הבעיה היא בתקשורת, לא במזרחי

ביום חמישי, תוך כדי עיסוקים אחרים, האזנתי בחצי אוזן לתוכנית "עושים ספורט" בגלי צה"ל. אבל לפתע שמתי לב שאני עד לראיון לא שגרתי. יוסי מזרחי, מאמן בית"ר ירושלים, לא חסך במילים בעיקר על התקשורת שלנו והותיר בהלם אפילו מראיינים מנוסים כמו ניב רסקין וציון נאנוס.

איני מסכים עם כל מילה שאמר יוסי, אבל טוב שמישהו אזר אומץ ואמר הרבה דברים שאנשים בתפקידו מעדיפים לא להתייחס אליהם ולהעניק ראיונות שלא נאמר בהם כלום.

אני סבור שיוסי צודק כאשר הוא מדבר על כך שהוא וקבוצתו אינם מקבלים קרדיט, למרות שהם מובילים את ליגת העל בשבע נקודות יתרון ועם הפרש שערים מצוין. יתר על כך: שוב ושוב אנו שומעים וקוראים על "הבעיות" של בית"ר, על ההחלטות "המוזרות" של המאמן וכו'.

מזרחי דיבר על הקליקות של התקשורת התל אביבית עם מאמנים ממרכז הארץ. לא בטוח שיש כאן עניין גיאוגרפי, אבל זה שקיימות קליקות של "שמור לי ואשמור לך", זה לא דבר חדש. זכורני שכאשר הייתי עיתונאי, נדהמתי שוב ושוב מהחוצפה של עיתונאים צעירים בשיחות טלפון עם מאמנים מליגת העל. לא אשכח מקרה אחד שעיתונאי, אולי בשנה השלישית שלו במקצוע שישב בשולחן הסמוך אלי, ניהל שיחה קולנית עם אחד המאמנים הגדולים ביותר בכדורגל הישראלי ו"הסביר" לו מה הטעויות שלו ואמר לו את מי להרכיב בשבת. הבחור הזה לא העביר אימון בחייו, אבל המאמן, מהעבר השני של הטלפון, האזין לו במשך שעה במקום לטרוק את הטלפון.

אותו מאמן, כמו בוודאי אחרים, ידע היטב שאם לא ישתף פעולה, ישלם את המחיר בכתבות עוינות שיתפרסמו בתקשורת. יוסי דיבר גם על השמחה לאיד שמאפיינת את התקשורת הישראלית. לא חלפו 48 שעות ויכולנו לשמוע זאת בשידור משחק הגביע מאצטדיון דוחא. "מגיע לאלי כהן ששיחק כדורגל פחדני", אמר שלמה שרף אחרי ההפסד של מכבי תל אביב לבני סכנין. הפרשנים רוצים לנהל את המשחק מעמדת הטלוויזיה. ואם לא שומעים ל"עצותיהם", אז נגזר גורלם של המאמנים.

זה כמה חודשים אני כותב לאתר כדורסל צרפתי שם אני מדווח על הנעשה בכדורסל הישראלי. מדי פעם אני מקבל מהמערכת פניות ושאלות על תופעות שהם מתקשים להבין אותן.

בתחילת העונה הם פרסמו את תוכנית משחקי ליגת העל. אחרי כמה מחזורים הבינו שכל קשר בין התוכנית למציאות הוא מקרי. משחקים מוזזים בכל מחזור, בדרך כלל בגלל שידורי הטלוויזיה. הצרפתים אומרים שאצלם זה לא ייתכן. תוכנית השידורים היא קדושה ולא ניתנת לשינוי, ורק לקראת סיום העונה מתחשבים במצב בטבלת הליגה לתיאום עם שידורי הטלוויזיה. גם הנושא של קבוצות המשתתפות בגביעי אירופה לא מהווה בעיה. כמעט בכל מוצאי שבת משחקות קבוצות שהופיעו 48 שעות קודם לכן במשחק יורוליג.

התופעה שהדהימה אותם יותר מכל היא הסיבוב השלישי, המצאה ישראלית שגם לנו לא ברור מה הערך המוסף שלה מלבד זה שהיא מאריכה את העונה בעוד כמה שבועות. גם שמות הקבוצות, שיש להן גרסאות שונות, אינה מקובלת במדינות אחרות. שילוב שמות נותני החסות נהוג בכל העולם, אבל לא ייתכן שהקבוצה מאשקלון תיקרא במקום אחד עירוני אשקלון ובמקום אחר אליצור אלדן אשקלון, או מכבי ראשון לציון ולחילופין מכבי המרכז הישראלי לריהוט ראשון לציון.

איזה כיף היה לנו בשבוע שעבר. השער המדהים של ליאו מסי במדי ברצלונה, הזכיר לכולנו למה אנו כל כך אוהבים כדורגל. זה היה פיצוי על עשרות שעות של צפייה בכדורגל שאנו רואים כל שבוע לא רק בליגת העל שלנו אלא גם בהרבה ליגות אירופאיות. טוב שיש את רולאנדיניו, כריסטיאנו רונאלדו, דרוגבה, הנרי, דייגו, קאקה, ג'רארד, רוני ועכשיו הילד מסי. בלעדיהם היינו כבר מתים משעמום.

במוצאי שבת החלו משחקי הפלייאוף בליגת ה-NBA. אנתוני פארקר וכריס בוש נגד וינס קרטר וג'ייסון קיד, דויין וויד ושאקיל אוניל מול בן גורדון ובן וואלאס, הדו טורקוגלו ודווייט הווארד נגד צ'ונסי בילאפס וראשיד וואלאס, אנדריי קירילנקו ומהמט אוקור מול טרייסי מקגריידי ויאנו מינג.

מעניין? כנראה שלא את ערוץ הספורט. יש לו עכשיו ארבעה ערוצים, אבל הוא לא מצא מקום אפילו למשחק אחד מהליגה הטובה בעולם. קיבלנו כדורגל, כדורגל ועוד כדורגל.

חומר למחשבה...

אין ספק שאנו נמצאים בימים אלה בשעתו היפה של הטניס הישראלי. אחרי הגברים, שישחקו בספטמבר נגד צ'ילה על מקום בבית העליון בגביע דייויס, באו הנשים וגם הן בשלב המכריע בדרך לבית העליון של גביע הפדרציה. משחר פאר ציפו להביא שתי נקודות נגד קנדה והיא עשתה זאת בצורה משכנעת. ציפי אובזילר הוכיחה שוב שבגיל 34 היא משחקת את הטניס הטוב ביותר שלה. עכשיו נקווה להגרלה טובה בפלייאוף ואולי סוף סוף למשחק בית.