לבי יחסיר פעימה: ניתוח סדרות המערב

עם כל הכבוד למזרח, עכשיו אנחנו מגיעים לדבר האמיתי - פלייאוף המערב, שם הילדים הגדולים משחקים. וגם את קטנים שבחבורה אפשר לכנות מגודלים. וכשחושבים על כך שהסיבוב הבא צפוי להיות חם עוד יותר, זה רק מזכיר שיש סיבה לוותר על שעות שינה רבות כל כך.

מאזנים: יוסטון 30:52, יוטה 31:51.
מאזן פנימי בעונה הרגילה: 1:3 לג'אז.

מאצ' אפ:

זו יכולה להיות סדרה גדולה, אבל לאחרונה התברר שגם קיים בה פוטנציאל אכזבה לא קטן, כשהג'אז החלו להידרדר בחודש האחרון, מה שהעכיר מעט את האווירה בקבוצה ומסביבה. בנוסף, זה עזר לה לאבד את יתרון הביתיות שלה, למרות ששיטת הבתים ממקמת אותה רביעית ואת יוסטון חמישית.

אבל נעזוב את זה לרגע בצד, ובואו נתרכז במאצ' אפים המרתקים שהסדרה הזו מספקת לנו, בדיוק החומר שבשבילו בנוי הפוסט סיזן. קודם כל, בצד אחד עומד הענק יאו מינג, ומולו הסנטר המומחה לשלוש, מהמט אוקור (1.6 שלשות ב-38.4 אחוזים). הטורקי ינסה לגרור את הסיני החוצה ולפעור בור בהגנת הברזל של ג'ף ואן גנדי (סופגת 92.1 נקודות למשחק, שלישית בליגה, ב-43 אחוזים, ראשונה בליגה). מנגד, אין לג'רי סלואן תשובה לביג מן היריב, שקלע מול יוטה בשני משחקים 28 נקודות ב-53 אחוזים מהשדה, והגיע אל הקו 11 פעמים בממוצע. וליוטה יש העונה הגנה מאוד בינונית.

מצד שני, שני המורמונים הכי טובים העונה היו קרלוס בוזר ודרון וויליאמס, והם יפגשו את צ'אק הייז ורייפר אלסטון, ובמקרים האלה ברור למי יש את היתרון. למזלם הרע, אין יותר מדי הגנות יריבות שהשכילו לשבש את משחקם יותר מזו של הטילים (וד"ש לשיין באטייה).

וכמובן שישנו אחד, טרייסי מקגריידי, שהפסיד בכל חמשת הביקורים שלו בסיבוב הראשון, ומעוניין לשבור את המנחוס. ועכשיו זוהי ההזדמנות הטובה ביותר שלו, כי לראשונה יתרון הביתיות לצידו, גם יתרון הפייבוריטיות, וגם החוסן הקבוצתי מסביבו. הדייט שלו לנשף יהיה המומחה ההגנתי אנדריי קירילנקו, שבשלושה מפגשי עונה רגילה הוריד את רמת הדיוק של טימאק ל-39 אחוז.

סימני שאלה:

הקופיפים הגדולים ביותר שוכנים על גבם של מקגריידי ויאו, שחייבים להוכיח שהם יכולים לסחוב קבוצה לסיבוב השני, כי אם לא עכשיו, אז אימתי? ההגנה תהיה שם, הרול פליירס יעשו את שלהם, ורוב העומס ייפול את כתפי השניים. המומנטום לצידם, ונטל ההוכחה עליהם.

אקס פקטור:

השילוב של קירילנקו בעמדת הסמול פורוורד עשה לו רק רע, וניתק אותו לחלוטין מהשיטה ההתקפית של סלואן. אם ישתחרר לפתע המעצור של AK47, והרוסי לפתע יתרום בהתקפה מעבר ל-8 נקודות ב-6 זריקות למשחק, זה יהיה פלוס משמעותי בעבור יוטה, ועשוי להטות את הכף. אקס פקטור נוסף הוא הספסלים, בו ליוטה יש יתרון מסוים, אבל לא מכריע. אם המחליפים של הג'אז יעשו את שלהם, לוואן גנדי יש הרבה סיבות לדאגה.

תחזית:

אל תצפו לכדורסל מערבי טיפוסי של ריצה-ריצה-ריצה, או אפילו למאבק סגנונות מרתק, כמו שנראה במקומות אחרים. אף אחד לא הולך לרוץ מול ההגנה של יוסטון בפלייאוף, ומי שיצליח ללכת צריך להגיד תודה רבה. בנוסף, סלואן אוהב את המתפרצות שלו מבוקרות כמה שיותר, ולכן סביר להניח שרוב ההתקפות שנהיה יהיו על חצי מגרש. מה שנקרא - פלייאוף אמיתי, בייבי, שכולל מכות, עבירות, הגנה, וניסיונות התעלות של הכוכבים. יוטה מגיעה לסדרה רעועה בדיוק בזמן שיוסטון נמצאת במיטבה, וזה עשוי למנוע מאיתנו את הדרמה עליה פינטזנו עד לפני מספר שבועות.

מכיוון שבפלייאוף עסקינן, המשמעות של ההגנה הקבוצתית של יוסטון תהיה גדולה יותר מהיתרון היחסי של הנגנים במאצ' אפים - 3:4 מותח ודרמטי ליוסטון.

מאזנים: סן אנטוניו 24:58, דנבר 37:45.
מאזן פנימי: 1:2 לספרס.

מאצ' אפ:

זו יכולה להיות וואחד סדרה. מצד אחד הניסיון של הספרס במעמדים האלה, אחד טים דאנקן, שני סילוני בשם טוני פאקרר ומאנו ג'ינובילי, הכוח הקבוצתי הבלתי נדלה שמוציא יותר מסכום חלקיו, הכימיה בין השחקנים והמאמן; ובצד השני הכשרון הבלתי נגמר של אלן אייברסון וכרמלו אנתוני, המהירות של הגבוהים מרכוס קמבי וננה, וחופש הפעולה שמתיר ג'ורג' קארל.

גרג פופוביץ' יודע ששחקניו יכולים לרוץ עם כל אחד, ואם הם עשו זאת עם פיניקס, אין סיבה שלא ישחזרו את העניין עם הנאגטס. מצד שני, הוא ינסה בכל זאת להחזיק ברסן המשחק כדי להאט אותו במצבים הנחוצים ולנצל את האובססיה של דנבר לאבד כדורים (16.1 בממוצע, מקום 28 בליגה, מה שגורם להגנה לספוג 103 במשחק, מקום 25 בליגה). קארל, מצידו, מסתכל על הסטטיסטיקה ורואה שחניכיו מרשימים 105 בממוצע, אבל שהיריבה שלו סופגת רק 90 למשחק (מקום ראשון בליגה), ועל הניגוד החריף הזה, על 15 הנקודות שמפרידות בין ההתקפה של דנבר להגנה של הספרס תקום ותיפול הסדרה.

סימני שאלה:

כרמלו הוכיח אינספור פעמים שהוא ה-איש של הנאגטס במאני טיים. עד שמגיעים לפלייאוף. שם הוא טרם הותיר חותם, ועד שיעשה זאת הוא לא יתקרב למדרגה של לברון ו-וויד. לצערו הוא יצטרך להשתחרר מאחיזות המוות של ברוס לי בואן הנשכן כדי לעלות ליגה, שלא לדבר על סיבוב.

אקס פקטור:

ננה נתן מרץ ואפריל גדולים מהחיים, הטובים ביותר שלו בקריירה, והראה שהפציעות בברך כבר מאחוריו. אם הוא יצליח לגרום לדאנקן לעבוד קשה בהגנה, וירחיק את הביג פונדמנטל כמה שהוא יכול מהטבעת (שם תחכה העזרה של קמבי), זה עשוי לשבש את ההתקפה של הספרס.

תחזית:

דנבר מגיעה בכושר שיא לפלייאוף, עם 10 ניצחונות מ-11 המשחקים האחרונים. הבעיה היא שהספרס, אם נתעלם משני המשחקים האחרונים של העונה, בהם שיחקו מביאי הכדורים ואלו שמחלקים מגבות לכוכבים, טסו מאמצע פברואר עם מאזן בלתי רגיל של 4:25. ואל תחשבו שבפלייאוף פופ ישאיר את ג'ינובילי על הפרקט 27 דקות בלבד. ואם ניקח את התפוקה של הארגנטינאי ונראה מה קורה לה על פני 40 דקות, נגלה שם שורה מרשימה של 24 נקודות, 6.5 ריבאונדים ו-5.2. וגם פארקר (32 דקות העונה) ודאנקן (34) ישחקו הרבה יותר, ויתרמו הרבה יותר.

ההתקפה הנפלאה והיעילה של הספרס היא בדיוק היריב שדנבר לא רצתה לפגוש, שכן זו קבוצה שחיה על בלגאן, שם מתבטא היתרון שלה - היכולת של כרמלו ו-AI לגבור על כל שחקן ולפרק הגנות. זו הולכת להיות סדרה קשה ומעניינת, אבל בסיום שישה משחקים הספרס ימשיכו הלאה - 2:4 לסן אנטוניו.

מאזנים: פיניקס 21:61, לייקרס 40:42
מאזן פנימי בעונה הרגילה: 1:3 לסאנס.

מאצ'-אפ:

שתי הקבוצות נפגשו גם בסיבוב הראשון של 2006, אלא שהשנה הולכות להגיע אליו שתי קבוצות במגמות הפוכות לגמרי מהשנה שעברה. לפיניקס היה חסר כוח משמעותי מתחת לסלים, ועכשיו יש לה את אמארה סטודמאייר בצבע, וגם את קורט תומאס מהספסל. מנגד, הלייקרס הצעירים דעכו בחצי השני של העונה הנוכחית, הפסידו 16 מ-28 המשחקים מאז פגרת האולסטאר, ולמרות השיאים של קובי בריאנט הכימיה הקבוצתית כבר לא כתמול שלשום.

על הנייר מול המשחק המהיר אך הרך יחסית של פיניקס, יש ללייקרס מאצ' אפ סביר, בזכות משחק קשוח עם אוריינטציה הגנתית, בשילוב היכולת ההתקפית הפנומנלית של בריאנט כוכב עליון. החדשות הרעות עבור הלייקרס, מלבד הכושר המצוין של אמארה, הן שקוואמי בראון גם פצוע וגם נראה רע, ויתקשה לשלוט בריבאונד ההתקפה, האספקט החשוב ביותר עבור LA בהצלחה למתוח את השמשות לשבעה משחקים אשתקד.

בקשר לקובי, המאנו אה מאנו של מספר 24 עם ראג'ה בל הוא סיבה מספקת לעקוב אחר הנעשה בסדרה. כרגע נראה שרק סדרה ענקית של כוכב הלייקרס תוכל לכפות על הסאנס סדרה צמודה.

סימני שאלה:

בעונה שעברה הלייקרס ניצלו, באופן מופתי, את החולשה של הסאנס מתחת לסלים. שאלה גדולה האם הלייקרס מביאים איתם אל הסדרה יתרון כלשהו בריבאונד ובלואו פוסט, או שמא הנוכחות של סטודמאייר ותומאס סוגרת עבור פיל ג'קסון את אופציית "משחק החפירות", ותיאלץ אותו לנסות לעקוץ את פיניקס בסוג אחר של משחק, שבו התפקיד ההתקפי של קובי יהיה גדול הרבה יותר מאשר היה בסדרה הקודמת.

סימן שאלה נוסף טמון ביכולת של הלייקרס לייצר איזשהו יתרון בעמדת הגארד, במידה וסמוש פארקר יצליח לסדר את הראש ולהעסיק את סטיב נאש פה ושם בהגנה, מה ואם הקנדי יתעייף ייתכן שניהול המשחק שלו ייפגע.

האקס פקטור

שון מריון, עם כל הכבוד, טרם הוכיח יציבות שניתן לבנות עליה בפלייאוף. המטריקס יצטרך לייצר את אותם המספרים שהוא משיג בעונה הסדירה גם מול הלייקרס, ולא פחות חשוב מכך, הראש שלו צריך להיות אין דה גיים, ולא לנדוד למחוזות מקופחים, כפי שקורה יותר מדי עם מריון. אם מריון יצטיין - זה לא כוחות.

תחזית:

לאור ההיסטוריה, אין סיבה לחשוב שהסדרה תגמר בסוויפ קליל. כל המשחקים יהיו קשים וצמודים, אבל LA תנצח רק אחד: 1:4 לפיניקס.

מאזנים: דאלאס 15:67, גולדן סטייט 40:42.
מאזן פנימי בעונה הרגילה: 0:3 לווריורס.

מאצ' אפ:

וואה וואה, עוד סדרה שעל הנייר יכולה לספק הרבה מאוד הנאה. דאלאס רואה בעצמה כמועמדת הבכירה ללכת עד הסוף, והיא לא מתכוונת לתת לפרטים פעוטים כמו שלושה הפסדים משלושה משחקים לגולדן סטייט וחמישה הפסדים רצופים בסך הכל להטריד אותה. גם לא לעובדה שדון נלסון מכיר את שחקני המאבריקס לא פחות טוב ממאמנם שלהם, ויודע בדיוק מהן הצורות היעילות ביותר להפריע לדירק נוביצקי לעשות את הנזק לו הוא רגיל. ועזבו אתכם גם מעניין הסמול בול ומהצבתו של אל הרינגטון כסנטר, מה שימנע מאייברי ג'ונסון לשחק עם אריק דאמפייר וסגאנה ג'ופ - מרכיבים חשובים ביותר בהגנה של הפינאליסטית דאשתקד. ואל תדברו איתם על המאצ' אפ הבעייתי בין שני הגארדים הגבוהים והחזקים של הלוחמים מול שני הקטנטנים ג'ייסון טרי ודווין האריס. בטקסס בכלל לא חושבים על הדברים האלה, אלא רק על דבר אחד - ניצחון.

סימני שאלה:

הווריורס במקום השני בליגה בנקודות עם 107 למשחק, והעונה קלעו מול המאבס, שרגילים לספוג 93 בממוצע, לא פחות מ-111 נקודות. אז האם הפעם יהיו לאייברי ג'ונסון תשובות למורו ורבו? זו השאלה שתטריד את אוהדי דאלאס. השאלה שמופנית לגולדן סטייט היא מה הם יעשו אם התוכניות של נלי ישתבשו בפלייאוף, אז השעון רץ לאט יותר, האוויר הופך דחוס, הידיים רועדות, משרוקיות השופטים נבלעות, וההתקפה על חצי מגרש מדברת. האם יש ללוחמים מה למכור במצב כזה?

אקס פקטור:

המיס מאצ' בין דווין האריס וג'יי ריצ' עשוי להוריד את הראשון לספסל, ומי שיפתח יהיה ככל הנראה הדיפנסיב סטופר גרג באקנר. אבל אם האריס, בדקות שיקבל, יעשה עבודה הגנתית טובה (אחד הרכזים הטובים בהגנה), וינצל את החורים במה שהווריורס קוראים הגנה, זו תהיה סדרה קצרה מהצפוי. אקס פקטור נוסף הוא ג'וש הווארד, שאחרי פלייאוף מצוין בלעה אותו בגמר האדמה. העונה הוא חזר טוב מתמיד, וכל עוד הוא מהווה איום התקפי, ההגנה לא יכולה להסתכל אך ורק על נוביצקי.

תחזית:

על הנייר יש כאן את על המרכיבים לסדרת מוקש. מזל שכדורסל משחקים במציאות. ובמציאות הזו יש קבוצה אחת שטובה בהרבה מהשנייה, ומיס מאצ' או לא מיס מאצ', העומק, האיזון, והגיוון בסופו של דבר ידבר. וגם תדבר העובדה שהשחקן הטוב על המגרש נמצא בצידה של דאלאס. המאבס היא אחת הקבוצות היעילות בליגה, הן בהגנה והן בהתקפה, ואת זה אי אפשר להגיד על יריבתה. זה יתחיל קשה, אבל יסתיים בשישה משחקים - 2:4 לדאלאס.