וול סטריט

קירק היינריך (שיקגו בולס):

מחפשים פייבוריטית לקחת את המזרח? שימו עין על הבולס, קבוצה של מצבי רוח שעושה רושם שהיא מתחממת בדיוק בזמן הנכון. הילדודס של סקוט סקיילס ניצחו 14 מה-18 האחרונים ונראים מרשימים במיוחד בשני המשחקים האחרונים - נצחון חוץ קליל בדטרויט ותבוסה של 31 הפרש על הראש של ניו ג'רזי, שניהם בלי בן וואלאס. שלושת הכוכבים של הבולס השנה הם ללא ספק בן גורדון, לואל דנג וקירק היינריך. עד לא מזמן שני הראשונים בלטו במיוחד, לאחרונה גם היינריך נכנס לעניינים ועושה כל מה שידענו שהוא יודע - לקלוע, לנהל משחק, לשמור נפלא ולהנהיג את החבורה הצעירה. ב-17 האחרונים הוא קולע 19.8 נקודות בממוצע עם יותר משתי שלשות למשחק, וכל זאת באחוזים מעולים. אה, הוא גם מוסיף 6 אסיסטים.

רוצים עוד סיבות לאופטימיות אצל הבולס? אין בעיה. אנדרס נוצ'יוני יחזור בקרוב ויהיה כשיר לפלייאוף, גם ביג בן יהיה שם, והרוקיס טיירוס תומאס ותאבו ספאלושה מראים ניצוצות. אחרי שתי הדחות בסיבוב הראשון בשנתיים האחרונות, זו תהיה הפעם הראשונה שכל השחקנים של סקוט סקיילס כשירים במאני טיים. טפו טפו טפו. והניקס, שהבחירה שלהם בדראפט הולכת לשיקגו, מתקשים קרובים למאזן החמישי הכי גרוע בליגה. קצת מזל וג'ון פקסון יוסיף לפאזל שלו מישהו כמו אל הרפורד, ואז באמת יהיה קשה לעצור את הבייבי בולס.

ג'ייסון ריצ'רדסון (גולדן סטייט ווריורס):

הקרב על המקום האחרון בפלייאוף במערב מתחמם. שתי היריבות העיקריות הן הקליפרס והווריורס, ומי שאין לו סנטימנטים מיוחדים לקליפרס חייב להיות בעד החבורה המטורפת של דון נלסון. אלא אם כן הוא אוהד דאלאס, כי קבוצה שמסוגלת להעמיד חמישיית סקוררים של בארון דיוויס, מונטה אליס, ג'יי ריץ', סטיבן ג'קסון ואל הרינגטון צריכה להפחיד אפילו את מארק קיובן. בטח כשמאמן אותה האקס המיתולוגי חובב משחק הריצה, שניצח העונה פעמיים את החבורה של אייברי ג'ונסון.

מי שבולט לאחרונה במיוחד הוא ג'יי ריץ'. השוטינג גארד המצוין היה פצוע רוב העונה, ורק במשחקים האחרונים מזכיר את הכושר של העונה שעברה. הלוחמים ניצחו 11 מ-15 האחרונים, כולל נצחונות בארבעת האחרונים בהם הקבוצה קלעה 118 למשחק וריצ'ארדסון סיפק 27 נקודות בממוצע עם 5.5 שלשות למשחק, והוסיף 7.5 ריבאונדים, 1.5 חטיפות ו-1.25 גגות.

קורי מגטי (לוס אנג'לס קליפרס):

הסיבה היחידה שגולדן סטייט עדיין לא השיגה את המקום השמיני היא שגם הקליפרס מציגים רצף נצחונות מצוין. כרגע ההבדל הוא של משחק אחד לטובת הקליפרס, כאשר לשתי הקבוצות נשארו לא מעט משחקים קשים. לעומת הווריורס, שכל השנה היו פצועים ועכשיו משחקים יחד, הקליפרס מסתדרים למרות ששני הרכזים שלהם, סם קאסל ושון ליווינגסטון, פצועים. במקומם משחק ג'ייסון הארט, ממלא החורים הרשמי של הליגה, ועושה כהרגלו עבודה שקטה וטובה. גם אלטון ברנד, כריס קיימן וטים תומאס באים כשצריך אותם. אבל השניים שאחראים יותר מכל לשבעת הנצחונות בשמונה האחרונים הם שניים שכמעט שכחנו שקיימים - קטינו מובלי וקורי מגטי. מובלי קולע 19.9 נקודות עם 2.9 שלשות ב-58 אחוזים מהשדה, ומגטי, שהקליפרס מנסים להיפטר ממנו כבר שנתיים, חזר לחמישייה והזכיר למייק דאנליבי שהוא סקורר בחסד. מגטי משחק מצוין כבר תקופה ארוכה, וב-20 המשחקים האחרונים נותן 19.3 נקודות ב-50 אחוזים מהשדה ו-87 אחוזים מהקו (אליו הוא מגיע 9 פעמים במשחק), ומוסיף 5.5 ריבאונדים ו-4.5 אסיסטים. יהיה מעניין לראות אם גם בקיץ יחפשו לו טרייד.

טייסון צ'נדלר (ניו אורלינס/אוקלהומה סיטי הורנטס):

חודש וחצי אנחנו מחכים שזה יעבור לו, שצ'נדלר ייזכר מה הוא שווה באמת או שיושבת לחודשיים כי כואבת לו האצבע. בסוף הוא באמת נפצע (ובאמת באצבע), אבל בכל מה שקשור ליכולת אי אפשר להתעלם מכך - טייסון צ'נדלר נולד השנה מחדש. למרות עשרות המועמדים הראויים לתואר השחקן המשתפר, נדמה שאף אחד לא יתפלא אם דווקא טייסון ייקח את התואר. זה הרבה יותר בולט אם מסתכלים על מה שהוא עשה מאז תחילת 2007 - 11.9 נקודות ביותר מ-60 אחוזים מהשדה (!), 13.4 ריבאונדים (כולל 4.9 בהתקפה), ו-2 גגות. הוא העביר חודש של 16.1 ריבאונדים למשחק, חודש של 12.6 נקודות ב-65 אחוזים מהשדה ורשימה ארוכה של משחקים מפלצתיים במיוחד. בקיצור, צ'נדלר הפך לכוח הגנתי משמעותי, והוויתור של שיקגו עליו נראה הרבה פחות הגיוני. לצרעות החבולות זה כנראה לא יספיק כדי להעפיל לפלייאוף, בעיקר בגלל שכריס פול לא פוגע מאז שחזר מהפציעה (קולע ב-41 אחוזים מהשדה), אבל זו בהחלט קבוצה שמעניין יהיה לראות מה היא תעשה כשכולם יהיו בריאים.

ג'רמיין אוניל (אינדיאנה פייסרס):

שנתיים וחצי שנים אנחנו מחכים לעונה הגדולה שאנחנו יודעים שג'וניל מסוגל לתת. שנתיים וחצי מאז אותה פתיחת עונה מצוינת שנהרסה בתגרה בפאלאס מתחיל להתברר שהפייסרס לא מתאוששים. 21 הפסדים ב-28 המשחקים האחרונים הפכו את הפייסרס לאחת הקבוצות החלשות בליגה, וכנראה ישאירו אותה מחוץ לפלייאוף (אלא אם כן אורלנדו, אליה נגיע מיד, תצליח להיות פחות טובה). הקבוצה של קרלייל דשדשה בשולי הפלייאוף כבר כמה זמן במזרח החלש, ולא הגשימה דבר מהפוטנציאל העצום של השחקנים שלה.

אוניל הוא הכוכב הגדול והאיש שאמור לקחת את הקבוצה לרמות הגבוהות יותר. אבל מעבר למספרים יפים הוא לא נותן הרבה, כי מנהיגות ויצירת כימיה קבוצתית לא נמצאים ברפרטואר שלו. במהלך העונה הוא כבר אמר שאם יגיע עוד כשלון - הוא זה שצריך לשלם את המחיר ולעבור בטרייד. המספרים שלו רחוקים מלהרשים - עוד עונה של כ-20 נקודות באחוזים נמוכים לשחקן פנים, 10 ריבאונדים ו-2.5 בלוקים. בנוסף, זו תקופה ארוכה שהוא מושבת או מוגבל על ידי פציעות והקבוצה לא פוגעת. עצוב להגיד זאת, אבל אוניל מתחיל להזכיר שחקנים כמו שאריף עבדול רחים, שחקן מצוין אבל לא פרנצ'ייז פלייר של קבוצה גדולה. מכיוון שבשקט בשקט ג'וניל סוגר עונה 11 בליגה וכבר שלוש עונות הוא פצוע חצי מהזמן, עושה רושם שפרנצ'ייז פלייר הוא כבר לא יהיה.

ג'מיר נלסון (אורלנדו מג'יק):

דוויט הווארד לא יכול לסחוב קבוצה על הגב מבחינה התקפית בשלב זה של הקריירה, זה כבר ידוע. הוא חייב לידו שחקן חוץ שיכול לעשות נקודות. אין למפלצת הצעירה הזו קליעה או יכולת מסירה מהסוג של קווין גארנט (שביקר אותו בשבוע שעבר) ויש גבול כמה נקודות ניתן לצבור בזכות כוח נטו. עד שיגיע איזה וינס קרטר בקיץ, מי שאמור היה לספק למג'יק משחק התקפה רציני הוא נלסון. שנתיים הפוינט גארד החביב הזה התחיל את העונה רע ואז נתן חודשיים מצוינים ויצר תקוות גדולות להמשך, אבל העונה ציפו ממנו ליציבות, אבל לא מהסוג שראינו ממנו, כשהתחיל רע והמשיך גם רע. נלסון נמצא ב-2006/07 בירידה כמעט בכל קטגוריה, וזאת למרות שהוא משחק יותר דקות, והירידה הבולטת היא באחוזים מהשדה- מ-48.3 אשתקד ל-43 העונה. אורלנדו כולה בדעיכה מתמדת ותיכנס כנראה לפלייאוף רק בגלל שלשאר הקבוצות במזרח נגמרו השחקנים, ובשורה התחתונה נלסון הוא אחת האכזבות הגדולות של העונה, בטח ביחס לציפיות.

ריימונד פלטון (שארלוט בובקאטס):

הם היו שלושה. דרון וויליאמס, כריס פול וריימונד פלטון - שלושה פוינט גארדים מבטיחים שנבחרו במקומות 3-5 בדראפט 2005. פול תפס מרחק בעונה הראשונה, וויליאמס הצטרף אליו העונה כאחד הרכזים המבטיחים בליגה ורק פלטון נותר מאחור. הוא קיבל את המפתחות בשארלוט למרות שנאבק על מקום עם ברווין נייט היעיל, והחזיר עם תפוקה סבירה של 14 נקודות ו-7 אסיסטים למשחק. הבעיה היא שאת זה הוא עושה ב-38.2 אחוזים מהשדה, אחוז שאי אפשר לשרוד איתו לאורך זמן כרכז פותח. למרות מכת הפציעות הקבועה בשארלוט, פלטון לא לקח את הקבוצה על גבו ורק הלך ונחלש - במרץ הוא הסתפק ב-13.3 נקודות ב-35.4 אחוזים מהשדה ו-5.9 אסיסטים. אז איך בכל זאת הבובקאטס מנצחים לא מעט לאחרונה? בזכות העזרה שג'ראלד וואלאס מקבל מוולטר הרמן, הארגנטינאי התורן והרוקי המלהיב של החודש האחרון, שקולע 17.6 נקודות באחוזים נפלאים ב-12 האחרונים.

מארק בלאונט (מינסוטה טימברוולבס):

אנחנו בעיצומו של שבוע 'איזה מסכן גארנט', שהפך למסורת קבועה בחודש אפריל של השנים האחרונות. מה הוא עדיין עושה במינסוטה אף אחד כבר לא מבין, וגם הוא עצמו מתחיל להשתמש במטאפורות על בית שבונים ודורש שיפוץ, ומבלבל את עצמו כשהוא מנסה לענות על השאלה. מה שבטוח, KG לא יהיה בפלייאוף שנה נוספת, ובקיץ יצטרכו לקבל במינסוטה החלטות קשות, כי בסוף 2007/08 החוזה שלו נפתח, וגם למזוכיזם שלו יש גבול. אם בשלב מסוים נדמה היה שאיכשהו כן נבנית קבוצה סבירה במינסוטה, חילופי המאמנים והחודשיים האחרונים חיסלו את שביבי התקווה האלה. היו גם כמה רגעים שחשבנו שריקי דייויס ומארק בלאונט הם שחקנים משלימים ראויים. בלאונט העצלן הפתיע עם חודשיים של דומיננטיות בצבע ומעל 15 למשחק, אבל מאז חזר לבינוניות הקבועה שלו ול-12 ו-5 ריבאונדים המסורתיים. אם מישהו השקיע במנייה שלו בחודשיים האלה עכשיו הוא יכול רק להצטער.