הליגה הערבית

כדורגל על רקע לאומני

ג'מאל זאקות, סגן יו"ר התאחדות הכדורגל הפלסטינית, הסכים לקחת אותנו לסיבוב במסדרונות ההתאחדות, אבל כאסיר לשעבר הוא לא מוכן לדבר רק על ספורט

יוני מנדל
17/03/2007

ג'מאל זאקות החל לעבוד בהתאחדות הכדורגל הפלסטיני לפני כעשר שנים, אבל את אהבתו לכדור הוא מפתח כבר מילדות. בן למשפחה פלסטינית שמקורה באסדוד (אשדוד), נולד זאקות במחנה הפליטים דיר אל-בלח, קצת אחרי שבישראל חגגו יום עצמאות ראשון. בילדותו הוא נהג לשחק במגרשי העפר של דיר אל-בלח, במרכז הרצועה, וכשגדל עלה לקבוצת הנוער ולאחר מכן לבוגרים של מחנה הפליטים בו גדל. לאחר שפרש מפעילות ספורטיבית פעילה, נשאר זאקות בתחומי המגרש, והפך למאמן הראשון של קבוצת המחנה. אחרי כמה עונות מאחורי הקווים עזב זאקות את המגרשים אבל נותר בעניינים. בשנת 1997 הוא התמנה לסגן יו"ר התאחדות הכדורגל הפלסטינית, מאז הוא הוסיף לתפקידו גם את האחריות על גזברות ההתאחדות, ובמקביל החל לנהל את מחלקת הספורט והנוער של עזה. "אבל בכל שלב בחיי", מעיד זאקות, "היה הכדורגל חלק מהמאבק הלאומי שניהלתי". כנראה שברשות הפלסטינית אין סיפורים שעוסקים רק בספורט.

"אני לא אשקר", אומר זאקות בראיון לוואלה! ספורט, "הכדורגל הפלסטיני, והליגה שאתם מסקרים, זה לא רק כדורגל. מדובר במרכיב בזהות הפלסטינית, בלאום הפלסטיני ובמאבק הפלסטיני לשחרור". זאקות מדבר באיטיות, עוצר אחרי כל משפט ובוחן את תקינות המשפט הבא. הוא מבין שהמילים שלו לא היו ברורות לאזניים ישראליות, וממהר להסביר. "אי אפשר להפריד בין השניים", אומר זאקות, "כי ההתפתחות של הכדורגל הפלסטיני, הקיום של המשחקים, תנאי המגרש שלנו ואפילו לוח הזמנים של משחקי הליגה - מושפעים בראש ובראשונה מהכיבוש הישראלי". זאקות עומד להזכיר בראיון הזה עוד הרבה פעמים "כיבוש". ואף פעם לא בהקשר של שערים.

עוד בוואלה!

גם הקורונה השפיעה: הבחירות הישראליות בתחרות מוצר השנה

בשיתוף מוצר השנה ישראל

מודיעין על שחקני היריב

כעובד בהתאחדות הכדורגל הפלסטינית, ארגון ספורט ייחודי שבו אף אחד לא מקבל שכר עבור עבודתו, החל מיו"ר ההתאחדות, דרך מנהלי המחלקות, המזכירות וכלה באחרון החלוצים, זאקות משתכר מעבודה אחרת. הוא זכה להיבחר לתפקיד סגן יו"ר ההתאחדות לאחר שהוכיח את עבודתו היטב כמנהל בכיר במחלקת הנוער של משרד הספורט הפלסטיני. גם יו"ר ההתאחדות, אחמד אל-עפיפי, לא מגיע משום מקום. האיש מספר אחד של הכדורגל הפלסטיני, השוהה כעת בחו"ל, נבחר לתפקיד בעקבות שורה של תפקידים מודיעיניים שנשא. היום הוא מכהן כסגן מנהל המודיעין הכללי ברצועת עזה. ספורט מכאן, ומאבק לאומי מאידך.

עם זאת, זאקות טוען שהפוליטיקה לא מהווה תנאי לבחירה לתפקידים. כראיה לכך אומר זאקות שיש בהתאחדות הכדורגל הפלסטינית אנשי חמאס ופתח שעובדים ביחד ללא כל בעיה. זאקות אומר גם, שמבחינת טוהר המידות לא לוקות התאחדויות הספורט הפלסטיני בנגע הפרוטקציה. "כל ארבע שנים הולכים כל האיגודים, כולל איגוד השוטוקאן והטקוואנדו, לבחירות חדשות, הוא אומר, "ומי שמנצח בבחירות מקבל הזדמנות להוכיח את עצמו במגרשים".

אני ג'מאל זאקות, אסיר פלסטיני

אבל לא למשך זמן רב הצלחנו לגרום לזאקות לדבר על בחירות להתאחדות השוטוקאן הפלסטינית. ניסינו לברר איתו על התפתחות הכדורגל הפלסטיני, כפי שהוא חווה אותו, וקיבלנו תשובה עקיפה אבל ניצחת. "מאז הכיבוש של שנת 1967 ועד שנת 1993, כשהגיעה ה"סולטה" (הרשות) לרצועת עזה, לא היה לנו בכל הרצועה אף מגרש כדורגל עם דשא". לדבריו, "תוסיף לזה את הסגרים, את הכתרים, את ההפצצה של איצטדיון הכדורגל 'פילסטין' בשנת 2006 שהשביתה את הליגה לשלושה חודשים, ותבין שאי אפשר להשתפר בתנאים הללו".

"אני אדבר בכנות", אומר זקות, עובר שוב להילוך איטי בדיבורו. "הכדורגל הפלסטיני לא השתפר כפי שאנחנו בהתאחדות היינו רוצים. אבל צריך לזכור שזוהי לא התאחדות כדורגל נורמלית. זוהי התאחדות כדורגל במדינה שחיה תחת כיבוש. וכמו שחיילים ישראלים עוצרים פלסטינים, הם גם עוצרים שחקני כדורגל ומאמנים פלסטינים. וכמו שמטוסים ישראלים מפציצים בתים, הם גם מפציצים את מתקני הכדורגל. לכן אמרתי גם קודם שאין הבדל בין המאבק הלאומי הפלסטיני לבין מאבקה של ליגת הכדורגל ברשות".

"אני אסיר לשעבר בבתי כלא ישראלים", אומר זאקות. "לפני חודשיים עצרו את סגן גזבר התאחדות הכדורגל, חאתם קפישה". זאקות לא מרפה, "במבצע האחרון בעזה נפגעו ונעצרו כמה משחקני הכדורגל של הליגה הלאומית שלנו. אנחנו הליגה היחידה בעולם שמחולקת לשניים בגלל שאין מעבר בין שני חלקי המדינה", זאקות מאט. "תבינו, אין דרך להפריד בין הספורט לבין הלאומיות".

"אני הראשון שאקרא למשחק בתל אביב"

אבל מה יקרה אם יבוא שלום? שאלנו, האם אז יתקיימו קשרי ספורט בין המדינות?. זקות נותר נחרץ. "תלוי על איזה שלום אתם מדברים", הוא אומר, "אם זה השלום של מרכז פרס אז לא צריך". זאקות מסביר, "השלום צריך להיות אמיתי. אל תעבדו על כל העולם שישראל היא מדינה שוחרת שלום כשבמציאות אתם ממשיכים לכבוש ולהרוג". אבל מה יקרה כשיהיה שלום אמיתי, הקשנו עליו. "אין פה משחקים", אומר זאקות, ובודק שהכובע הפוליטי עליו. "יש קווים אדומים שעליהם לא נוותר – הפסקת הכיבוש, ירושלים והפליטים. אם ישראל תמלא אחר שלושת הכללים האלו אני אהיה הראשון שאקרא לשחקנים הפלסטינים לבוא למשחק כדורגל ידידותי בתל אביב". לדבריו, "אבל עד שזה יקרה, אל תעבדו על עצמכם שאפשר לעשות חצי שלום. או הכל או כלום".

עידכונים

ליגת הכדורגל הפלסטינית עומדת בפני סיום, וכפי שמסתמן יהיו אלו מועדון ספורט שוג'אעיה ומועדון ספורט רפיח שייפגשו בגמר הליגה הפלסטינית. נותרו עוד שני מחזורים, ונקודה אחת מתוך 6 אפשריות יבטיחו לשתי הקבוצות את מקומן בגמר. משחקי גמר הכדורגל הפלסטיני ייערכו בחודש אפריל ויכללו משחק בית ומשחק חוץ שלאחריהן תיקבע האלופה. סיקור של וואלה! ספורט ילווה את המשחקים.

בתוך כך, הסתיימה השבוע ליגת הכדורסל הפלסטינית. בגמר ללא קהל, אבל עם הרבה התלהבות של אל-מראזי ניצח מועדון הספורט בכיכובו של האני מוסא את אל בורייג' 81:63. גביע הכדורסל נוסע השנה למחנה הפליטים אל-מראזי.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully