השכיח ערוץ ספורט גרוע בהרבה, צ'רלטון, אותו מנהלים אנשי עסקים, שלהבדיל מהחבורה של אבי בר, נכנסו לשידורי ספורט רק במטרה לעשות כסף. באותה מידה הם היו יכולים להשקיע בחברת הייטק או נדל"ן. אהבה לספורט אין שם. בגלל שהיחס שלהם כלפי המוצר, ובמיוחד כלפי הלקוחות, אנחנו, כל כך ציני, כבר לא נשאר באמת על מה לכעוס. מה, נגיד שהם מנצלים אותנו? את זה הם אמרו בעצמם, בריש גלי, כשדרשו 2,000 ש"ח בעבור המונדיאל, לפני שהכבלים והלווין החלו לסבסד את העלות חסרת הבושה הזו.

למרות תסכולם מהעובדה שהערוצים החדשים לא תופסים, בערוץ הספורט עדיין מתנחמים בזה שהאכזבה הגדולה של הציבור מהם מעידה שלפחות יש ציפיות, שמעבר לשיקול הקר של השורה התחתונה. אז אל תתנו לצ'רלטון להנות מהמאבק הגלקטי שהם עצמם יצרו, ותחרימו גם (ובעיקר) את הערוצים שלהם, ספורט 1 וספורט 2.

כדאי לזכור ששני הערוצים בתשלום שלהם גם עולים יותר מהלייב והגולד, וגם כוללים ענפי ספורט שחייבים היו להיות בכל חבילת בסיס, כמו כדורסל וכדורגל ישראלי וליגה אנגלית. אהה, והם קנו את הזכויות למשחקי נבחרת ישראל הצעירה ביורו 2007, ולא מתכוונים למכור אותם לאף אחד, כך שמעתה תדע כל אם עבריה שגם הלאום הפך למטבע עובר לסוחר. אבי לוזון, לטיפולך המיידי.

בשנים האחרונות מנסים למכור לנו שהפרטה וצמצום התערבות המדינה בשוק הכלכלי תיטיב עם כלל האזרחים. בפועל, כל השירותים הציבוריים בישראל נמצאים בהידרדרות מתמדת, והתופעה חוזרת על עצמה גם בכל הקשור לשידורי הספורט. נכון, אנחנו יכולים לראות תוכן נוסף שבעבר לא חלמנו לקבל, אבל יותר מדי משחקים וענפים חשובים יותר, כמו המונדיאל וליגת העל, למשל, עולים הרבה מאוד כסף, בעוד שבעבר הם הוצעו בחינם.

ערוץ הספורט וצ'רלטון רוצים להנציח את המצב, והרעיונות הכי מהפכניים של הרגולטור כוללים התנערות הולכת וגוברת של המדינה מענייניהם של אותם אנשים שיצרו את הבעיה. הפקידים הממשלתיים והמנכ"לים חושבים באותה צורה בדיוק, ואין אף אחד שיצעק שהמלך הוא עירום, ושלפעמים מצרכים תרבותיים חיוניים צריכים להישאר בידיים של מי שעצם ההגדרה של תפקידו כוללת מחויבות לציבור. לחברה פרטית, להבדיל, אין מחויבות לאף אחד פרט לעצמה.

כשעלה ערוץ ה-5+ לייב לאוויר, מיד הופצצו אוהדי ה-NBA במבול בלתי נגמר של שידורים ישירים, והייתה תחושה כללית שעידן חדש בצריכת המוצר של דייויד שטרן בפנינו. אני חייב להודות שהתגנב ללבי חשש שככה ייראה גם הפלייאוף, וצופים רבים לא יוכלו לסרב לתענוג ויתחברו לערוצים החדשים, למרות הכעס הראשוני. הרי זו בדיוק ההצדקה לערוץ "לוקסוס" שכזה, פינוק ציבור שאוהב ענפים מסוימים שלא כולם רוצים לשלם עליהם.

אבל אחרי האינפלציה הזו כמות השידורים החלה לרדת באופן דרמטי, ובכל הפלייאוף כולו ישודרו רק שני (!) משחקים ב-5+ לייב, שלא ייקלטו בערוצים הרגילים. וזה משהו שכולנו יכולים למנוע מעצמנו, בייחוד שכל כך הרבה תוכנות מאפשרות לראות את המשחקים על המחשב באיכות טובה, ופאבים תל אביביים מסוימים מאפשרים לכם לצפות בהם על מסך ענק.