כרגע מדברים מחוץ למגרש

משהו בעייתי קרה למכבי ת"א בשנים האחרונות: היא הצליחה. אלא שמתחת לפני השטח נתקלה בקשיים בתהליך הטרנספורמציה שעברה - ממועדון משפחתי, שסר למרותו של אדם אחד, לארגון עסקי, שכל בעליו דורשים השפעה. כל עוד התארים המשיכו להיערם, טוטאו הבעיות מתחת לשטיח. ברגע שנעצר זרם ההצלחות הופנו הזרקורים למשרדי ההנהלה, וחשפו תמונה לא מחמיאה.

הבעיה הדחופה היא בגזרת פנאן. שתי השביתות שלו בעונות האחרונות נבעו מהפער בין החיזוקים שמעניקה לו הסביבה, לבין המכות שהוא סופג בביתו. עונות ההצלחה ניפחו את האגו של גרשון, אבל גם של מזרחי - בעקבות מבצעים כמו הנחתת הפיינל-פור בישראל - ושל פנאן, עקב התפישה לפיה רק בזכות מסירותו מוכנים פארקר ושאראס לשחק בישראל תמורת משכורת נמוכה יחסית. הקיץ התברר שלכוחותיו של פנאן יש גבולות. כוכבי העל עזבו, ונותרה האופוזיציה הפנימית למנהל והדרישה להגביל את תזרים המזומנים שלו. פנאן המריר הפך מנכס לנטל, והשביתה הבאה שלו עשויה להיות האחרונה.

פנאן נכנס בזמנו בהצלחה לנעליו של שמלוק מחרובסקי, וגם לו יימצא מחליף. אך אם וכאשר יעזוב, תישאר מכבי תקועה עם כץ. כל בעל מנוי ליד אליהו מבין את האתוס של המועדון טוב מאיש העסקים ממיאמי. ברגע שכץ החל לפטפט עם התקשורת ושבר את קוד השתיקה שאפיין את הצהובים, נחשפו הסדקים לעיני כל. מכבי הפכה מקבוצה לא נגישה לאוסף של בודדים שבבעלותם אינטרסים מנוגדים וכתבי חצר שונים. המצב הזה בלתי נסבל בכל ארגון, בטח בכזה שחרד כל כך לממלכתיותו.

עם פנאן וכץ או בלעדיהם, ההצלחה המקצועית של מכבי תמשיך להיקבע על ידי גורם אחר: זהות האיש שעומד על הקווים. רעיון הג'נרל מנג'ר אינו בר ביצוע, פשוט משום שאף מאמן בכיר לא יסכים לעבוד תחת איש מקצוע אחר. כשהנהיגו את מכבי המאמנים הנכונים, היא הצליחה. כשהגיע מאמן פחות טוב, היא נכשלה. המאבקים בצמרת יכריעו רק אם ספרי החשבונות של מכבי יהיו מסודרים יותר בעתיד. הטלפונים שיורמו בשבועות הקרובים לגרשון או לבלאט יקבעו אם היא תחזור להיות קבוצה מצליחה.