לא, לא, לא התבלבלתם. עונת הפוטבול עוד רחוקה מלחזור אלינו, אבל חודש אפריל הוא אולי החודש הטוב ביותר בשנה לחובב הספורט האמריקאי, עם פיינל פור המכללות ועונת הבייסבול שנפתחת בתחילתו, ופלייאוף ה-NBA ודראפט הפוטבול בסופו, שלא יכולנו לוותר על ההזדמנות ולנסות להציק לקוראים גם בחודשים שבהם החדשות העיקריות של הפוטבול עוסקות במאסרים של פאקמן ג'ונס.
בטור השבוע נעסוק, כמעט מובן מאליו, בעונת הבייסבול שנפתחה השבוע, אבל בהמשך העונה ננסה לגעת גם בענפי ספורט אמריקאי אחרים שמשוחקים כרגע (לא, לא בהוקי, אנחנו מדברים על ענפים שממש יש להם צופים), מכדורסל המכללות שרק הסתיים, דרך דראפט הפוטבול וכלה בפלייאוף ודראפט ה-NBA (לצערנו, דראפט ה-WNBA כבר הסתיים. טוב, לא ממש), אם כי הבייסבול יהווה את הבימה המרכזית בתקווה לגרום לו להתחבב גם על כאלו שבייסבול לא היה עד היום כוס הבירה שלהם.
קשה, קשה לחזור לכתוב. קודם כל, צריך למצוא את הזמן לשבת מול המחשב וממש לכתוב, ובניגוד לד"ר בייסבול (הוא לא רופא אמיתי, אתם יודעים את זה, נכון?) יש לי עוד דברים לעשות חוץ מאשר לבהות במשחקי בייסבול כל היום. חוץ מזה, בשבועיים האחרונים הייתי עסוק כי נאלצנו לקפוץ לביקור לא מתוכנן בארץ, לראשונה אחרי תשעה חודשים שלנו כאן.
אני מוכרח להודות, המפגש המחודש עם הארץ היה לא פשוט. לא שלא כיף לחזור לארץ, לביצה המוכרת לך, אבל דברים שפעם היו נראים לך טריוויאלים, פתאום הופכים למעיקים או סתם מעצבנים. הפקידה בדואר נראתה עצלנית מתמיד, הצפצופים בכביש נראו חזקים מתמיד (בחייאת דינאק, איך אנשים מצליחים לצפצף בשניה שהרמזור הופך לירוק, כשאני עוד לא הספקתי להוריד את הרגל מהברקס) והקופאית בסופר אנטיפטית מאי פעם. אבל מה שבאמת הצליח לשגע אותי היו הפרשי השעות. בחייאת, איך בן אדם מסוגל לראות טורניר מכללות (עוד עליו בשבוע הבא) בשעה שלוש לפנות בוקר, וזה לפני שאני בכלל מדבר על הצבעים הדהויים של METV והפרומואים של ESPN עם טומי סמית (עם ויי. אין ספק, התגעגענו)? מה אתה אמור לעשות כדי להתבטל בעבודה, אם אין כתבות חדשות לקרוא ב-ESPN לפחות עד שש בערב?
ולכן, בעקבות הביקור שלי, אני משיק רשמית את התנועה לביטול הפרשי השעות. אם בסקנדינביה מצליחים לעבוד בחורף גם כשאין שמש, ואם אצל אסימוב ב"שקיעה" אנשים יכלו לישון למרות שהיתה שמש כל היום, אין סיבה שגם אנחנו לא נצליח להתמודד עם אי נוחות קטנה שכזו. תחשבו על היתרונות משחקי פוטבול בצהרי היום (נכון, יהיה חושך בחוץ, אז מה?), אין צורך לחשב מהי בדיוק השעה בארץ כשפתיחת משחק הבייסבול היא ב-7:07 זמן פאסיפיק, והכי חשוב - אתה הולך לישון בערב כשאתה יודע מה הקבוצת פנטזי שלך עשתה. אז הצטרפו אליי לתנועה, כדי שעד שנחזור, הפעם סופית, נוכל לקבל את מנת הספורט האמריקאי שלנו בשעות שאנשים נורמליים ערים בהן.
תנחומינו, ישראל
אבל, לא אלמן ישראל (אין לי מושג מה הביטוי הזה אומר, אבל תמיד רציתי להשתמש בו, ועכשיו נראה לי כמו זמן מתאים. מי זה הישראל הזה בכלל?) ויש גם דברים טובים בארץ (לא, אני לא מדבר על החומוס, אם כי רק הוא סיבה מספקת. אתם חושבים שלסחוב איתך 10 קילו חומוס לאמריקה זה יותר מדי?) או יותר נכון, גם באמריקה יש דברים שמסוגלים לעלות לך על העצבים. ככל שהזמן עובר פה, אני מוצא יותר ויותר מנהגים שמרגיזים אותי, או סתם מצחיקים אותי. לדוגמא:
- רק באמריקה אפשר לעשות פרסומת לולנטיינס דיי שמפרסמת מרפאה למחלות מין, למקרה "שהתמזל מזלך"
- רק באמריקה יש חנות שלמה שמוקדשת רק לבטריות
- רק באמריקה, להוסיף חבילת צימוקים לארוחת ג'אנק פוד בסאבווי נחשב מזון בריאות.
- רק באמריקה אפשר לשדר את אינסטינקט בסיסי בטלוויזיה כשסצינות הסקס מצונזרות ממנו (נשבע, הם עושים את זה).
- רק באמריקה משחק כדורסל משודר במימון המארינס.
- רק באמריקה, פיק אפ טראק מגיע עם מדרגה ייעודית לטיילגייטינג.
- רק באמריקה ילדים חייבים קסדת בטיחות כשהם רוכבים על אופניים, אבל מבוגרים לא צריכים כשהם רוכבים על אופנוע.
- רק באמריקה מישהו כמו טוד ג'ונס יכול להיחשב לספורטאי.
והנה, עם טוד ג'ונס, האיש והשפם, עשינו את הקישור הנדרש לעניין שלשמו התכנסנו, הרי הוא עונת הבייסבול שנפתחה במזל טוב השבוע. חבר שלי לעבודה (חנון אמיתי) נוהג לחתום את המיילים שלו במשפט "יש עשרה סוגי אנשים בעולם, אלה שמבינים בינארי ואלה שלא". אז באותה מידה אפשר לחלק את הישראלים לשתי קבוצות אלה שלא אוהבים בייסבול, ואלה שמתעבים אותו. כן, בייסבול הוא לא בדיוק הספורט החביב על הישראלים וגם אלה שגרים פה תקופה ארוכה בדרך כלל לא מצליחים להתחבר אליו, אם זה בגלל הקצב האיטי שלו, אם בגלל ההפסקות המרובות בו (שהאמת, הן לא פחות מאשר בפוטבול, אליו יותר לא-אמריקאים מצליחים להתחבר) ואם בגלל שצריך ממש להבין במשחק ובעיקר בסטטיסטיקות והמשמעות שלהן, כדי להנות ממנו. אבל, לבייסבול יש קסם משלו, ועבדכם הנאמן מכור למשחק הזה, שמצליח לרגש אותי כל פעם מחדש (ולשעמם למוות את י' שעדיין מנסה להבין איך אומרים באנט).
רשימת הקניות של דוקטור גרייזס
על מנת שלא יהיו ספקות מראש לגבי את מי אנחנו אוהדים ואת מי לא, הנה רשימה קצרה של השחקנים והקבוצות האהודים עליי, וגם אלה שלא כל כך, שלא תגידו שלא אמרנו:
- קבוצות שאנחנו אוהדים: בוסטון רד סוקס
- קבוצות שאנחנו אוהבים כי אנחנו גרים פה: אריזונה דיימונדבאקס
- קבוצות שאנחנו אוהבים כי הן סתם נחמדות: פלורידה מארלינס, קליבלנד אינדיאנס, פילדלפיה פיליס
- קבוצות שאנחנו שונאים: ניו יורק יאנקיס
- קבוצות שאנחנו שונאים כי הן מגעילות: וושינגטון נאשיונלס, סן פרנסיסקו ג'איינטס, בולטימור רייבנס. אופס, אוריולס. טוב, שתיהן מגעילות.
- קבוצות שאנחנו שונאים כי ד"ר בייסבול אוהד שלהן: טורונטו בלו ג'ייס.
- חובטים שאנחנו אוהבים כי הם שחקנים גדולים: אלברט פוחולס, גריידי סייזמור, דיוויד רייט
- חובטים שאנחנו אוהבים כי הם חובטים גדולים אבל בעיקר בגלל התחת: דיוויד אורטיז
- חובטים שאנחנו אוהבים כי הם רצים מהר: חוזה רייס, ג'ימי רולינס, דימיטרי יאנג (סתם, סתם, בדיקת עירנות, איזה שמן הדימיטרי הזה)
- חובטים שאנחנו אוהבים בגלל השם שלהם: אליעזר אלפונזו, ולדימיר גררו
- חובטים שאנחנו אוהבים רק כי הם אצלנו בפנטזי, אחרת היינו שונאים אותם: בארי בונדס, ג'ייסון ג'יאמבי
- חובטים שהיינו מרביצים להם אם היינו יכולים: ג'יי די דרו, שון גרין
- פיצ'רים שאנחנו אוהבים: פדרו מרטינז, מריאנו ריברה (כן, הוא יאנקי, אבל הוא מלך), ג'ון סמולץ, קרלוס זמבראנו.
- פיצ'רים שאנחנו אוהבים והם גם אצלנו בקבוצת הפנטסי: רוי אוסוולט, יוהאן סנטנה.
- פיצ'רים שאנחנו אוהבים כי הם היו אצלנו פעם בקבוצה: קול המלס, ג'ון לאקי, דן הארן
- פיצ'רים שאנחנו אוהבים כי הם הביאו לסוקס אליפות: קורט שילינג, דרק לואו, קית' פולק
- פיצ'רים שנראה לנו שנאהב: דייסקיי מאטסוזקה
- פיצ'רים שאנחנו אוהבים כי הם מצחיקים אותנו: ליבאן הרננדז, טוד ג'ונס, בוב וויקמן (השולת!!! בשבילכם).
- פיצ'רים שאנחנו אוהבים כי הם שמנים: בובי ג'נקס, דייוויד וולס, סי סי סבאתיה.
- פיצ'רים שאנחנו אוהבים כי יש להם משקפיים: אריק גאנייה, נייט רוברטסון, קיי-רוד.
- פיצ'רים שאנחנו שונאים כי הם דפקו אותנו בפנטזי (והם סתם מגעילים): טים האדסון, ג'ייק ווסטברוק, ויסנטה פאדייה.
- פיצ'רים שאנחנו סתם לא אוהבים: בארי זיטו, רוג'ר קלמנס, קווין מילווד, כל מי שמגיש מול הקבוצה שלי השבוע.
בארי בלי כוכבית
- וכדי שלא תגידו שאנחנו סתם מקשקשים, הנה כמה הערות והארות על המשחקים שכבר שוחקו השבוע:
- בונדס חבט להומראן ראשון העונה ביום רביעי והתקרב מרחק 20 ראנס מהאנק אהרון, במה שיהיה הסיפור הספורטיבי הכי גדול בארה"ב השנה ואולי אפילו בעשור הזה. נראה שהתקשורת בארה"ב כבר ויתרה על הספקות שאפפו אותה שנה שעברה ועברה לסקר את המירוץ בפול ספיד. כבר השבוע, ב"בייסבול הלילה" הם עברו לשדר כל אט-באט של בונדס והתייחסו לכל העסק כאילו אין ענן ענק שיושב מעל בונדס. ההנחה שלי היא שהתקשורת האמריקאית מבינה ששבירת השיא היא בלתי נמנעת והחליטה לשתף פעולה, גם אם לא במודע. נראה מה יקרה ככל שנתקרב לשיא עצמו.
- עוד מילה על בונדס. "בזכות" העובדה שהוא בקבוצת הפנטזי שלי (אני מוכר, אם מישהו מעוניין, דרך אגב) עקבתי אחרי מרבית החבטות שלו השבוע ואפשר היה לראות בבירור את עקבות סיום השימוש בסטרואידים בחבטה שלו. פעם אחר פעם בונדס חבט פליי-בולס ארוכים, שבעבר היו בקלות עפים מעבר לגדר והפעם נחתו בכפפה של האאוטפילדר על הוורנינג טראק. ראו אצל בונדס שהוא משוכנע שהחבטות האלו עפות החוצה ואת האכזבה שלו כשהן לא. או שזה סתם הפרצוף הקבוע שלו, לך תדע.
- לקארדינלס יש עד עכשיו שלושה נצחונות בלבד ובאופן כללי הם נראים לא משהו בכלל. אלברט רק התחיל למצוא את החבטה שלו, אבל חוץ ממנו מדובר בליין אפ של נגרים וגם הגשה נורמלית אין בנמצא. אלא אם האלופים יעשו מהלך במהלך העונה להביא חובט משמעותי (אנדרו ג'ונס מסיים חוזה באטלנטה והסיכויים שהוא חותם שם על חוזה חדש ועצום לא גדולים) קשה לי לראות אותם מתמודדים ברצינות על מקום בפלייאוף, שגם ככה הם בקושי הגיעו אליו בעונה קודמת.
- עוד קבוצה שנראית רע מאוד מאותו בית היא יוסטון (ותסלחו לי שאני לא משתמש בקלישאה מתחום החלל שכבר מזמן מיצתה את עצמה). כמו סט. לואיס, גם להם יש בעיות בהגשה (אחרי אוסוולט וג'נינגס יש ערימה של נו-ניימס. אם אתם מחשיבים את וונדי רודריגז לנו-ניים, כמובן. וזה לפני שאני מדבר על הקלוזר שלהם, שהוא כבר לא קלוזר) אבל בניגוד לקארדינלס, יש להם ליין אפ עם הרבה פוטנציאל כשחוץ מברקמן וקרלוס לי, לוק סקוט עשוי להיות שחקן מצוין, מורגן אנסברג מסוגל לשחזר את עונת 2005, וגם קרייג ביג'יו עוד לא שכח איך לחבוט. אם האסטרוס יצליחו לצרף את רוג'ר קלמנס באיזור מאי-יוני הם בהחלט יכולים להתמודד על הפלייאוף ויותר מזה.
- את הנאשיונלס יצא לי לראות שלוש פעמים השבוע (הם שיחקו מול אריזונה) ומה אני אגיד לכם מדובר בקבוצת דאבל איי מצוינת. מה נאמר, מה נגיד, הם פשוט לא ברמה של הליגה הזאת ו-45 ניצחונות יהיו הרבה בשביל האוסף המקרי הזה של שחקנים שגמרו את הסוס וכאלה שעוד לא עלו אפילו על פוני. להוריד ליגה ועכשיו.
- חשבתם שראיתם טירוף עם מאטסוזקה? חכו שהוא יגיש ביום רביעי בפתיחה שלו בפנוויי. נחשו מי השחקן הראשון שיחבוט מולו? נכון, איצ'ירו. אתם חושבים שכל המושבים בפנוויי יהיו תפוסים על ידי יפנים?
- לפני סיום, אי אפשר לדבר על השבוע בלי להזכיר את סופות השלג שפקדו את מגרשי הבייסבול השונים. בניו יורק משחק התקיים כשפתיתי שלג מתעופפים סביב ובקליבלנד ראינו משחק עם סופת שלג כה עזה, שאט-באט מסוים נמשך 40 דקות בהפסקות והמשחק בוטל למרות שהוא כבר הגיע לאינינג הרביעי. אם בפוטבול אני תמיד טוען שהדרך לשחק אותו היא רק בשלג, הרי שבבייסבול זה כמעט בלתי אפשרי כשהחובט לא רואה את הכדור, ועדיין זה הוסיף לדעתי נופך נחמד למשחק, והקור גרם לכל מיני שחקנים להיות יצירתיים במיוחד בתלבושות שלהם, מה שרק עשה את כל העסק עוד יותר משעשע מהרגיל. ואם לא ראיתם את אנדרה בלטרה לובש כובע בייסבול על כובע גרב, לא ראיתם דבר מצחיק מימכם.
ולסיום, קצת מספרים
אם בעונת הפוטבול סיימנו את הכתבות בציטוט, הרי שבייסבול הוא בעיקר מסביב לסטטיסטיקה (אל תדאגו, אם יהיה ציטוט מוצלח לא נחביא אותו מכם, הנה לדוגמא מה שאמר שדר הרדיו פה על אחד הרליברים של אריזונה השבוע "אחרי ההגשה אתמול יש לו ERA של מעט יותר מ-90. בדי-באקס מרוצים, הם אומרים שזה יילך מצויין עם האייקיו של צ'אד טרייסי) ולכן בכל שבוע ננסה לתת לקוראים אתגר סטטיסטי לא מסובך. השבוע, האתגר קל במיוחד. בשבת, איירוד חבט באינינג התשיעי מול בולטימור, עם שני אאוטים ובסיסים מלאים ווק-אוף גראנד סלאם, שנראה כמציל את תדמית הלוזר שלו שתמיד עושה סטרייקאאוט בקלאץ'. ובכן, החידה שלכם השבוע (אם תסכימו לקבל אותה) היא - מה הממוצע קריירה של איירוד ה"לוזר" עם בסיסים מלאים? בין הפותרים נכונה תוגרל חולצה ותקליט.