פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        "קל להבין את הקריאה להחרים את הספורט הישראלי"

        מאמר בגרדיאן טוען כי המשחק של אנגליה בישראל סותר את המאבק להרחקת הגזענות מהספורט, לאור מדיניותה מול הפלסטינים

        מאמר מאת עיסמאיל פתאל, המתפרסם באתר ה"גרדיאן" מצדיק את הקריאות להחרים את המשחק של אנגליה בישראל, ותוקף את אופ"א בחריפות על ההחלטה לקיים התמודדות בינלאומית על אדמת ישראל. הסיבה: היחס המחפיר, לטענת הכותב, של ישראל לכדורגלנים פלסטינים.

        פתאל, מחבר המאמר, יו"ר עמותת ידידי אל אקצה בלסטר, קוצף על העובדה שישראל בכלל נכללת בהתאחדות הכדורגל האירופית, ומסביר: "המוחים נגד שיתוף ישראל באופ"א יוצאים נגד הכישלון המתמשך של ישראל להתנהג בספורטיביות לשכניהם הפלסטינים. ישראל שמה על הכוונת שחקנים ומתקנים של קבוצות פלסטיניות כדי שאלה ייכשלו ולא יצליחו להתפתח".

        פתאל מביא כדוגמה לעניין את העובדה שבנובמבר האחרון ישראל מנעה מנבחרת פלסטין לשחק נגד סינגפור, כשלא איפשרה לשחקנים הערבים לצאת מרצועת עזה. בנוסף, כותב פאתאל, ישראל ירתה טיל על מרכז אוכלוסיה בעזה, שהרס את איצטדיון הכדורגל היחיד באיזור.

        "מעשי חבלה כאלה מונעים מהפלסטינים להתקדם בספורט אצלם בבית", קובע פתאל, שטוען גם כי ישראל מנסה בכוונה למנוע מהפלסטינים לשלוח את שחקני ההרכב הראשון של נבחרתם למוקדמות גביע העולם, מאז שפיפ"א הכירה בזכותם להשתתף במונדיאל ב-1996.

        לדבריו, הגבלות התנועה שמטילה ישראל על הפלסטינים יחד עם הרס האיצטדיון והעובדה שאין להם אפשרות לארח נבחרות אחרות לעיני קהל ביתי, מחבלת במכוון בסיכוייהם להשתתף בטורנירים בינלאומיים, ו"יש להתייחס לעניין כאפליה גזענית". הרחקתה של ישראל מטורנירים בינלאומיים עולה לפיכך בקנה אחד עם הקמפיין להרחקת הגזענות מהספורט.

        לאור כל זאת, כותב פתאל, אפשר להבין את המחאה נגד ההתאחדות האנגלית, על כך שהתלונות נגד ההחלטה לשחק בישראל לא טופלו כיאות ו"חבל שהיא מתעלמת מההגבלות החמורות שאירגון האו"ם הטיל על ישראל בשל היחס לפלסטינים".

        פתאל מזכיר גם את השואה: "למרות שבעולם אידאלי ספורט ופוליטיקה הם דברים נפרדים, המציאות היא שונה. גרמניה הנאצית השתמשה באולימפיאדה של 1936 כדי לפאר את היטלר והאידאולוגיה הפאשיסטית שלו, שהובילו למותם של 6 מיליון יהודים". מאז, הוא טוען, החרמת אירועי ספורט של משטרים בעלי מדיניות גזענית הפכה לאמצעי מדיני מקובל. לדוגמה הוא מביא את החרמת דרום אפריקה בתקופת משטר האפרטהייד, ומזכיר כי מי ששברה את החרם היתה, למרבה האירוניה, ישראל. המסקנה שלו: "קל להבין את הקריאה להחרים את ישראל מכל טורניר בינלאומי עד שהיא תתחיל לכבד את זכויות האדם של הפלסטינים, כפי שמגדירה אמנת ז'נבה".