תנו סיכוי ללוזון

התגובה הראשונית של כותב שורות אלה לנאום הבכורה של אבי לוזון כיושב ראש ההתאחדות הייתה שחזונו טוב מכדי להתממש בפועל. משהו כבר יקרה לו בדרך, יהיה מי שלבטח ישים לו מקל בגלגלים, או שפשוט היו"ר יגלה שהאינרציה של המציאות חזקה ממנו.

לכן הופתעתי לקרוא את הטור של עמיתי חמי אוזן, שמפחד שתוכניותיו "הבולשביקיות" והנגועות באינטרסים של לוזון יתממשו, כי לדעתו זה מה שיחזיר את הכדורגל 20 שנה אחורה. הופתעתי והתקוממתי.

מה הקפיץ את המתנגדים? הגדלת הליגה ל-16 או 18 קבוצות, צמצום הזרים על המגרש מחמישה לארבעה, ויצירת תקרת שכר שתגביל את משכורותיהם של השחקנים. אוזן טוען שהקשר של לוזון למכבי פ"ת ולשאר המכבי פתח תקוות בכדורגל מוביל אותו לחוקים שיפגעו בשוק החופשי של הכדורגל, וכתוצאה ישירה ובלתי נמנעת מכך - בכדורגל עצמו. האמנם?

לא צריך להיות בולשביק כדי לראות ששוק חופשי פרוע וחסר כל מעצורים, איזונים ובלמים לא תורם כלל, למרות התיאוריה הקפיטליסטית. נהפוך הוא, הוא עוזר למתי מעט חזקים ודורס את הרבים שמזלם שפר עליהם פחות.

אם נערב לרגע שמחה בשמחה, המפלגה הבולשביקית ברוסיה קמה על בסיס התיאוריות המרקסיסטיות שעלו בתקופה בה עצם הרעיון של משכורת מינימום, 8 שעות עבודה ביום, זכויות סוציאליות בסיסיות ואיסור על ניצול ילדים היה קיצוני, ונחשב על ידי בעלי ההון של אותם זמנים כצעדים שימנעו את הצמיחה ויעצרו את אותה יד נעלמה, שאמורה לסדר הכל כבמעשה קסם. בישראל של 2007 רק הביביסטים הקיצוניים ביותר ממשיכים לחשוב שאסור לאף גוף ממלכתי להתערב במעשיהם של החזקים, ושפועלם של אלה שיש להם יעזור בסופו של דבר לאלה שאין להם. האחרים כבר הבינו שללא התערבות ישירה של מוסד שבהגדרה שלו אמור לדאוג לאינטרסים של הכלל נקבל חוסר שיוויון משווע, שלא יכול שלא לגרום להידרדרות כלל המערכת.

ליגת העל בכדורסל מאפשרת לנו לראות מה קורה כאשר נותנים לקבוצה אחת שיש לה יותר להמשיך ולהתחזק. הטבע הבסיסי ביותר של השוק החופשי קובע שכל מה שאחד משיג מגיע על חשבונו של אחר, וזה בדיוק מה שעושה מכבי ת"א. ואיך אפשר להאשים אותה? היא הרי פועלת למען האינטרסים שלה, ולא אמורה להיות לה מחויבות לאף אחד אחר מלבדה.

הכתובת צריכה להיות השיטה שעצמה שלא בנויה לעצור תופעות שכאלו. האם ריבוי הזרים בכדורסל הישראלי קידם את הענף ואת הנבחרת, או שמא להיפך? והאם עונת הכדורגל של 2006/7 הייתה עד כדי כך מוצלחת שעצם הרעיון לשנות דברים מן היסוד בצורה שיטתית ומתוך אידיאולוגיה אמיתית נראה מופרך כל כך?

למזלנו, יכולות הניהול של ארקדי גאידמק רחוקה מיליוני שנות אור מאלו של שמעון מזרחי ושות', אבל לך תבנה על זה מדינה. מה יקרה ביום שהאוליגרך ילמד מטעויותיו? האם שליטה אבסולוטית של בית"ר ירושלים בליגת העל טובה למישהו מלבד מועדון המנורה ואוהדיו?

הרצון של הכדורגל הישראלי להפוך לאזרח שווה זכויות באירופה הוא רצון שובה לב. באמת. אבל כדאי גם שנכיר במגבלות שלנו. צרפת, איטליה ואנגליה אנחנו כבר לא נהיה, לא משנה כמה ננסה. הסיכוי הטוב ביותר לשיפור בכדורגל יגיע קודם כל על ידי חיזוק משמעותי וארוך טווח של יסודות הענף, ולא על ידי הפרטה חסרת אחריות של הנכס החשוב ביותר בספורט הישראלי.

חמי אוזן הביא כדוגמה את הליגה הטורקית, שקבוצותיה קצרו בשנים האחרונות הצלחות רבות. אולם כדאי להביט במודל הזה בשבע עיניים לפני שבוחרים בו כתו התקן. איפה גלאטסראיי, בשיקטאש ופנרבחצ'ה כיום? מתי הייתה הפעם האחרונה שהן עשו משהו רציני באירופה? אילו זרים משמעותיים מככבים בהן? האם זה הכיוון אליו אנחנו רוצים לפנות?

שאלות נוספות עולות מהמאמר: האם אפשר בכלל לבוא בטענות על אינטרסנטיות של מר לוזון, עוד לפני שתמו 100 ימי החסד שלו? איך אפשר לצפות שאדם שבמשך שנים ארוכות היה יו"ר קבוצת כדורגל קטנה שנלחמת בגדולות יהפוך לפתע את עורו ויהיה מגן החזקים? האם אז הוא היה ראוי ליותר הערכה? האם גאידמק והמיליארדים שלו באמת זקוקים ליו"ר התאחדות שייתן להם קארט בלאנש? זה מה שיגרום למועדון המפואר של הבירה להתייעל?

יותר מדי שאלות צצות סביב שיטת הניהול הנוכחית, שאפשר לכנות אותה בעיקר כ"אין שיטה", ופחות מדי תשובות. ומי שמעדיף יו"ר חסר חוליות שנע ונד לכיוון אליו נושבת הרוח כנראה ייאלץ להתגעגע לתור הזהב שחווינו תחת איצ'ה מנחם, האיש והאגדה. אין ספק, אלו היו לא רק ימים בהם צעדנו בגאון לעבר אירופה, אז גם הכדורגל היה כדורגל, הציפורים צייצו, השמיים היו כחולים, הים לא היה מזוהם, ועם ישראל עמד בראש מעייניו של שועי המדינה.