בתום אימון הקליעות שערכה מכבי תל אביב בערב יום רביעי, כשיתר שחקני הקבוצה מיהרו להימלט מההיכל ולהשלים את המחסור החמור בשעות השינה, נותר ליאור אליהו אחרון בחדר ההלבשה. ביציאה התנדב לספק עוד כמה מילים לקראת משחק הגומלין. אחת העיתונאיות שאלה אותו האם לא כדאי לסיים עם הסיפור כבר מחר ולא לדחות את הקץ, כדי להתרכז בשיפור עמדות לקראת הפיינל פור הישראלי. פניו של אליהו החמיצו. "כל עוד אני לובש צהוב, אני לא אתן לדברים כאלו לקרות", השיב הפורוורד הצעיר. דבריו נשמעו יומרניים מעט, שהרי רק 24 שעות קודם לכן נתקע מול סוללת הגבוהים של צסק"א על שתי נקודות בלבד. אליהו, למרות הכל, או אולי בגלל הכל, האמין; אתמול הציג את אחת ההופעות המחשמלות ביותר של שחקן ישראלי בהיכל, ודאי שבמעמד כה מכובד, והוכיח שכאשר מדובר בלב ובנשמה, מכבי לא נופלת מאלופת אירופה. לא עם עשרת אלפים וחמש מאות פסיכים מאחוריה.
נוון ספאחיה היה מספיק ג'נטלמן כדי להודות בסיום המשחק שאין לו מושג מה לעזאזל התרחש זה עתה על הפרקט. "ביומיים אי אפשר לעשות כל כך הרבה התאמות מקצועיות", הוא אמר. "את התשובה לפערים העצומים בין שני המשחקים אתם צריכים לחפש אצל השחקנים". כדי להבין מה נשתנה עליכם להכניס את קלטת המשחק לטייפ ולהתעכב על שני רגעים מכוננים, שאולי עוד יתבררו כמהלכים ששינו את מסלול ההתרסקות בה שייטה החללית הצהובה בבטחה: הראשון, ג'יימי ארנולד מגיח משום מקום ומתעופף כדי לחסום זריקה של אלכסיי סברשנקו הענק, ממש בתחילת המשחק; השני, מהלך התקפי נבון של צסק"א בסיומו קיבל תומאס וואן דן שפיגל כדור תחת הסל והתרומם להטבעה, כפי שעשה כמה וכמה פעמים במשחק הראשון, אולם קורקע על ידי פאול אגרסיבי של אליהו. ספאחיה ועוזריו שאגו ומחאו כפיים בהתלהבות. ואן דן שפיגל קלע רק אחת מהקו.
כי חייבים להבין שלמה שהתרחש על הפרקט בהיכל אין שום קשר לכדורסל. זה עניין של כבוד ומסורת של מועדון על, עניין של גאווה ששכבה ערב המשחק מרוסקת ורצוצה על הרצפה, ושחקנים שהבינו באיחור רב מה המשמעות הטמונה במדים אותם לובשים. קל וחומר שבאולם הביתי. "זה פשוט סופר-מועדון", היטיב להסביר בסיום העיתונאי הרוסי ולדימיר מוז'ייצב, "וכך מגיב סופר-מועדון אחרי שהוא מושפל".
חזרו להילחם
תמונה אחת נחקקה בזיכרוני לאחר המשחק הראשון במוסקבה טרייג'אן לנגדון עולה לליי-אפ, כאשר אליהו, שנמצא הרחק מאחוריו, מנסה לשלוח את ידיו הארוכות ללא הועיל, ששון מביט בנעשה באפאטיות ובכלל לא קופץ וביינום, שנקלט בעדשה מרחוק, עוצם עיניים באכזבה. בסיום המשחק אמש, על צג המחשב הנישא של אחד הצלמים, שלוש תמונות אחרות משכו את תשומת ליבי: האחת, דרק שארפ מנסה לחלץ כדור מתיאו פפאלוקאס, שגבוה ממנו בשני ראשים לפחות; טל בורשטיין מזנק לפרקט, בין הרגליים של שני אדומים, בניסיון לתפוס עוד לוז-בול; וניקולה וויצ'יץ', שנועל בצבע, לבדו, את סברשנקו וטורס. הן מספרות את כל הסיפור.
סביר שבשבוע הבא, במוסקבה, לנגדון וסמודיש לא ינפקו יחדיו 3 מ-18 מהשדה; שפפאלוקאס והולדן לא יחטיאו ג'אמפרים פשוטים; ושארבעת הגבוהים הבכירים של צסק"א יתרמו יותר מ-11 נקודות משותפות. "עכשיו אנחנו רק צריכים שאנתוני פארקר יחזור ושוב יקבור את זריקת הניצחון במוסקבה", אמר דרק שארפ בסיום המשחק, עם הרבה הומור עצמי. זה ככל הנראה ייגמר שם, אבל אולי במכבי ימצאו נחמה פורתא בכך שאפילו בעונה כל כך רעה מספיקות הגאווה והמסורת של המועדון הגדול הזה כדי להגיע, גם כעת, גם מול הקבוצה הטובה ביבשת, מרחק ארבעים דקות מאתונה.