קפה פראנויה

ביום חמישי האחרון הדהים יוסי מזרחי את עולם הכדורגל הישראלי, כשהשמיע מעל גלי האתר תוכחה נוקבת שתרשם כנראה בדברי ימי הספורט המקומי כ"נאום בתי הקפה". מזרחי הנרגש הטיח האשמות קשות בתקשורת הספורט, על יחסה המקפח כלפיו וכלפי קבוצתו, בית"ר ירושלים. היחס הזה, לדבריו, נובע בעיקר מן העובדה שהוא אינו יושב עם עיתונאים תל אביביים בבתי קפה, מה שמונע ממנו סיקור אוהד ועוצר את הקידום שלו.

למרבה הצער, התקשורת, כדרכה בקודש, העדיפה לנצל את כוחה כדי לתקוף בחזרה, במקום לבדוק את הטענות ולעשות חשבון נפש. עיתוני הספורט והאתרים השונים הציגו את המאמן הירושלמי באור מגוחך, כינו אותו "בכיין" והאשימו אותו בהצגה מסולפת של העובדות. אנחנו, לעומת זאת, מאמינים שגם אם מזרחי חטא בהגזמה מסויימת, הרי שבהחלט ייתכן שיש בדבריו גרעין של אמת. כדי לחשוף את מוקדי הכוח של הכדורגל הישראלי ולמפות את המקומות שבהם נחתכים גורלות של קבוצות ומאמנים, החלטנו לצאת למסע בין בתי הקפה השונים של תל אביב רבתי.

באורח טבעי, הביקור הראשון שלנו הוא באם המושבות, מולדת העסקנים והבירה דה-פקטו של הכדורגל הישראלי. פגשנו שם את ק' ו-ד', בכירים בשני מוספי הספורט הגדולים, יריבים על הנייר אבל חברים ותיקים, שנפגשים כאן מדי שישי לפרלמנט זוטא שבו נידונים ענייני היום. יוסי מזרחי ישמח אולי לשמוע שנאום בתי הקפה שלו היה שיחת היום במוסד. רשות הדיבור ל-ק':

"תהרוג אותי, אני לא מצליח להבין לאיזה מאמנים התכוון יוסי. מי מקבל עיתונות טובה בימינו? את אלי כהן הורגים, ניר לוין מקבל בראש, גרנט היה מוצא כל בוקר בעיתון מטען צד, אוחנה לא ישכח מה עשו לו כשהיה בבית"ר, קלינגר וגוטמן בכלל ברחו מפה, אפילו קשטן הפך להיות מטרה. בוא ניקח לדוגמא את משרת אימון הפועל ת"א בעונה הבאה. המועמדים העיקריים שם הם גיא לוזון, ניצן שירזי וגיא לוי, שלושה צעירים שלא סובלים עיתונאים ומדברים איתנו אך ורק בזמן עבודה – אחרי אימונים ומשחקים. הם לא צריכים להתנצל שהם יודעים להתבטא, לומר את האמת אחרי משחקים, לקחת אחריות על טעויות ולהישמע כנים. אולי מזרחי לא השלים עם זה, אבל ליכולת התקשורתית של אדם יש חשיבות כמעט בכל משרה בכירה במשק, בטח כשמדובר במאמן במועדון כדורגל גדול".

ל-ד' יש זווית שונה על הפרשה: "אני גם לא יודע על מי יוסי מזרחי מדבר, אבל אם נלך לפי התפיסה שלו, אני רוצה להבין: למה בעצם הוא לא יושב בבתי קפה? מה הוא יגיד לנכדים שלו, 'לא הייתי מאמן של קבוצות גדולות בגלל שלא הסכמתי לשבת בבתי קפה'? הרי הם ישר ישאלו אותו, 'אז למה לא ישבת'? ברצינות, אם זה כל מה שעוצר את הבנאדם מלהתפתח, אם זה גורם לקבוצה שלו לקבל תקשורת שלילית, אם הנזק כל כך גדול, אז מה הביג דיל? לך שב בבתי קפה! וזה לא שמזרחי הוא נזיר שלא מדבר עם תקשורת, שיהיה לך ברור. הוא בהחלט משוחח עם עיתונאים בלי הפסקה – פנים אל פנים, בטלפון, דרך "מקורבים", לפני אימונים, בדרך למשחקים, בבוקר, בערב, לציטוט ושלא לציטוט. אז דווקא על בתי קפה אתה עושה חרם? אם זה בגלל הטעם, תשים יותר סוכר!"

אחרי שהשתכנענו שאין מאמן בליגת העל אשר זוכה ליחס חיובי בתקשורת, החלטנו לתקוף את הבעיה מהכיוון ההפוך – לאתר מאמן שזכה בכמה משרות נחשקות ולבדוק את הסטורית בתי הקפה שלו. אחד הבודדים העונים לקריטריון הזה הוא דרור קשטן. האם הקריירה שלו נסקה מטעמים ענייניים, או שמא שודרגה בזכות מפגשים חברתיים בבתי קפה? כדי לברר את הסוגיה, נועדנו עם ט', עיתונאי ותיק שהעניק לקשטן סיקור חיוב במשך שנים ארוכות. תוצאות הבירור שופכות אור מאלף על ההתנהלות הפתלתלה במסדרונות הכוח של הכדורגל המקומי.

בתחילה, הכחיש העיתונאי כל קשר חברתי עם קשטן. רענון קצר גרם לאיש להיזכר לפתע שבעצם פגש את המאמן באמצע שנות השמונים, אחרי הזכיה בגביע המדינה של לוד ואחרי האליפות הראשונה של בית"ר. עוד קצת לחץ והנתונים ממשיכים לזרום: פגישה נוספת בקיץ 89', אחרי עוד גביע עם בית"ר. ב-93, קשטן וט' שוב יושבים לקפה ומדסקסים את האליפות השניה של המאמן עם בית"ר. שנתיים חולפות, והדאבל של קשטן במכבי תל אביב מספק תירוץ לקפוצי'נו משותף. זה הכל? הצחקתם את ועדת האתיקה. ההתרועעות הבוטה ממשיכה ב-98', כשקשטן מגיע היישר מעוד אליפות עם בית"ר. המילניום מתחלף, אבל החגיגה נמשכת. קשטן, עם דאבל אדום טרי, חוזר לבצר את קשריו מעל ספל מהביל. הפגישה האחרונה של השניים התקיימה מחוץ לגבולות המדינה, בבית קפה - איך לא - בעיר מילאנו, לשם הגיע המאמן במסגרת רבע גמר גביע אופ"א. ספירה זריזה מעלה שהכיסוי האוהד שט' העניק לקשטן, נשען על לא פחות משמונה פגישות בבתי קפה. את המסקנות נשאיר לכם.

בן שיחנו הוא ג', מטאור צעיר ונמרץ בשמי תקשורת הספורט הישראלית. רק חמש שנים במקצוע וכבר הספיק לעבור בכל צמתי ההכרעה של הברנז'ה. להפתעתנו, ג' מגלה אמפתיה לא אופנתית למצוקה ששידר המאמן הירושלמי:

"אני בהחלט יכול להבין את יוסי, כשהוא אומר שהוא מקבל סיקור לא הוגן".

יש לך דוגמאות?

"בהחלט. קח לדוגמא את החודשיים האחרונים ותבדוק במה התקשורת מתעסקת. לא מפסיקים לרדת על יוסי מזרחי, שהביא במיליון דולר שלושה ברזילאים שיושבים על הספסל ולפעמים אפילו לא מתלבשים. נכון, זו פדיחה רצינית שהמאמן עשה לעצמו בלי שאף אחד עזר לו, בפרט לאור הסיפורים שלו על טוטו רושל, שהוא בחר אחרי שצפה בחמישים קלטות. אני מסכים גם שמאמן שנופל עם שלושה זרים מתוך שלושה, כשיש לו תקציב בלתי מוגבל, לא יכול לדבר על זה שהשאירו לו סגל בעייתי.

"ואפשר לחשוב איזה סגל בעייתי היה לו מלכתחילה, כשהקבוצה שלו היא פחות או יותר נבחרת ישראל מחוזקת: ההגנה של הנבחרת, ההתקפה של הנבחרת, הקשר ההתקפי הכי טוב בארץ, קשר אחורי מנבחרת גאנה, מירוסביץ' שלא חסר לו כלום, עוד שני קשרים מהאולימפית, שוער טוב ויציב – אז איפה בדיוק הבעיה? מגן שמאלי קצת עייף? זה "סגל בעייתי"? את זה לא הצלחת לחזק במליון דולר? מה, בגלל דוד אמסלם אתה נראה כמו הפועל יהוד? ואחר כך אתה מעביר דרך "מקורבים" ידיעות שהזרים הגיעו להיות מחליפים? מילא להכשל מקצועית, אבל מה עם קצת יושר? שלא לדבר על זה שבלי בושה, אתה לא נותן לברוכיאן שחרור, אבל מייבש אותו על הספסל ועוד מטפטף לעיתונאים שהוא לא מספיק טוב להרכב שלך?!".
-
התחלת להגיד קודם, שהתקשורת מציגה רק צד אחד...

"עזבו אותכם, בחייכם, המאמן הזה מביא לי את הקריזה".

העיתונאי שאיתו קבענו כאן לא הופיע לפגישה, אבל פגישה מקרית עם ד"ר ק. מהמרכז לבריאות הנפש הולידה שיחה מרתקת על תסביכי רדיפה ועל הדרכים להתמודד איתם. היינו שמחים לספר לכם פרטים, אבל למרבה הצער, זה לא קשור לכדורגל.

* מערכת וואלה! ספורט מבקשת להבהיר כי חלק מהדמויות הן פיקטיביות, אבל כל העובדות נכונות.