ב-1981 ניצחה נורבגיה את אנגליה במוקדמות הגביע העולמי, ושדר הרדיו הנורבגי, ביורג ליליאן, חגג את הניצחון בשידור חי. "אנחנו הכי טובים בעולם! ניצחנו את נבחרת אנגליה בכדורגל 1:2! לא ייאמן, ניצחנו את אנגליה, מולדת הענקים", הוא צרח בנורבגית ואז עבר לאנגלית. "לורד נלסון, לורד בייברברוק, סר ווינסטון צ'רצ'יל, סר אנטוני אידן, קלמנט אטלי, הנרי קופר, ליידי דיאנה ניצחנו את כולם. מגי תאצ'ר, מגי תאצ'ר, האם את שומעת אותי? יש לי מסר בשבילך: העפנו את אנגליה מהגביע העולמי. מגי תאצ'ר, כמו שאומרים בשפתך בבארים סביב מדיסון סקוור גארדן: הבחורים שלך חטפו מכות רצח!".
שידור הרדיו הגיע לתקשורת האנגלית ומאז הפך ללהיט נצחי. איש לא נעלב מההתלהמות הפטריוטית של הנורבגי הלום האושר. להפך, הרצינות התהומית שלו משעשעת את האנגלים, שכבר הוכיחו לא פעם את חיבתם למפסידנים. אבל למרות ההשלמה שבה מקבלים אוהדי הנבחרת כישלונות, יש משהו בניצחון על נבחרת אנגליה שאינו דומה לניצחונות גם על נבחרות טובות בהרבה. ניתן לטעון, למשל, שנבחרת ספרד עולה על נבחרת אנגליה, אבל עבור אוהדי צפון אירלנד אין ספק מהו הניצחון המשמעותי בשנים האחרונות. הבחורים מבלפסט ניצחו את שתי הנבחרות, הניצחון על ספרד התקבל בגאווה ספורטיבית ושמחה, הניצחון על אנגליה נכנס להיסטוריה של חבל הארץ השסוע.
אל תפספס
על הפער בין המתקן לשחקנים
היום (רביעי) אחר הצהריים ניתן היה להתרשם משני צדי המטבע של נבחרת אנגליה, או אם תרצו, כמעט 900 מיליון מטבעות. איצטדיון וומבלי החדש פתח את שעריו לאימון ראשון של הנבחרת. 90 אלף כסאות אדומים (ועוד כמה מאות כסאות לבנים) עדיין הבריקו, במגרשי החניה לא היו אפילו סימני צמיגים או שמן, הדשא מושלם והגג פתוח בשני שליש. הקשת הגדולה של וומבלי נצנצה בשמש, והאיצטדיון נראה כפי שהגו מתכנניו: פיסת ארכיטקטורה מפעימה וקפיצת דרך הנדסית. מאות העיתונאים, שרובם היו בכמעט כל איצטדיון חשוב בעולם, נראו נרגשים. לבריטים שבהם הייתה סיבה לגאווה: לונדון חזרה להיות העיר המובילה בארכיטקטורת איצטדיונים, וזאת עוד לפני הבעיטה המשמעותית הראשונה.
על כר הדשא, מנגד, התאמנו כמה כוכבי על, לא מעט שחקנים טובים, וגם לא מעט שחקנים אפורים ומאמן בינוני אחד. הפער בין הבמה לשחקנים היה משווע, וזאת עוד לפני שלוקחים בחשבון את הפער בין יכולת השחקנים בליגה לתצוגות החיוורות שלהם בנבחרת. החדשה העיקרית מאימון הצהריים הייתה זימונו של לוק יאנג מצ'רלטון במקומו של מיקה ריצ'רדס הפצוע, אבל האימון נועד לשלוח מסר מעודד לתושבי בריטניה שמימנו את בניית האיצטדיון ולאוהדי הנבחרת המודאגים. יש במה להתגאות, גם אם מדובר במבנה יקר להחריד שבנייתו הושלמה שנה אחרי תאריך היעד.
הפער בין העטיפה לתוכן מתבטא גם בידיעה שפורסמה ביום ראשון השבוע. ווין רוני וארוסתו, קולין מקלפלין, יקבלו מיליון וחצי פאונד ממגזין רכילות בתמורה לכיסוי חתונתם בקיץ 2008. גם חבריו הפחות מוכשרים של רוני לנבחרת נחשבים לסלבריטיז על, התקשורת מנפחת ציפיות לקראת כל טורניר למרות הדעה הרווחת בדבר משבר הכישרון בכדורגל האנגלי. את הפסימיות ניתן לסכם בשיחה בוומבלי אתמול על שוער הנבחרת. האם דיויד ג'יימס צריך לזכות בזימון מחודש לנבחרת לאור יכולתו הטובה העונה, תהה אחד, ואילו חברו ענה לו, "הם כולם טובים עד הם מגיעים לשער הנבחרת ואז הם איומים. חכה, גם סקוט קארסון ובן פוסטר ייכשלו בנבחרת".
ובכל זאת, אם ישראל תנצח את אנגליה במוצאי שבת, צפויים השדרנים הישראלים לאבד את קולם ואת שארית כבודם. בדיוק כמו סטיב מקלארן. הוא הגיח ראשון מהמנהרה המפורסמת של וומבלי, סידר את אביזרי האימון ונראה קטן עד גמדי על רקע היציעים התלולים. כריזמה לא אפפה אותו, רק גדוד עיתונאים שכבר הכין את כתבות ההספד שלהם שיתפרסמו בסוף השבוע הקרוב או מאוחר יותר. לאיש מהם אין ספק, מקלארן אינו האיש הנכון להוציא את הכדורגל האנגלי מהמשבר בו הוא נתון.