העונה הבאה כבר כאן

בית"ר בדילמה. מצד אחד, כדי להצליח בגביע האלופות בעונה הבאה היא חייבת להביא שוער ברמה גבוהה ולהתחזק ב(כמעט) כל עמדה בשדה. מצד שני, אם ארקדי ימשיך לפזר כספים מיותרים, בית"ר עלולה לחזק את מעמדה כקבוצה הכי שנואה בכדורגל הישראלי.

המקרים של צ'לסי וריאל מדריד הוכיחו שהנטייה הטבעית של אוהדי הספורט היא לפתח טינה כלפי קבוצות גלאקטיות שמפזרות כסף. בשנה הראשונה שלה כמיליונרית בית"ר עוד נהנתה מהסקרנות הראשונית של הפרויקט, אבל בעונה הבאה זה ייגמר. היריבות ישחקו מולה עם מוטיבציה כפולה, המגנים יפרקו לחלוציה את הרגליים, והתקשורת תארוב לה על כל מעידה בהנאה גדולה. מה שבית"ר צריכה זה לא את קאלה בשער או רונאלדיניו באגף, אלא את קורנפיין, ברוכיאן, בן שושן, יצחקי ומויאל בהרכב, ולו רק כדי להיראות יותר אנושית וירושלמית, ופחות גרנדיוזית ומפונקת. אחרת, כולנו נחכה לה בפינה ונתמוגג על כל נפילה של האימפריה. שמעון מזרחי יכול להעיד, זה לא כזה כיף.

היה כבר מי שאמר שבקרית שלום בכלל מחפשים ספיץ' תרפיסט, מישהו שילמד אותם לומר בפה מלא את אותה מילה אסורה שהם מתקשים להגות, ללא היסוסים וגמגומים, בלי חיוכים ביישניים, בלי התחמקויות תבוסתניות. אז שריף, נסה לשנן וחזור בקול רם: א-לי-פות. זוכר? זה התואר החשוב הזה, שזוכים בו מהמקום הראשון. לא הקבוצה שהנמיכה ציפיות באופן שיטתי, לא המאמן שהכין את התירוצים שנה מראש, לא השחקנים שחשבו קודם על לא להפסיד. לזה קוראים שי-ע-מום.

אליפות לוקחים כשמכריזים בגאון על המטרה הנעלה, ומסתערים עליה בלי פחד. אז נכון שמכבי היא הקבוצה עם הכי הרבה שחקני בית בהרכב, ונכון שההגנה התייצבה והקהל מתחיל לחזור לבלומפילד, אבל הצהובים הורידו את הציפיות מהם בכזו עקביות, עד ש-0:2 על מכבי פ"ת נראה כמו קונצרט. מה שבטוח, בשנה הבאה אף אחד כבר לא יאכל את הבלוף הזה. ואגב בלופים, מתי הם כבר מעיפים את משה ביטון?

אחת הסוגיות הבסיסיות שבוחנות כל מוסד שלטוני, היא "מי יפקח על המפקחים". כשמשווים את זה לנעשה בהפועל ת"א, השאלה היא פשוטה: מי יקנוס את הקונסים?

המצב של האדומים מזכיר את זה של יריבתם העירונית בסיום העונה שעברה. מדובר בכאוס מקצועי וחברתי, שרק מתחנן לדמות דומיננטית שתשתלט עליו. לצערם, הפתרון לא נראה באופק. שום הסתכסך ונבעט, לוין סורס והתייאש, גיא לוי לא רוצה לבוא, סיני יביא אנרגיות רעות, לוזון עדיין לא הוכיח את עצמו מחוץ לחממה, וגוטמן מיתג את עצמו כבחירה של ארגונים נואשים. כנראה שהבעיה של הפועל ת"א היא חבורת הליצנים שעומדת בראשה. כל עוד הם שם, בכלל לא חשוב מי יהיה המאמן.

זה באמת לא נורא לתת שנה אחת בינונית אחרי שלוש אליפויות, בייחוד עם קמפיין סביר באירופה, אבל אחרי העונה הזו ברור שמכבי חיפה זקוקה לריענון יסודי. גם אם עידן טל יחזור לקרית אליעזר, מקרה יניב קטן הוכיח שרביצה על ספסלי הפרמייר ליג לא תמיד הופכת אותך לשחקן טוב יותר. הירוקים חייבים לצרף שלושה-ארבעה שחקני הרכב דומיננטים, שיורידו את העומס מבוקולי, יחזירו את החדווה לקטן, יזכירו לדירסאו שהוא אמור להיות קשוח, יושיבו את ארבייטמן בחזרה על הספסל וייתנו זריקת מרץ לקהל המפונק.

הבעיה היא שטרם הובטח המקום באירופה, ולא ברור כמה כסף מוכן יעקב שחר לשפוך על המאבק חסר הסיכוי מול ארקדי. הנה עוד סיבה לכך שלרוני לוי יש את הפרצוף הכי חמוץ בארץ.

בשביל למצוא יושבי ראש עם דם חם ופה גדול, לא היינו צריכים לנסוע עד גרמניה. דניאל יאמר חשף השבוע עוד פלח מהאגו המנופח שלו, כשהשתלח ללא הכרה בשופט וקסברגר. מדובר באותו אגו, אגב, שגרם לו לפטר בפחות משנה את ברקוביץ', קאנן וגוטמן. "אם הוא ישפוט אותנו שוב, אני עוזב את הכדורגל הישראלי", איים בהתנשאות אופיינית, וציפה להבטחה מיידית שדרישתו תמולא, ושכולנו נרד על הברכיים ונפשיל את התחתונים רק כי הוא מוכן לשים כמה שקלים על קבוצת הכדורגל בנתניה.

אז נכון שהכדורגל הישראלי חייב לחבק כל אדם שמוכן להשקיע מהונו, אבל אסור שזה יבוא על חשבון התנהגות מתורבתת. אם מכבי נתניה רוצה להמשיך להיצמד לצמרת גם בעונה הבאה, כדאי לה להסתמך על הכדורגל החיובי של עטר, טגה ושכטר, ולא על הגחמות של היו"ר שלה.

אין ספק שיו"ר ההתאחדות החדש עומד בפני אתגרים רבים. יש שיאמרו שהוא חייב להתחיל בהסדרת שידורי הטלוויזיה של ליגת העל, אחרים מדברים על הורדת מחירי הכרטיסים ושיפור התנאים באיצטדיונים, אבל גם שינוי מבנה ההתאחדות, העפלת נבחרת ישראל ליורו והגבלת מספר הזרים מהווים סוגיות חשובות.

ובכל זאת, אין ספק שהדבר הראשון שאבי לוזון חייב לעשות זה להפסיק להגיע בכל שבת למשחקי מכבי פ"ת. לראות אותו יושב ביציע עם שקית גרעינים, נכנס לחדר ההלבשה של השחקנים במחצית ומקלל ומתעצבן על כל החמצה של הקבוצה של האח שלו - זה פשוט מביך, דוחה ומקומם.