פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        יש שכל, אין דאגות

        תאו פפאלוקאס, רכז צסק"א מוסקבה, הוא השחקן האינטליגנטי באירופה. בראיון איתו הוא גם מתגלה כדיפלומט: "מכבי בכל זאת מסוכנת"

        תאודוראס פפאלוקאס, רכז צסק"א מוסקבה ונבחרת יוון, מסרב להתרגש. משמונת הגביעים וצלחות האליפות שהניף בארבע השנים האחרונות במדי צסק"א והנבחרת; מתואר MVP הפיינל פור בפראג בו זכה אשתקד; מכך שאפילו בקרב פרשני הכדורסל הציניים ברוסיה קיימת תמימות דעים באשר להיותו "הכדורסלן האינטליגנטי ביותר ביבשת".

        "לא שאני נותן לזה לעבור לידי סתם ככה, אבל בצסק"א נוהגים לקחת הכל, כישלונות כהצלחות, בפרופורציות הנכונות", מספר פפאלוקאס ("פשוט תאו, אני מתעקש") בשיחה עם וואלה! ספורט, רגע לפני שמסיר מעליו את מעטה החביבות ומסתער על החבורה המבולבלת של נוון ספאחיה, בדרכו לפיינל פור חמישי ברציפות. "לא רק אני 'קול'. אני זוכר שגם אחרי שזכינו בגביע אירופה בעונה שעברה לא השתוללנו כמו משוגעים, למרות שחיכו ברוסיה לתואר הזה שלושים ומשהו שנים. הייתה יותר תחושה של הקלה, שסוף סוף הורדנו את הקוף הזה מהגב. בחדר ההלבשה הייתה כמובן שמחה, אבל באמת שהיינו רגועים. תמיד ידענו שאנחנו יכולים לעשות את זה. זה פשוט היה עניין של זמן".

        לא בכדי מדבר פפאלוקאס על פרופורציות נכונות. גביע היורוליג בו זכה עם צסק"א נקנה באכזבות ובייסורים: שלוש עונות רצופות שהסתיימו בהדחה כואבת בחצי גמר הפיינל פור (על ידי ברצלונה בשנת 2003, מכבי ב-2004 וטאו בהדחה הצורמת מכולם, בפיינל פור שנערך במוסקבה בעונת 2005). "דווקא לפראג לא הגענו פייבוריטים", טוען הסופר-רכז היווני, "אבל היתרון הגדול שלנו טמון בכך שאנחנו קבוצה, לטוב ולרע. הגענו לפראג בלי לחץ והחלטנו שאנחנו מתרכזים בעצמנו ולא ביריבה. בחצי הגמר מכבי קרעה את טאו, אבל זה לא הפריע או הפחיד אותנו לקראת הגמר. היינו בטוחים בעצמנו, בכוח הקבוצתי שלנו, למרות שגם אם נפרוט את הקבוצה לאינדיבידואלים, יש לנו הרבה שחקנים מצוינים. אנחנו קבוצה ולכן הצלחנו בעונה שעברה להתגבר על הפציעה של דיוויד אנדרסן, שהיה שחקן מאוד משמעותי במערך שלנו, כמו שאנחנו ממשיכים לנצח העונה בלי דיוויד וונטרפול (נפצע לפני פתיחת הטופ 16 וייעדר מהסדרה מול מכבי, א.ג.), שהיה מנהיג ואחד הגורמים המרכזיים בזכייה שלנו ביורוליג. הקרדיט הגדול מגיע למאמן מסינה. קבוצה אחרת הייתה מתפרקת במצבים כאלו, אבל לא אנחנו".

        לאט אבל בטוח

        הכימיה בצסק"א באה לידי ביטוי בעיקר במשחק ההגנה המושלם. אפשר לומר שמה שמכבי של שאראס ופארקר עשתה לאירופה מבחינה אופנסיבית, אתם עושים דפנסיבית.

        "הפילוסופיה שלנו היא שהמשחק מתחיל ונגמר בהגנה. זה הבסיס. אנחנו מאמינים שאם נהיה אגרסיביים בהגנה ולא נאפשר ליריבות לפתח את המשחק הרגיל שלהן, ובמקביל נשלוט בריבאונד, אז קודם כל נחזיק יותר בכדור, ובהתקפה נקבל לפחות אותה כמות הזדמנויות קליעה כמו לקבוצה היריבה. אנחנו עולים למגרש במטרה לשלוט בקצב. בזמן מסוים אתה יכול להיקלע ליום קליעות רע, אבל בהגנה אתה נותן את המקסימום בכל משחק, כך שגם בערבי התקפה פחות טובים אתה שומר על הסיכוי לנצח. אם אתה תלוי בהתקפה, אתה פגיע.

        "אגב, לגבי מכבי של העונות הקודמות, אני חושב שמעבר להתקפה, הם גם שמרו מצוין. במשחקים המכריעים בוודאי. בתחילת העונה, במשחקים הפחות חשובים, מכבי הייתה מנצחת דרך ההתקפה שלה, הייתה קולעת 95-100 נקודות ומתישה את היריבה. אבל ככל שהעונה התקדמה היא שיפרה מאוד את ההגנה. עצם העובדה שמכבי העלתה את האגרסיביות בהגנה במשחקי המפתח ושמרה טוב יותר, מוכיחה שהיא הבינה שמשחקים גדולים מנצחים קודם כל דרך ההגנה".

        מכבי זכתה בתארים דרך כדורסל אטרקטיבי. אתם מנצחים בלי הפסקה, משחקים כדורסל יעיל, אבל הפילוסופיה שונה לחלוטין. נראה כאילו אתם מחזירים את הגנות הברזל בחזרה לאופנה, את ימי הכדורסל האיטי והסקור הנמוך.

        "אני לא מסכים איתך", מתרעם פפאלוקאס. "אנחנו מציגים כדורסל טוב, מחויבים להעניק כדורסל איכותי לאוהדים שלנו ואני חושב שאנחנו עושים את זה. למכבי היה כישרון לצבור נקודות קלות גם במשחק עומד של 5 על 5, ממש כמו במשחק המעבר. הם הרגישו בנוח בכל סיטואציה התקפית. אבל זו הייתה קבוצה איכותית מאוד, עם שחקנים מצוינים ומוכשרים. אנחנו מעדיפים לחלק את האנרגיות שלנו אחרת. משחקים לאט יותר בהתקפה, לא לוקחים את הזריקה עד שאנחנו מוצאים את השחקן הפנוי בעמדה הנוחה ביותר. התוצאה היא אחוזי קליעה גבוהים. אי אפשר לומר שאנחנו מציגים כדורסל לא יפה".

        במבט מהצד נראה שכשאתה עולה לפרקט צסק"א משנה מעט את סגנון המשחק – נראית משוחררת יותר, רצה וצוברת יותר נקודות. זה מה שמסינה רוצה לקבל ממך?

        "התפקיד שלי הוא ליצור, לשלוט בקצב המשחק. אני מחליט האם טוב יותר לרוץ בשלב מסוים, או דווקא להאט את הקצב. כשאני על המגרש החבר'ה אולי מרגישים בטוחים יותר, כי אני משחק בשביל הקבוצה. אני אוהב את הדברים הפחות נוצצים: אוהב לחטוף, למסור, לשחק הגנה טובה, להכניס את כולם לעניינים. אני צריך לגרום לכך שכולם יהיו מרוצים. למרות שאין לי בעיה לקלוע כשצריך, או לקחת על עצמי יותר בהתקפה כשלאחרים פחות הולך".

        כאן ביתי, במוסקבה

        עבור שחקן שלא גדל במחלקת נוער של אחת מקבוצות העילית ביוון, דרכו של פפאלוקאס (30, 2.00) לפסגת הכדורסל המקומי הייתה מהירה ועקבית.

        הוא גדל בפרבר של אתונה ואת צעדיו הראשונים ככדורסלן עשה באתניקוס אלנורוסון הקטנה מהליגה השלישית. בגיל 19 נרכש בידי אבלוקיפי, קבוצת תחתית בליגה הראשונה, עימה ירד ליגה בתום העונה. משם עבר לדאפני, קבוצה צנועה נוספת מליגת המשנה, ומילא תפקיד משמעותי בחזרתה לליגה הראשונה. במקביל זומן לנבחרת הצעירה של יוון. תחנתו הבאה של פפאלוקאס הייתה פאניוניוס, במדיה הפך לאחד היוונים הבולטים בליגה (הוביל את הליגה היוונית באסיסטים בעונת 2001). אולימפיאקוס הגדולה מיהרה לחטוף את השחקן הצעיר תמורת מיליון דולר, אלא שבתום עונה אחת, שהסתיימה בזכייה בגביע היווני ובהפסד דחוק בגמר הפלייאוף, החליטו הצדדים להיפרד, שכן הקבוצה הפחיתה בתקציבה משמעותית ופפאלוקאס לא היה מוכן לקיצוץ דרסטי בשכרו. דושאן איבקוביץ', מאמן צסק"א בזמנו, החליט לקחת את האול-אראונד פלייר הכישרוני תחת חסותו. משם הכל היסטוריה. בסיום העונה הנוכחית ישלים פפאלוקאס חמש שנים בקבוצת הדגל של הכדורסל הרוסי.

        "הלכתי למוסקבה כי חשבתי שזו קבוצה שתתאים לי מבחינה מקצועית, אבל ההתחלה הייתה מאוד קשה", נזכר פפאלוקאס. "המנטליות שונה לחלוטין. הגעתי מיוון, מדינה עם אנשים בעלי מזג מאוד חם, וברוסיה הכל היה הפוך. ממש לא כמו ביוון או בישראל. לא הבנתי את השפה. אבל למרות הכל, ידעתי שצסק"א תעניק לי את כל הכלים להצליח, ובאמת אחרי שנה וחצי מצאתי את מקומי. רכשתי חברים, היחסים שלי עם ההנהלה וצוות האימון היו טובים. מאז שהגעתי לצסק"א ועד היום עשיתי את המיטב כדי להצליח ולעזור לקבוצה, והרגשתי שמעריכים אותי בחזרה. היחס של אנשי המועדון לאורך כל הדרך היה חם ולבבי. נתנו לי להרגיש רצוי. הדבר החשוב ביותר לכל שחקן כדורסל הוא לדעת שהסביבה תומכת בו, מגנה עליו ומכבדת אותו. זה התבטא גם בחוזים שקיבלתי בצסק"א.

        "בקיץ האחרון יכולתי לנסות את מזלי באן בי איי, אבל העדפתי להישאר כאן בגלל האנשים. לא קל להיות כל כך הרבה זמן רחוק מהמשפחה ומהחברים ביוון, אבל מוסקבה הפכה לבית השני שלי, ומבחינה מקצועית לא טעיתי – כאן אני בא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר".

        צפית מקרוב בהתפתחות היורוליג בשנים האחרונות. הדעה הרווחת בקרב הפרשנים בישראל היא שרמת הכדורסל רק הולכת ופוחתת. איך זה נראה מנקודת מבטו של שחקן בליגה?

        "אני לא מסכים. להיפך, אני חושב שמאז הפיינל פור בבולוניה בעונת 2002 הרמה משתפרת מעונה לעונה. הליגה הופכת תחרותית יותר ויותר. ההחלטה להוסיף את שלב רבע הגמר טובה לדעתי, ומעניקה לקבוצות הקטנות הזדמנות להפתיע ולעשות משהו. מה שכן, בארבע-חמש השנים האחרונות אותן הקבוצות מגיעות בקביעות לשלבים המתקדמים – מכבי, צסק"א, פנאתינייקוס, טאו, ברצלונה. המועדונים הגדולים שומרים על המעמד שלהם וזה אומר שהם יודעים את העבודה".

        מכבי? נשארה להם מסורת

        לראשונה מאז 1971, צסק"א פתחה את העונה כאלופת אירופה וכפייבוריטית הבכירה. ההתמודדות המנטלית וודאי שונה מאשר בשנים קודמות. העובדה שזכיתם בתואר מגבירה את הלחץ, או שמבחינתכם עשיתם בעונה שעברה את שלכם?

        "המטרה שלנו היא להגן העונה על התואר, אבל במקביל אחרי שלקחנו את הגביע אנחנו באמת לא צריכים להוכיח כלום לאף אחד. אנחנו משחקים את הכדורסל שלנו, נהנים ממנו ומגיעים לכל משחק מזווית מנטלית דומה – מתרכזים בעצמנו, במשחק שלנו, ופחות ביריבות. אנחנו רוצים לקחת עוד גביע, יודעים שאנחנו צריכים לעשות את זה, אבל לא מרגישים לחץ.

        "אנחנו נהנים, מקצועית וחברתית. הפכנו למשפחה אחת גדולה. אחרי אימונים אף אחד לא בורח הביתה, אלא כולם נשארים ביחד, אוכלים משהו, מדברים. לכן אנחנו גם משחקים כמו משפחה ובטוחים ביכולת שלנו. מעבר לזה, הרבה קבוצות רוצות לקחת את התואר ורק אחת יכולה לזכות בסופו של דבר, אבל אנחנו לא מסתפקים בגביע אחד, בטח אם לוקחים בחשבון את איך שאנחנו נראים ומשחקים העונה".

        מכבי מגיעה לסדרה הזו מנקודת מוצא שונה לחלוטין: אנדרדוג מובהק.

        "אני לא יכול לומר הרבה דברים על מכבי הנוכחית כי לא ראינו אותם משחקים העונה יותר מדי, למרות ששיחקנו נגדם פעם אחת בקיץ. זו לא אותה הקבוצה מהשנים האחרונות, זה ברור, אבל מכבי זו מכבי ואתה צריך לדעת שלא מדובר בקלישאה. זו האמת. כשאתה מגיע למשחק בשלבים האלה חייבים לקחת בחשבון מכלול של דברים – לא רק כדורסל נטו, אלא גם את המסורת, את ההיסטוריה, את השנים האחרונות, את רוח המועדון. ומכבי היא תמיד, בכל מצב, קבוצה גדולה. היא אולי לא פייבוריטית, אבל יש לה שחקנים טובים והיא מסוכנת. אם נכריז שננצח בוודאות זו תהיה טעות גדולה, ונשלם עליה מחיר יקר. בכנות, נהיה מרוצים רק אם נגיע למגרש וניתן מאה אחוז. יתרון הביתיות שלנו, אבל זה עדיין לא מבטיח לנו שום דבר".

        מה המפתח לניצחון בסדרה?

        "אני חושב שבסדרה של הטוב משלושה משחקים, המפתח הוא המשחק הראשון. אנחנו צריכים להגן על הביתיות ולנצח. אם נגיע לתל עם הפסד זה יהיה מאוד לא טוב. אני מניח שהלחץ יהיה עלינו במשחק הראשון, וזה אומר שכדי לנצח נצטרך להגיע למשחק בריכוז שיא, אבל נגד קבוצות גדולות אנחנו תמיד מגיעים מפוקסים ומוכנים. אם ננצח את המשחק הראשון, נבוא לתל אביב עם הרבה פחות לחץ. אנחנו אף פעם לא רוצים להפסיד, אבל כשאתה מגיע למשחק השני אחרי ניצחון אתה יודע שבכל מקרה יש לך הזדמנות לתקן, ופסיכולוגית זה טוב. אם נמשיך לשחק כמו ששיחקנו עד עכשיו יהיה בסדר, אבל בכדורסל שום דבר לא וודאי.

        " למכבי יש הרבה שחקנים טובים, גם כאלה שנשארו מהשושלת האחרונה, אבל מבחינת שיטת המשחק שלהם, לא יהיה להם קל מול ההגנה שלנו. בשורה התחתונה, כדי להגיע לאתונה נצטרך להוכיח שהכרטיס מגיע לנו, ואת זה נעשה רק במגרש".