רק חיפה אשמה

די מדהים היה לראות את אמצעי התקשורת בבוקר שאחרי המשחק בטדי. כמעט לכולם הייתה אג'נדה ברורה: משה בוחבוט הכריע את המשחק. לצד הציטוטים הצעקניים של רוני לוי וניר דוידוביץ' הגיעו טורי דעה "מנומקים" וכותרות שמצביעות בפירוש על כך שלשופט היה חלק ברור, אפילו ספק מכוון, בתוצאה. אז בואו נעשה סדר: פנדל היה, גם אדום, כפי הנראה, היה. כפי הנראה, כי לא נדע לעולם אם שאבייר אנדרסון באמת אמר למשה בוחבוט "בן זונה, דפוק", אבל יש יסוד סביר להניח שכן. הטענה המגוחכת של אנדרסון ש"אני לא יודע עברית", רק מחזקת את ההנחה שאכן קילל. כי באמת, מישהו מאמין שאחרי יותר מחצי שנה בארץ הוא לא מבין את משמעות המלים הללו?

על שופטים אומרים שהם צריכים לדעת להפעיל את חוק ההיגיון. לא כל דבר צריך לראות, לא כל דבר צריך לשמוע. פעם אחת בוחבוט לא ראה ולא שמע. זה קרה כשעבאס סואן נכנס בפראות בטוטו תמוז ואז, באקט פרובוקטיבי, צנח לדשא לאחר שקירב את ראשו לזה של תמוז. מה עושה סואן על מגרשי הכדורגל בליגת העל זה משהו שבכלל צריך לחקור. האיש, שהרוויח ביושר את היותו סמל המגזר וחלק חשוב בקרבות ההישרדות של בני סכנין, הוא לא שחקן ראוי להרכב של אלופה. הנוכחות של סואן בהרכב מזכירה יותר מכל את חיפה של סוף שנות ה-90, עם נגרים כמו אופיר קופל (ים כשרון, הרבה כסאח) ושוקי נגר, קבוצה אפורה שלא מסוגלת להגיע לפסגות שהיא רגילה אליהן. אז בוחבוט בחר להתעלם ועשה עם חיפה חסד, שכן לו הוציא לשניהם אפילו כרטיס צהוב, אין ספק שסואן היה מורחק לאחר מכן באדום. בכלל, ההתרשמות היא שבין כל השופטים בליגה בוחבוט הוא אחד המוכשרים. הוא לא שחצן, חייכן, נותן קרדיט לשחקנים יותר מכל שופט אחר, ומזכיר את אלון יפת של לפני ארבע וחמש שנים, שופט שלא עושה חשבון, סמכותי ונטול פניות.

בפעם השניה שבוחבוט נתקל בדילמה הוא כבר לא יכול היה להתעלם. קודם כל, למה בכלל עשה אנדרסון את העבירה על שוונק, שעמד במצב כמעט בלתי אפשרי להבקעה, לא ברור. אבל מגע היה, הכשלה הייתה, פנדל מוצדק נשרק. ואחר כך, ועל כך מעידות בבירור מצלמות הטלוויזיה, ניצב הבלם מול פניו של השופט, שלא היסס והוציא לו את הכרטיס. יש לכך סיבה, כי בוחבוט לא התכוון אפילו לרגע להוציא צהוב או אדום לאנדרסון על ההכשלה עצמה. אתה יכול להעמיד פנים שלא שמעת שחקן שקילל עשרה מטר מאחוריך, קצת קשה לעשות את זה כשהוא מדבר אליך ללבן של העין. ומה שהכי מביך מבחינת חיפה בכל הסיפור הזה הוא שהמקסימום שבית"ר הייתה משיגה במשחק הזה הוא תיקו. כן, יוסי מזרחי, אי אפשר גם כאן להחמיץ את ההזדמנות ולעקוץ את ניהול המשחק הנוראי שלך והבלגאן ששרר בשדה במשך 46 דקות במחצית הראשונה.

כל החלטה שנלקחה אתמול ובכלל העונה במכבי חיפה, בדרגים הניהוליים והמקצועיים, הייתה יותר שערורייתית מקודמותיה. האלימות גילתה את פניה המכוערים רק עוד פעם אחת מאין ספור פעמים שבהן צצה במחנה הירוק השנה. בימים כתיקונם היו החצים מופנים לכיוון רוני לוי, בשל ההשתלחות חסרת התקדים שלו כלפי השופט. ללוי מגיעה במקרה הזה הנחה גדולה על סערת הרגשות שעבר. הוא הגיע למשחק אחרי הלוויה כתוצאה מאסון משפחתי (וכאן נשאלת השאלה למה, והאם אי אפשר היה להסתדר רק עם סלובודאן דראפיץ' על הקווים?) ואין לשפוט אדם בשעת צער. טוב יעשה גם בוחבוט עצמו, שלפי דיווחים מאיים בתביעה כלפי המאמן, אם יעבור לסדר היום לאור הנסיבות.

ובכל זאת, אי אפשר להוציא את לוי נקי מהסיפור. מאמן חיפה שגה קשות בניהול המשחק, לא הצליח לעצור את המשחק הברוטאלי של שחקניו ורק ליהט את היצרים ואת האווירה. כשיעבור זעם לוי צריך לבקש יפה סליחה מבוחבוט ולהגיד "טעיתי". גם מכיוון שהוא טעה, וגם משום שבקרב הציבור שאינו אוהד את מכבי חיפה עדיין יש לו הרבה קרדיט. אם לוי לא יחזור בו מההתפרצות המביכה של אמש, הוא עלול לאבד חלק ניכר מהקרדיט הזה.