אל תקראו לזה משחק עונה

בעונה של 82 משחקים פלוס סדרות פלייאוף ארוכות המונח "משחק עונה" לא קיים ב-NBA. אבל לו היה קיים, זה היה המשחק בין המאבריקס לסאנס, שתי הקבוצות עם המאזן הטוב ביותר בליגה, שיתקיים הלילה (3:00, ESPN) בדאלאס.

דאלאס, שפתחה במאזן 4:0, ניצחה מאז 52 מ-58 משחקיה הבאים, שכללו רצפים של 12, 13 ו-17 ניצחונות, האחרון שבהם הסתיים בלילה שבין שני לשלישי בגולדן סטייט. פיניקס, מצידה, הפסידה חמישה מששת משחקיה הראשונים, אבל מאז רשמה 48 ניצחונות ו-9 הפסדים בלבד.

כדאי להתעכב לרגע על המאזנים הללו. לו דאלאס הייתה משחקת מפתיחת העונה ביכולת הזו, ולא ארבעה משחקים לתוך העונה, היא הייתה בקצב של 75 ניצחונות, שלושה יותר משיא כל הזמנים של הבולס של 1995/96, שרשמו 72 פעמים W. גם כך היא יכולה להגיע ל-70 ניצחונות (אם לא תפסיד יותר מפעמיים ב-20 המשחקים האחרונים), מה שייתן לה את המאזן השני הכי טוב בכל הזמנים. פיניקס, מצידה, תחצה בקרוב את סף 60 הניצחונות, וסביר להניח שתשבור את שיא המועדון (מ-1993 ו-2005) של 62 ניצחונות. ולפני שנשכח נציין שהשלישית במערב, סן אנטוניו, כבר מחזיקה ב-12 ניצחונות רצופים, ככה שחם בטוח יהיה לנו גם בחצי גמר במערב וגם בגמר האיזורי.

זהו המשחק השלישי בין שתי הקבוצות, כשהמאזן בינתיים הוא 0:2 לדאלאס. אז לקראת הקרב הגדול והישורת אחרונה של העונה הרגילה, התכנסו כאן כדי למנות את חמשת הדברים בהן כל קבוצה טובה מיריבתה.

עומק:

לאייברי ג'ונסון יש רוטציה של 10 שחקנים שרואים פרקט ל-10 דקות ומעלה. מייק ד'אנטוני, לעומת זאת, שוחק את השמינייה שלו ללא הרף, ובפלייאוף בדרך כלל נשאר רק עם שישייה וחצי. זו אחת הסיבות שפיניקס היא אחת הקבוצות הפחות טובות ברבע הרביעי, בעוד דאלאס מובילה את הליגה בניצחונות צמודים - השמשות מותשים במאני טיים והמאבריקס רעננים.

איזון:

דוני נלסון ליקט בדאלאס סגל מאוזן, וקואץ' ג'ונסון הפך אותו למאוזן בליגה כולה. אם הוא צריך לרוץ, נוביצקי יהיה הסנטר, ודווין האריס וג'ייסון טרי יתניעו מתפרצות; אם הוא רוצה להאט את הקצב, אריק דאמפייר יאייש את הצבע (שואב כדורים חוזרים בהתקפה); כשצריך שחקן הגנה גבוה ואתלטי, סגאנה ג'ופ יוריד את האימונית; נקודות מהירות מהספסל? תביאו את סטאקהאוס; גרג באקנר הוא על תקן הסטופר ההגנתי בקו האחורי; דווין ג'ורג' מביא הגנה, ניסיון ויד מבחוץ; ופעם בירח מלא אוסטין קרושר יוצר מיס מאצ'ים כפאוור פורוורד עם קליעה ממרחק. ככה גרם ג'ונסון לספרס לרוץ בפלייאוף האחרון, ואז בגמר המערב עצר את המתפרצות של פיניקס.

הסאנס, מצידם בנויים במיוחד לשלושה דברים - ריצה, ריצה ועוד קצת ריצה. אמארה סטודמאייר, מפלצת התקפית, הוא העוגן ההגנתי שלהם בצבע, וההתקפה תלויה יותר מדי בסטיב נאש, שכשהוא לא טוב הקבוצה הזו תתקשה לנצח.

הגנה:

המאבריקס של ג'ונסון חוטפים רק 92.2 נקודות לעונה (מקום 3 בליגה), ובזכות הנוכחות של דאמפייר וג'ופ יכולים הגארדים להיצמד לשחקני החוץ, מה שמוריד את אחוזי הקליעה של היריבה מהשלוש ל-34.3 בלבד (5 בליגה). ומי שחולם על הזדמנות שנייה בדמות ריבאונד התקפה, כדי לו שיידע שדאלאס מאפשרת רק10.1 כאלה במשחק (2 בליגה). פיניקס, מצידה, אמנם השתפרה בהגנה יחסית לעונות קודמות, אבל ברוב האספקטים היא לא יותר מבינונית.

אמונה:

עד שיוכח אחרת, דאלאס השאירה את ההתפרקות בגמר האחרון מאחוריה, ומתמקדת במחשבות וזכרונות חיוביים, כמו הניצחון בחצי גמר המערב על הספרס וגמר המערב של הסאנס. ואלו לא זכרונות שכדאי לבטל במהירות. נוביצקי והחברים משחקים עם נחישות מפתיעה, בהתחשב בעובדה שלפני העונה אמר סטאקהאוס שהעונה תהיה ארוכה "כי הכיף מתחיל רק בעוד שבעה חודשים". השמשות איבדו יותר מדי (באופן יחסי) יתרונות, הפסידו יותר מדי (באופן יחסי) משחקים צמודים, והעובדה שכשלו פעמיים ברציפות בגמר המערב לבטח מגניבה ספקות למוחות השחקנים.

מאמן:

בארה"ב ד'אנטוני נחשב למוח כדורסל מבריק, איש שהביא את חידוש הכדורסל המהיר והעצבני, אבל אחרי כמה שנים מאחורי הקווים באריזונה קשה שלא להגיע למסקנה שמדובר במאמן שיודע לעשות טוב מאוד דבר אחד, ומתקשה לאלתר ולשנות, למרות הדימוי הדינמי של קבוצתו. ובסדרות פלייאוף מדובר באחד המפתחות החשובים ביותר. ג'ונסון אמנם פישל מול פט ריילי בגמר, אבל תפר לפני כן את פופוביץ' כשהכריח אותו לרוץ, ולחילופין תקע ברקס למתפרצות של ד'אנטוני.

קליעה מבחוץ:

הסאנס לא רק במקום הראשון בליגה שלשות למשחק (9.8), אלא הם קוברים אותן באחוז הטוב בליגה (40.5), נתון מרשים לכל הדעות. עם שלשיונרים כמו נאש, שון מריון, ראג'ה בל, ליאנדרו ברבוסה וג'יימס ג'ונס המשחק פתוח ומרווח, וזה המרכיב השני הכי חשוב בהתקפה של הסאנס.

מהירות:

המרכיב החשוב ביותר הוא כמובן המהירות. בין אם אחרי סל או ריבאונד הגנה, הכדור מגיע במהירות לידיו של נאש, והקנדי, שמקבל החלטות מדויקות גם ב-100 קמ"ש, דואג שהאדם הנכון יקבל את המסירה הנכונה בזמן הנכון. על ליאנדרו ברבוסה נדבר בהמשך. כדי לעצור את המתפרצות השמשיות צריך להוריד כמה שיותר ריבאונדים בהתקפה, ולמרות המחסור בגבוהים בסגל, זה לא דבר קל. פיניקס במקום ה-29 בריבאונד התקפה, אבל מצד שני במקום השלישי בקטגוריית ריבאונד ההגנה, השלב הראשון בכל מתפרצת.

סטיב נאש:

נוביצקי הוא אמנם ה-MVP הבלתי מעורער, פשוט כי יש לו את העונה הכי טובה בקבוצה הכי טובה, אבל הברומטר המשמעותי ביותר בליגה הוא כנראה נאש. לטוב ולרע. כשנאש מכתיב את הקצב, כמו שראינו כל כך הרבה פעמים, קשה מאוד לעצור את פיניקס. וכשהוא מתקשה, כמו שקרה בהפסדים לדאלאס וסן אנטוניו בשני הפלייאופים האחרונים, שום דבר כבר לא יכול לעבוד, כל עוד לסאנס אין יתרון ברור בקטגוריית הכשרון. ומול דאלאס אין יתרון שכזה.

נקודות בצבע:

בעוד לדאלאס יש רק את נוביצקי כשחקן פנים אפקטיבי (וגם הוא מתקיף חצי מהזמן מחצי מרחק), העונה יש לפיניקס את אמארה סטודמאייר, שמרשית 20.4 נקודות ב-57.8 אחוזים מהשדה, והפך למסיים הפיק אנד רול הטוב בליגה. למזלם של השמשות הוא משחק לצידו של מוסר הפיק אנד רול הטוב בליגה (ולפי מארק ג'קסון, גם הטוב בהיסטוריה).

השילוב הזה היה גם ב-2005, ולא הספיק לאליפות, אז מה נשתנה העונה? הפעם השילוב אמארה את בוריס דיאו עשוי להיות קומבינציה מנצחת. דיאו, למרות הירידה מהעונה שעברה, עדיין קולע 10 נקודות ומחלק 5 מסירות לסל, וכשיש לך מספר 4 ומספר 1 שמסוגלים לפטם ביעילות את מספר 5 שלך, אין יותר מדי הגנות שיידעו מה לעשות.

סכנה מתמדת:

בשלושת הניצחונות האחרונים של פיניקס, הקלע המוביל היה ברבוס, השחקן השישי. כשעומדים מולך חמישה נשקים התקפיים אימתניים, ואז עולה "השחקן המהיר בליגה", כדברי טימאק, מהספסל, קשה לדעת למה להתכונן. עם שישייה ראשונה שכל אחד יכול להתפוצץ עליך ביום נתון, הסכנה עלולה להגיע בכל רגע מכל אחד, ורק הגנה קבוצתית משולבת ומאמץ מתואם למשך 48 דקות יביא ניצחון, כי אם נשלב את כל ארבעת האספקטים הקודמים נבין איך הקבוצה הזו כבר מחקה פיגורים דו ספרתיים בדקה או שתיים. ואם נשלב את כל הנקודות בכתבה הזו, נבין שיש לנו חתיכת משחק הלילה. אז אל תשכחו לכוון שעונים.