גם הניצחון המוחץ של הנבחרת על אסטוניה, לא העביר את התחושה החמצמצה מפיהם של אוהדי הכדורגל הישראלים. זהו אותו טעם מוכר ולא אהוב שמרגיש מישהו שלא בא על סיפוקו. ארבע נקודות זה יפה, אבל היינו יכולים לקחת שש. הזדמנויות כאלה לא באות בכל קמפיין. מקורותיה של התחושה הזאת נמצאים אי שם עמוק בתוך הקוד הגנטי של הישראלים, המשדר לנו תמיד את המסר: אפשר היה לעשות יותר. השבוע הרי אנחנו חוגגים את חג הפסח, 4000 שנה עברו כבר, אבל הפירמידות שבנינו עדיין עומדות.
המקבילה המודרנית לפרוייקטים הגרנדיוזיים של שושלת הפרעונים הוא מדד הנאסד"ק אליו שולחת ישראל את מספר החברות הרב ביותר אחרי ארצות הברית. רבים מהישראלים העובדים בחברות האלו, וחיים בצפון אמריקה בימים אלו, נאלצו לשלם 24.99 דולר (!!) תמורת הזכות לראות את המשחק בין אנגליה לישראל בערוצי הפיי פר וויו. האכזבה מהתצוגה על הדשא לא קשורה לארנק, מקורה הוא בתחושה שבניגוד למפגשי העבר מול ספרד או צרפת הענקיות, הפעם פגשה ישראל נבחרת אנגלית חסרת מעוף ומחץ. נבחרת שאפשר לעקוץ ולגרום לסנסציה עולמית.
על הדשא נראה היה כאילו ישראל חסרה את האמונה ביכולתה להביך את האנגלים. אברהם גרנט היה מקרין לשחקני הנבחרת קטעי וידיאו של סנסציות ספורטיביות לפני משחקים חשובים, קשטן היה צריך לקחת את השיטה הזאת עוד צעד קדימה ולהראות להם משהו בנוסח "מבצע אנטבה". הוא הרי כבר היה בסרט הזה.
המלכודת של גרנט
פרשני הספורט בעיתונות הישראלית יורדים על קשטן בלי רחמים ובלי טיפת כבוד. אחד מאנשי המקצוע הכי מכובדים והכי מצליחים בהיסטוריה של הכדורגל המפגר שלנו, זוכה ליחס מזלזל ובוטה מצדם של ציידי הגולגלות. קשטן לא יכול להגיע עם הנבחרת לרמת התיאום והרמוניה שהפגינה הפועל תל אביב שלו בשנת 2001. זה לא רק שאין לו את גאבור הולמאי ומילאן אוסטרץ בהרכב. כדורגל הנבחרות כולו מבוסס על מינימום תרגולת ומקסימום מאמץ ויכולת אישית. זה מה שגורם למשחקי המוקדמות להראות כל כך חיוורים מצד אחד. מצד שני, בעולם רב תרבותי נטול גבולות, רק כדורגל הנבחרות יכול להביא 40 אחוזי רייטינג לערוץ הראשון, ולפיקניקים המוניים של אוהדי כדורגל בכל רחבי הגלובוס.
בעידן המודרני, הכדורגל הוא הספורט היחיד שמגדיר את זהותו של אדם. מי שמקל ראש בזוטות כאלו, מוטב לו להעיף מבט בחשבון הבנק של פיפ"א כדי להבין איך מתורגמים הרגשות האלו למטבע קשה. זו הסיבה שאנשי מקצוע כמו סטיב מקלארן ודרור קשטן מוכנים לעשות כמעט הכל כדי להגיע למשרת מאמן הנבחרת הלאומית. יש מעט מאוד תפקידים כל כך כפויי טובה כמו מאמן נבחרת לאומית, אבל עדיין אם תרימו את הטלפון באמצע הלילה ותחייגו לכל מאמני הכדורגל הבכירים בישראל, לא תמצאו אחד שיסרב לקחת את התפקיד. כשאתה מאמן הנבחרת הלאומית אתה מרגיש כמו משה רבנו על הר סיני, עיני כל העם נשואות אליך. פשוטו כמשמעו. זו הרגשה שאין לה תחליף.
למרות שהסך הכל הכללי הוא די בסדר, קשטן איננו נקי מטעויות. למעשה הוא שגה פעמיים בטורניר הזה, רק שמקטרגיו לא יודעים לשים את האצבע על המקום המדויק. השגיאה הראשונה שעליה משלם קשטן בריבית היא הצבתו של תומר בן יוסף בהרכב מול קרואטיה. קשטן לא העריך נכון את מידת הכשרון והרעב הקרואטי ואת חוסר המוכנות של בן יוסף לזירה הבינלאומית. אם הוא מעוניין להריץ אותו במשחקי הנבחרת, המקום המתאים היה מול אסטוניה ואנדורה תחילה ולא מול נבחרת שסיימה במקום השלישי במונדיאל 98'.
זו הייתה טעות ליהוקית, לא אקוטית. קשטן יצטרך לכפר עליה בניצחון חוץ. הפסימיסטים טוענים כי זו משימה בלתי אפשרית, האופטימיסטים לא יכולים לפסול את האפשרות שישראל תנצח בזאגרב, זה לא בשמיים. כדורגל הוא משחק הפכפך. זה סוד הקסם שלו. הבעיה שכדי לעשות את זה, קשטן יצטרך למצוא דרך להציל את עצמו מהטעות השנייה שלו, המהותית והבעייתית ביותר, והיא הכתרתו של יוסי בניון כמנהיג הנבחרת. עם כל הכבוד לכשרון המסחרר של בניון ולתרומתו המקצועית.
חודש ימים לפני יום הולדתו ה-27, אפשר כבר להכריז בקול רם: בניון לא יכול להוביל קבוצה, הוא לא בנוי להנהיג. קשטן, שלא עבד עם בניון לפני הנבחרת, נפל למלכודת הזאת (שטמן לו אברהם גרנט) בעיניים פקוחות לרווחה. גרנט הוא ספורטאי קטן מאוד, אבל הוא מבין בבני אדם.
רק היום אפשר להבין מדוע התעקש גרנט להזמין את אבי נימני לנבחרת. הכל כדי שיוסי לא ירגיש שהקבוצה תלויה לו על הכתפיים. זה לא עניין של עונה טובה או רעה, של פציעה כזאת או אחרת, או שינוי במצב המשפחתי. זה עניין מנטלי מהותי. נהוג לומר כי את המנהיגות לוקחים, ולא מקבלים. בניון קיבל את המנהיגות מקשטן, אבל פשוט אין לו את הכלים להנהיג.
החברים של בניון
בחורף 97' שלח עורך "ספורט העיר" דאז, ארי פולמן, את העיתונאי הצעיר עמרי דולב להכין פרופיל מקיף על תופעת הפלא מדימונה. דולב חזר עם כתבה של שבעה עמודים שהתמונה הזכורה ביותר ממנה היא של דודו ויוסי בניון עומדים, מכוסים במעילים, בשבת בשבע בבוקר ביציאה מדימונה ומחכים לאוטובוס המאסף לבאר שבע. כל זאת כי מישהו בהפועל באר שבע רצה לחסוך כסף על רכב שכור לכוכב הכי גדול של קבוצת הנוער של המועדון.
בניון, שהיה אז כבר אחרי החוויה הלא מוצלחת באקדמית הכדורגל של אייאקס אמסטרדם, סומן ככוכב הכי מבטיח של הכדורגל הישראלי. באותה עונה כיכבו אייל ברקוביץ' וחיים רביבו בווסטהאם וסלטה ויגו, הם היו פירות היצוא הראשונים של הכדורגל הישראלי בעידן שאחרי החזרה לאירופה. המומחים ניבאו כי בניון ירים את הרף עוד יותר גבוה ויגיע לאחת ממעצמות היבשת. לקבוצה של ליגת האלופות. אחרי הכל המגזין הנחשב "וורלד סוקר" בחר אותו לאחד מעשרת השחקנים הכי מוכשרים באירופה.
בניון נלחם אז עם באר שבע נגד הירידה וכבש 15 מתוך 38 שעריה באותה עונה. הסוף ידוע, באר שבע ירדה בדמעות. בניון עבר לחיפה. בשנתיים הראשונות בירוק, הוציא ממנו דושאן אורין מטעמים בקמפיין אירופאי מדהים (פריס סן ז'רמן ופ.צ ריד), אבל פוטר באמצע העונה.
שנה מאוחר יותר איבד אלי כהן את עבודתו ומעמדו בגלל תקרית החילוף המפורסמת בדרבי העירוני. החיפאים אכלו את הלב, אבל בניון לא הבין על מה המהומה. ככה תמיד נראו הדברים, במועדון בו הוא גדל. בחיפה הבינו עם מי יש להם עסק ובנו סביב בניון את הקבוצה הכי יקרה בתולדות הכדורגל הישראלי. זאוטאטס, פראלייה, קלשנקו, יעקובו, אוסטרובסקי ולקישוט המאמן "הפסיכולוג" אברהם גרנט. מוקף בכוכבים בינלאומיים פרץ פתאום בניון קדימה ונתן את עונת חייו. אליפות ראשונה בקריירה ותואר שחקן העונה.
שנה מאוחר יותר הצטרפו גם ג'ובאני רוסו ודודו אוואט לתלכיד וחיפה טיילה לאליפות, בניון הפצוע תרם רק שבעה שערים, שהספיקו לו לקבל חוזה בספרד. בחמש העונות שלו בליגה הבכירה של ישראל שוחקו 170 מחזורי ליגה, בניון כבש 70 שערי ליגה ב-51 משחקים. ב-44 מהפעמים שבהם הוא השכין את הכדור ברשת, הקבוצה שלו ניצחה. הכשרון של בניון היה גדול על הליגה הזאת.
הזיכרון של אנגליה
ש: אפרופו בניון, אתה חושב ששחקנים שבאים ממועדונים קטנים פחות בנויים להצלחה משחקנים שגדלים במערכת מסודרת?
"זו שאלה מעניינת. לא חשבתי על זה אף פעם. אני לא חושב שבמדינה כמו שלנו יש הבדלים גדולים בין המועדונים. הוא בא מהפועל באר שבע, שזה נחשב למועדון גדול, שהיה יכול להיות מועדון ענק. יכול להיות שמבחינת נוער יש הבדל כי הקבוצות הגדולות מטפלות יותר טוב בכל הנושא החברתי ורמת האימון. מצד שני, השחקנים הדומיננטיים בקבוצות הקטנות מתרגלים מגיל צעיר לקחת את האחריות, כי אין להם עם מי לשחק. הם מתרגלים לנצח לבד משחקים".
(גיורא שפיגל בראיון לאבי סלומון והח"מ, ספורט העיר, פברואר 2000)
באבחנה הזאת של המאסטרו טמון הסוד לקמפיין המקרטע של קשטן. גיורא שפיגל הוא המאמן היחיד בישראל שמחויב מקצועית לגידול שחקנים. הוא האיש שהוציא מתחת לידיים שלו את ברקוביץ', רביבו, קנדאורוב, חזן, דווידוביץ', ועוד רבים וטובים. שפיגל לא אימן מעולם את בניון, ולכן נמנע מלחוות דעה נחרצת על הטאלנט. הוא רק הסתפק בהערכה הכללית שאם הוא יקבל כיוון נכון, הוא יכול להגיע רחוק. חמש עונות עברו על בניון באירופה, אין ספק שהוא התקדם מבחינה מקצועית, אבל הילד לא זז מטר קדימה מבחינה מנטלית.
הוא כבש עשרים שערי ליגה בשלוש עונות בספרד, אבל גם בסנטאנדר הקטנה והאנמית הוא לא בלט כמנהיג, או שחקן מוביל. כמו רביבו בסלטה ויגו, גם בניון בעיקר השתלב בנוף הכללי. כשרביבו שיחק בנבחרת, אייל ברקוביץ' שגדל במכבי חיפה, היה המנהיג. רביבו, שנולד באשדוד וגדל בבני יהודה, ניגן כינור שני. כשברקוביץ' הוחתם על ידי ווסטהאם הוא שרף את הליגה האנגלית, בניון נראה כמו עובר אורח באפטון פארק. כשברקוביץ' הבין שהקריירה שלו בפטישים נגמרה, הוא הפך את המשחק מול אוסטריה לקרש קפיצה שסידר לו חוזה חלומי בסלטיק. שמונה מיליון אנגלים ראו בשבת את בניון מרחיק כדור מהרחבה. שחקן דומיננטי של קבוצה קטנה.
הפתרון של קשטן
את מי האוהדים האנגלים כן יזכרו מהמשחק בשבת? את טל בן חיים מתכסח עם ווין רוני. לפני עשר שנים, כשכולם חלמו שיוסי בניון יהיה הישראלי הראשון מאז רוני רוזנטל שיגיע לליגת האלופות, טל בן חיים היה קשר אלמוני בנוער של מכבי תל אביב. שינוי שיבוץ מאולץ של ניר לוין, באחד ממשחקי הליגה, הפך אותו לבלם אחורי. בתוך שש שנים הפך בן חיים לעוגן של נבחרת ישראל.
לבן חיים אין עשירית מהטכניקה של בניון, יכולת המסירה שלו רחוקה מלהיות מושלמת, אבל הוא שחקן שמורגש תמיד על הדשא. שחקן עם כתפיים, שלא מפחד מאף אחד ולא עושה חשבון לשום חלוץ. כמי שגדל בנוער של מכבי תל אביב, בן חיים מבין את המחויבות הנדרשת מכדורגלן מקצועני. סביר להניח שהסקאוטרים שיצאו מרמת גן במוצאי שבת סימנו אותו במקום הראשון בפנקס, ולא במקרה. בניון פשוט לא לקח את ההזדמנות. עם כרטיס חופשי ביד ורצף הופעות מרשים בהרכב הפותח, סביר להניח שבקיץ הנוכחי יהפוך טל בן חיים לשחקן קאדר במועדון אירופאי מהדרג הראשון.
בניון נראה כמו שחקן שחזרה לליגה קטנה יותר תעשה רק טוב לקריירה שלו. הכי מתבקש מבחינה סיפורית זה לחזור לאייאקס אמסטרדם. לסגור מעגל. ואולי אפילו לשחק בליגת האלופות. אבל בכדורגל, כמו בחיים, אי אפשר להזמין מתנות. בניון יצטרך לעשות חושבים, אבל אחרי עונה כזאת לא ברור איזה הצעות יונחו לו על השולחן.
דרור קשטן צריך לנצל את שלושת החודשים הבאים כדי לתקן את הטעות.
במילא השניים יחמיצו את מקדוניה. אם קשטן צריך השראה הוא תמיד יכול לראות את צרפת 98', שבה זידאן היה הכוכב הגדול, אבל דידיה דאשאן היה קפטן הנבחרת. המוח והלב. אין דרך אלגנטית לעשות את זה, אבל אם קשטן רוצה עוד להציל את הקמפיין הזה, הוא חייב להעביר את סרט הקפטן מהשחקן הכי מוכשר בסגל לשחקן הכי חרוץ על הדשא.
אולי זה התפקיד שייעדה ההיסטוריה לקשטן בקדנציה שלו כמאמן הלאומי. אין מתאים ממנו להוריד את הנבחרת בחזרה אל קרקע המציאות. מתרבות המיליונרים המפונקים שנוצרה בעידן שלמה שרף, בחזרה אל מעמד הפועלים, כמו בימים של מאנדי ושפר. אנשי הצווארון הכחול. 11 פועלים מיוזעים ומאמן עם סרבל דהוי. ממש כמו יורם גאון והחבר'ה מ "מבצע אנטבה".
מי יודע, אולי זו הדרך שתחזיר אותנו אל שעתנו היפה ביותר.