למרות הכל, מכבי תהיה אלופה

למכבי תל אביב הנוכחית, הקבוצה המעורערת ביותר מאז הטרגדיה של שמעון מזרחי בעונת 1992/3, יש הרבה סיבות לדאגה. בני השרון כבר הוכיחה לה בחצי גמר הגביע שעם סגירה הגנתית נכונה, יום קליעה טוב וסופרסטאר אחד היא בת הכנעה גם ביד אליהו. להפועל ירושלים, כידוע, לא חסר מאף אחד מאלה. למעשה, היא קבוצה עמוקה ואיכותית יותר באופן משמעותי מבני השרון. ועדיין, גם השנה תישאר הפועל גליל עליון של שפר, קנדי, ליף ומאלו האלופה הישראלית האדומה האחרונה בכדורסל הישראלי.

ירושלים עברה בחודשים האחרונים לא פחות משלושה מהפכים, ובהתחשב במצב הנורא בו נמצאה בתחילת דצמבר, לאחר הטבח בנהריה, הם עשו לה רק טוב. הפציעה המדאיגה של מתן נאור, הבולט בירושלים בשלב ההוא, פינתה את העמדה מספר 3 לטימי באוורס, ובעיקר לגיא פניני, שאת הלחימה והווינריות שלו התקשה לבטא משולי הספסל. תמאר סליי, פקק של ממש ברוטציה הירושלמית, הוחלף על ידי טרנס מוריס, שהפך את הגבינה השוויצרית בתוך הצבע לפקעת גמישה ואתלטית. ומעל כולם בולט דרור חג'ג', שמאמנו הבין סוף סוף שאת הישראלי הטוב בליגה אסור להשאיר על הספסל לטובת ההיסטוריה המפוארת של אד קוטה.

במכבי, מנגד, חווים את המשבר הגדול בימים אלו ממש. נוון ספאחיה ממשיך לאבד כיוון בניסיון לבנות סוג של רוטציה או היררכיה, והמכונה הצהובה של פעם מדדה ומקרטעת, אך שורדת רק הודות לשאריות יכולת ההרתעה שלה והקריסה של הכדורסל האירופי. אבל הדבר הכי טוב שקרה העונה לצהובים - והוא, להערכתי, גם זה שיביא לה בסופו של דבר את תואר האליפות - הוא אובדן הגביע. אחרי שהופשטה מגאוותה בביתה על ידי חבורה לוחמנית וקצרת הרוטציה של אפי בירנבוים, אפשר להיות בטוחים שלשני המשחקים החשובים של העונה, חצי גמר וגמר הפיינל פור, תגיע מכבי בדריכות שיא, מלווה בצבא צהוב שלמד והפנים את לקחי השאננות וקהות החושים שלו עצמו באותו ערב שני.

עוד לפני המשחק המסיים של העונה, תעמוד ירושלים למבחן אופי אמיתי, כשתארח את מכבי בסוף החודש למשחק השלמה בליגה ותנסה לגבור עליה לראשונה זה שלוש שנים. אבל גם אם זה יקרה, בסוף מאי יחכו לה בהיכל דרק שארפ וניקולה וויצ'יץ', שניים מגדולי המנהיגים של הצהובים מעולם, שיעשו הכל כדי להימנע מכניסה לספרי ההיסטוריה לצידם של ווינפרד קינג ודייויד אנקראם, סמלי הכישלון של עונת אובדן האליפות האחרונה.

מאז החתמתו של טרנס מוריס במקומו של תמאר סליי, שטה ספינת הפועל ירושלים על נתיב ההצלחות. דרור חג'ג' וטימי באוורס מחפים על חוסר תרומתו של אד קוטה, אוסטין ומוריס מספקים את התוצרת בצבע, טפירו אמון על אגף ההברקות, פניני, מרקוביץ' וגולמאץ עולים מהספסל ותורמים את שלהם והנה לירושלים כבר יש גביע המדינה וגם הדרך לגמר היול"ב קאפ נראית סלולה. אבל, מוזר עד כמה שזה ישמע, דווקא תקנה ביורוקרטית שנקבעה בקיץ 2006 היא זו שתעניק למכבי ת"א את האליפות ה-47 בתולדותיה: החוק הרוסי.

שמעון מזרחי וחבריו לא האמינו כשאנתוני פארקר שילם להם מיליון דולר פיצויים ועזב ל-NBA, והם לא השכילו לשמור באמתחתם את מייסיאו באסטון, עוגן ההגנה וחלק חשוב בהתקפה של אחת הקבוצות הגדולות בתולדות המועדון. אחרי שהחתימו את גיא גודס כעוזר מאמן, עוד לפני שידעו את זהות המאמן הראשי, ניפחו את משכורתו של יותם הלפרין והחתימו שחקן מפוקפק כמו רודני ביופורד, אפשר לסכם כי התנהלותה של הנהלת מכבי ת"א בקיץ 2006 היתה רעה מאוד.

כיום, על אף שמכבי בנתה סגל חסר איזון וחוכמה, המונהג על ידי מאמן שאיבד את שליטתו בקבוצה; למרות חוסר ההיררכיה בין השחקנים; הזרים השערוריתיים; המשכורות המנופחות ללא הצדקה; ישראלים שנקברים בקצה הספסל והפסד בחצי גמר גביע המדינה ביד אליהו, עדיין אי אפשר להספיד את אלופת המדינה. שחקניה מנוסים מספיק, והארגון עמוק דיו כדי להתמודד עם שנת משבר כמו זו הנוכחית.

אמנם נסיון העונה הזו מלמד כי מכבי מסוגלת להפסיד משחק מכריע ביד אליהו, אך כל מכביסט יודע שאצל שמעון מזרחי אין דין גביע כדין אליפות. כמה פעמים כבר שמענו את דון שמעון אומר אחרי ניצחון חוץ באירופה, שיש משחק ליגה חשוב מאוד נגד גבעת שמואל, עירוני ר"ג או השד יודע איזו קבוצה. אליפות המדינה היא ה"לחם" של מזרחי ושות', ואין מילים שיתארו את תחושתם של שמעון את מוני אם התואר ירשם על שמו של דן שמיר, בעונתו הראשונה כמאמן.

ביד אליהו, שיודע לספק את הלחץ על היריבות, עם הרכב ישראלים, שכולל את טל בורשטיין, דרק שארפ, ג'יימי ארנולד, ליאור אליהו, יותם הלפרין, יניב גרין ושרון ששון, למכבי יתרון אדיר על הירושלמים בזכות החוק הרוסי. פציעה של מתן נאור לפני הפיינל פור, או הסתבכות של מאיר טפירו בעבירות מיותרות, והנה משחק הגמר הולך ונשמט מידיו של דן שמיר. בהנחה שספאחיה לא יסחוט את שארית כוחותיו של וויצ'יץ, ירטין יצליח לעבור עם הכדור את קו מחצית המגרש, יסאיטיס יאפס כוונות, וויל ביינום יתפנה לקליעה ונואל פליקס יבצע קיפול 8 ראוי של המגבות, גם יום בינוני של מכבי ת"א יספיק כדי להשאיר את צלחת האליפות צהובה.

כשמכבי תל אביב התהדרה בתואר אלופת אירופה לשנת 2001, לאחר זכייתה בגביע הסופרוליג עליו השלום, היו שמיהרו לתקן. "זו אליפות הסופרוליג, לא גביע אירופה", טענו המלעיזים, שכן נציגות איטליה וספרד הופיעו במפעל המקביל. "גביע עם כוכבית", כינוהו הציניקנים, אף ששלוש מתוך ארבע המשתתפות בפיינל פור הסופרוליג לקחו חלק גם בפיינל פור 2000, כשעוד היה טורניר אלופות אחד ומאוחד ביבשת. היעדרותה של קינדר ז"ל הספיקה כדי להטיל דופי ולהמעיט בערך ההישג.
.
מאז ביססה את מקומה בצמרת הליגה, בתחילת שנות ה-90', נהגה הפועל ירושלים להעמיד קבוצות כדורסל מצוינות. מירושלמים הווינרית של 96', עונת זכיית הביכורים בגביע, זו של גורדון, קולמן, תומפסון, שפע, תורג'מן ורוברטס; דרך ירושלמים התחרותית שהקדימה את מכבי בסיום עונת 99' וזכתה ליתרון הביתיות בפלייאוף, זו של אפי בירנבוים, צ'ורצ'יץ', המילטון, וויליאמס ו-וולדמן; ועד ירושלים הקפריזית של גביע היול"ב 04', בשורותיה כיכבו שפר, סולומון, מקארת'י, קוז'יקרו ואוואג'ובי. כולן ביססו את מעמדה של ירושלים ככוח האופוזיציה העיקרי לשמעון מזרחי ושות'. רבים נפלו בקסמן; אלא שמאז 97' ועד העונה, למעשה, כשלו כל הירושלמיות, על גרסאותיהן השונות, בכל פעם שתואר מקומי הונח על כף המאזניים.

מה נשתנה העונה? ובכן, ירושלים לקחה גביע. סביר שאילולא זכייתה במפעל המשני כלל לא היינו נדרשים לסוגיה הזו, של אליפות כן או לא. אבל על בסיס ניצחונה של ירושלים על בני השרון העייפה הספיקו אנשי שלומה הנחפזים לבנות תילי תילים של תיאוריות פסיכולוגיות מורכבות, לפיהן המחסום הפסיכולוגי בזמן הכסף, עליו התנפצה ירושלים בקביעות, הובקע. ירושלים התבגרה, מבטיחים לנו. וכלל אין זה משנה שבדרך לגביע היא נאלצה לדלג מעל נמושות כראשון לציון, גבעת שמואל ועירוני רמת גן. הו לא, לגביע הזה לא הודבקה כוכבית.

ירושלים טובה ממכבי, פוסקים פרשנים בהחלטיות. הרי היא נמצאת מרחק נגיעה מחצי גמר גביע היול"ב, אחרי שלעגה לאימפריה הלאטבית ונטספילס (מי?) ולאחותה הקטנה של פרטיזן, ז'לז'ניק (מה?). אמת, מכבי של ספאחיה דהויה וכושלת, עצורה וחסרת ברק, אבל בחמש עשרה השנים האחרונות העמידה מכבי קבוצות חלשות לא פחות. וכאמור, מאף אחת מהן ירושלים לא הצליחה לגנוב אליפות.

סביר שהפערים המקצועיים בין מכבי לירושלים קטנים יותר במציאות מכפי שמנסים לצייר. האליפות תוכרע בסוף חודש מאי, במשחק שייערך ביד אליהו, אחרי שהצהובים ישכילו לגבש את זהותם המקצועית. ובעצם, גם אם הזהות לא תמצא, וגם אם הפערים המקצועיים אכן יתבררו כגדולים דיים, וגם אם אגדת ההיכל תיסדק בשנית, גם אם שמעון מזרחי ייבצר זמנית, גם אם הפעם פנאן לא יישב עם כוכב ירושלים על פיצה – איכשהו, צריך לקרות משהו חריג באמת כדי שמכבי תפסיד את האליפות. ולמרות הכדורסל היפה שלה, ירושלים עדיין לא הוכיחה שהיא מסוגלת לדברים חריגים, כמו ניצחונות על קבוצות גדולות - גם אם במקרה של מכבי ת"א הנוכחית, הגדולה באה לידי ביטוי רק במסורת, לא באיכות.

עם כל הכבוד להצלחות של הפועל ירושלים באירופה, עדיין לא ראינו אותה ממש משכנעת בליגה. אז נכון, מאיר טפירו הניף את הגביע, אבל הוא עשה את זה בלי לפגוש את מכבי תל אביב בדרך ואחרי טיול מול עירוני רמת גן החלשה בחצי הגמר. משחק הליגה השני של ירושלים מול הצהובים עוד לפנינו. בראשון, להזכירכם, היא חטפה בראש בנוקיה 73:90.

ועוד לא דיברנו על חוסר היציבות של ירושלים. נכון שעכשיו היא בתקופת השיא, אבל החבורה של דן שמיר אכלה הרבה מרורים בדרך וניסיון העבר מלמד שקבוצה חייבת לשמור על בסיס איתן של כמה שנים כדי לשמור על היציבות לאורך כל הדרך. דן שמיר הוא איש כדורסל מבריק, אבל מספר מגרעות, ובהן חוסר ניסיון, מונעות ממנו להיות מאמן מושלם.

מכבי תל אביב של היום היא קבוצה רעה, אבל לא כמו שהייתה לפני 15 שנה. את הגביע היא כבר איבדה, לפיינל פור של היורוליג קרוב לוודאי שלא תגיע וכבר עכשיו מסמנים שם את האליפות בארץ כמטרה החשובה ביותר, דבר שלא קרה במועדון בשלוש השנים האחרונות. למרות כל הסבל שעברו אוהדיה, הקבוצה של ספאחיה בכל זאת הפגינה ניצוצות של כדורסל משובח פה ושם. כל מה שהיא תצטרך זה לחזור על כך בפיינל פור בהיכל נוקיה.

אם לא תהיינה הפתעות, שתי הקבוצות יסיימו את העונה האירופית שלהן באותו השבוע. מכבי תל אביב תודח בהצלבה על ידי צסק"א ותגיע רעבה לקו הסיום של הליגה. הפועל ירושלים תחזור משרלרואה (עם גביע או בלי) עם הישג שיהיה מעבר לציפיות העונה. כמה שזה נשמע קלישאתי, היא תסבול מירידת מתח. או אז יחזור לשחק תפקיד החוק הרוסי, שיקנה לצהובים יתרון מול שחקנים כמו ארז מרקוביץ' וגיא פניני, שמובילים את הספסל של דן שמיר.

מסתבר שמצבה הקשה של מכבי תל אביב, כמו גם יכולתה המשובחת של ירושלים בתקופה האחרונה, לא השפיעו גם על דעתם של מאמני ליגת העל.

משאל זריז שערכנו בקרב מאמני הליגה, פרט לנוון ספאחיה ממכבי תל אביב ודן שמיר מהפועל ירושלים כמובן, מלמד כי גם אנשי המקצוע אינם מאמינים בסנסציה בדרך לצלחת. חמישה ממאמני הליגה איתם שוחחנו מאמינים כי מכבי תל אביב היא שתוכתר לאלופת ישראל ב-31 במאי ושניים סירבו לבחור בין הקבוצות. מאמן אליצור אשקלון רוני בוסאני לא השתתף במשאל.