וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

כשהאהבה והמולדת מתעמתות

מייק קרנון

19.3.2007 / 13:18

מייק קרנון אוהד שרוף של אנגליה כבר כמעט חמישים שנה, ואת קשטן הוא לא ממש אוהב. זה לא ימנע ממנו לעודד את ישראל ביום שבת

את ה-22 במאי 1960 אני זוכר היטב. באותם ימים הייתי סטודנט באוניברסיטת לידס, אוהד מושבע (עד היום) של מנצ'סטר יונייטד ומעריץ נלהב (גם במקרה הזה, עד היום) של הכדורגל האנגלי.

באותו יום התמודדו לראשונה נבחרות כדורגל מישראל ומאנגליה, כאשר הנבחרת הלאומית שלנו אירחה ברמת גן את הנבחרת הצעירה (עד גיל 23) של אנגליה. שידור טלוויזיה לא היה ואנו, קבוצה של סטודנטים ישראלים, היינו בהלם כאשר התברר לנו שהנבחרת שלנו ניצחה 0:4 משערים של רפי לוי (2), שייע גלזר ואברהם מנצ'ל. זו היתה ההזדמנות שלנו להתעלל בחברינו האנגלים. ותאמינו לי שלא חסכנו מהם דבר.

לשמחתי לא הייתי כבר בלידס כאשר נערך משחק הגומלין בנובמבר 1961 . האנגלים גמלו לנו בריבית דריבית בניצחון 1:7. בפברואר 1986 סיקרתי כבר את ניצחונה של הנבחרת הלאומית של אנגליה 1:2 על נבחרתו של יוסל'ה מירמוביץ' ברמת גן מצמד של השחקן הנערץ עלי, בראיין רובסון. כעבור שנתיים ראיתי את הנבחרת שלנו מסיימת בתיקו 0:0 עם הבחורים של בובי רובסון ברמת גן.

הייתי באופוריה מוחלטת כאשר האזנתי לשידור של הבי.בי.סי.בקיץ 1966 כאשר אנגליה זכתה בגביע העולם. מאז אני ממתין לזכייה של נבחרת שלושת האריות בעוד תואר. לאכזבתי הרבה זה לא מתממש ואיני רואה את אנגליה עושה זאת בעתיד הנראה לעין. הכדורגל שהיא משחקת פשוט אינו ברמה הנדרשת.

עכשיו מגיעה אלינו הנבחרת של סטיב מקלארן, לראשונה למשחק רשמי. ועוד איזה משחק. את הפרשנות על משמעות המשחק לדרור קשטן ושחקניו אשאיר לאחרים. לאנגליה זהו משחק גורלי.אחרי ההפסד 2:0 בקרואטיה והתיקו אפס במנצ'סטר נגד מקדוניה, הם בלחץ אדיר. הפסד במוצאי שבת הוא סוף העולם עבורם.

מקלארן הוא מאמן לאומי שנוי במחלוקת. ביום שמונה לתפקיד אמרתי שזה גדול עליו.התוצאות עד כה מוכיחות שלא הגזמתי. הוא מנסה לשחק אותה קול, אבל בתוך תוכו הוא משקשק. שחקני המפתח שלו מגיעים לרמת גן כשהם בעומס משחקים עצום. גארי נוויל, ברידג', קינג , בנט, קראוץ', אואן וג'ו קול פצועים. אשלי קול מוצהב. וכל זאת עוד לפני המשחקים החוזרים בגביע בין יונייטד ומידלסבורו וצ'לסי וטוטנהאם, ש-12 משחקניהן נמנים על הסגל האנגלי.

כאמור, אני אוהד שרוף של נבחרת אנגליה מזה 50 שנה. מאידך, איני אוהב את ההתנהלות של דרור קשטן בנבחרת ישראל. אבל במוצאי שבת לא אסבול מפיצול אישיות ואשלב אצבעות לכחולים-לבנים. ייתכן שהם ימנעו מאנגליה שלי לשחק באליפות אירופה. אבל בסופו של דבר אני לא שוכח היכן נולדתי ומי באמת מייצג אותי.

הצלבה? אין חיה כזו

התקשורת הישראלית, בעיקר זו שעוסקת בכדורסל, אימצה כבר הרבה מונחים זרים. אין כבר כמעט סבתא שלא יודעת מה זה ריבאונד, אסיסט ודאבל-אפ. למה לא כדור חוזר, מסירה לסל ושמירה כפולה? כנראה שזה לא מצלצל טוב.

אבל אלוהים יודע מהיכן הגיע המונח הצלבה, אלה המשחקים שייערכו בקרוב בין מכבי וצסק"א מוסקבה במסגרת היורוליג. בפרסומים הרשמיים של היורוליג השלב הזה נקרא QUARTER FINALS PLAYOFF SERIES או בעברית קלה, סדרת רבע הגמר.

בדקתי באנגלית, צרפתית, ספרדית, איטלקית וגרמנית ולא מצאתי את המונח הצלבה בנושא ספורט בכלל וכדורסל בפרט. ליהודים יש גם קצת רגישות למונח הזה. מעתה אמור: סדרת רבע הגמר.

ואולי כאן המקום להזכיר שכבר שנים רבות שאין קוונים ב כדורגל . השם הרשמי של פיפ"א הוא שופט מסייע (ASSISTANT REFEREE).

"שאפו" לטניסאים

התופעה הזו חוזרת על עצמה בשנים האחרונות. בכל פעם שאנדי רם ויוני ארליך לא עומדים בציפיות, מגיע טורניר גדול בו הם מוכיחים פעם נוספת שהם נמנים בצדק על הזוגות הטובים בעולם.

הטורניר באינדיאן וולס, במדבר של קליפורניה, הוא אחד מששת הגדולים. כמו בווימבלדון, רולאן גרוס, פלאשינג מדו ומלבורן, משתתפים בו 128 הטניסאים והטניסאיות הטובים בעולם. ההבדל היחיד הוא שהמשחקים הם בשיטת הטוב משלוש מערכות ולא הטוב מחמש, כמו בתחרויות הגראנד סלאם.

אנדי ויוני פתחו את שנת 2007 עם תוצאות לא מרשימות. אבל בטורניר לאס-ווגאס הם כבר העפילו לגמר (נוצחו על ידי האחים בראיין) והמשיכו בתנופה בחום של קליפורניה, בטורניר בו נטלו חלק כל הצמדים הבכירים בעולם. גם הפעם הם עשו את כל הדרן לגמר (הפסידו לדאם הצ'כי ופאאס ההודי).

שחר פאר עדיין מחפשת את הפריצה בתחרויות הגדולות. היא דורגה 11 בטורניר, הדיחה את המדורגות 8 ו-19 והודחה ברבע הגמר על ידי המדורגת 14 דניאלה האנטוחובה. שוב היה חסר לה מאמץ נוסף בסיום, כאשר הייתה רחוקה שתי נקודות מהעפלה לחצי הגמר. אבל זה יגיע. שחר עוד לא בת 20. הניסיון של הסלובקית (בת 24) עשה את ההבדל.

רוני, צא מהלחץ

רוני לוי, מאמנה של מכבי חיפה, הצטייר אצלי כל השנים כג'נטלמן. משום כך נדהמתי מהתנהגותו במשחק נגד בית"ר ירושלים. ההתבטאויות שלו נגד השופט והסימון הבוטה בידו על "אפסותו" של השופט, היו מגעילים, בלשון המעטה. ראשית, לא השתכנעתי שה החלטה על בעיטת 11 מ' לא הייתה מוצדקת. יתר על כך: לתלות את האשם בשופט על ההופעה העלובה במחצית השנייה? כעבור ארבעה ימים בברצלונה איש לא הורחק והתופעה חזרה בשחזור מושלם. ורגע, השופטים אחראים גם לניצחון על הפועל ת"א? אולי מוטב, רוני, שתבדוק מה קורה בקבוצה שלך ותניח לשופטים.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

קופת החולים המובילה מציגה: השירותים שיהפכו את החיים שלכם לקלים יותר

בשיתוף כללית

צל"ש לשמיר

בסיום המשחק בירושלים, בו ניצחה קבוצתו את עירוני נהריה 90:91, נראה המאמן דן שמיר המום. למעשה היה אמור לחגוג אחרי שמחקה פיגור של 16 נקודות בחמש הדקות האחרונות, אבל הוא היה מספיק הוגן לומר: "כל מה שתתכננו לפני המשחק לא עבד. מה שקרה בדקות האחרונות זה לא אני, אלה השחקנים. פשוט גנבנו את המשחק".

כל הכבוד על הכנות.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully