לכל שאלה תשובה

גיל קדרון:

טורונטו לא תסיים מתחת למקום הרביעי, אלא אם כן תתפרק לחלוטין בשליש האחרון של העונה וניו ג'רזי תצא לריצה מטורפת. אבל המקום הרביעי לא מבטיח לה יתרון ביתיות. כרגע היא בשוויון עם שיקגו (מאזן פנימי של 1:1, והמשחק הנותר יתקיים רק באפריל ויכריע את שובר השוויון). קליבלנד עם משחק אחד יתרון. בריאן קולאנג'לו בנה בקנדה קבוצה מצוינת, מגוונת ועמוקה, אבל גם חסרת ניסיון ברובה, למרות נוכחותם של אנתוני פארקר, חורחה גארבחוסה וחוזה קלדרון.

לשיקגו יש כבר שנתיים של פלייאוף ברזומה, וההגנה המצוינת שלהם תכריע את ההתקפה המתאומת של הדינוזאורים. גם קליבלנד של לברון ג'יימס זוכרת לטובה את הפלייאוף האחרון, וכשקצב המשחק יהפוך מריצה להליכה היא תצא עם ידה על העליונה. אולם אם ירצה הגורל והראפטורס יפגשו את אינדיאנה, או אז הכל באמת פתוח.

דן לזר:

טורונטו עוברת עונה נפלאה, ואל לנו להיות מופתעים. כריס בוש הוא פרנצ'ייז פלייר במובן המלא של המילה, טי ג'יי פורד כבר הוכיח שהוא רכז מצוין, וחוזה קלדרון מהווה מחליף (אולי כבר לא רק מחליף) ראוי. שאר הצוות המסייע מוכשר וחסר אגו, אנתוני פארקר הראה שוב כמה התרומה המקצועית והאישית שלו לא שולית, גם ברמת NBA; גארבחוסה המגוון והחכם, בארניאני המוכשר והצעיר ועוד. קולאנג'לו כבר לא צריך להוכיח שהוא יודע לבנות קבוצות, ועל רקע החולשה הכללית במזרח, ובהתחשב ביריבות האפשריות, אין כל סיבה לפסול את טורונטו כמועמדת לגיטימית ללכת שלב אחד קדימה.

ניב הדס:

טורונטו נמצאת כרגע רק במקום הרביעי במזרח – עם דגש על ה"רק" - אבל קצב ההשתפרות המפחיד שלה מאיים שהיא לא תסתפק בו. בהתחשב בעובדה שמדובר בקבוצה חדשה כמעט לחלוטין, אפשר לומר שמדובר בנס, או לחילופין, בבריאן קולאנג'לו. קולאנג'לו כבר הוכיח בפיניקס איזה אל-כימאי הוא, אלא שבטורונטו, עיר שהכדורסל הוא לא תרבות מושרשת בה, ההישג שלו מרשים פי כמה.

החבורה שגיבש מסביב לבוש היא מלוכדת, נטולת אגואים, פונקציונאלית, קוסמופוליטית וכל כך נכונה, שזו תהיה הפתעה אם לא תהפוך בשנים הבאות למתמודדת רצינית על ראשות המזרח. האם זה יכול לקרות גם השנה? עם החולשה הנוכחית אין סיבה שלא – הבולס לא מצליחים לייצר מומנטום רציני, מיאמי פצועה וגם כשהיא בריאה היא בינונית ואפילו וושינגטון, שנראתה לכמה רגעים כמו הדבר האמיתי, תלויה בקפריזיות של ארינס. טורונטו מציבה אלטרנטיבה מלהיבה אליהן לא רק ברמה הערכית – כדורסל קבוצתי ונבון – אלא גם ביכולת שלהם להיות גורם מכריע כאן ועכשיו.

אסף רביץ:

טורונטו בהחלט יכולה לעבור סיבוב בפלייאוף ואולי אפילו יותר. לא נגד כל קבוצה היא תהיה פייבוריטית, אבל לחלק מהבכירות במזרח היא יכולה ליצור בעיות רציניות בזכות היכולת של סם מיצ'ל להעמיד הרכב של חמישה קלעים. תארו לכם שכריס וובר ייאלץ לרדוף אחרי קלעי שלוש או לנסות לסגור את בוש במשך סדרה שלמה. גם הגבוהים של קליבלנד לא ממש בנויים לכך. במצב העניינים כרגע הראפטורס פוגשים את הבולס ונגדם יהיה להם קשה מאוד, אבל נגד כל קבוצה אחרת במזרח לא הייתי פוסל את הסיכויים שלהם. כדאי לזכור גם שטורונטו מחזיקה בשני שחקנים שרגילים למשחקים גדולים - פארקר וגרבחוסה. מכירים?

גיל קדרון:

אני הייתי מהתומכים הנלהבים בטרייד של AI, והתוצאות בשטח משאירות שתי אופציות: או שטעיתי, או שאי אפשר לשפוט. מכיוון שהאפשרות הראשונה לא סבירה, אז נשארנו רק עם השנייה. בתכ'לס, צריך להסתגל לנוכחות של שחקן כמו אייברסון, ולא עזרו הפציעות של מרכוס קמבי וג'יי אר סמית'. ההתקפה עובדת והנקודות מגיעות ללוח, אבל הצוות המסייע לא תמיד עושה את העבודה, וההגנה נראית פרוצה באופן מביך.

לפני שמפנים את האצבע ל-AI צריך להפנות אותה למאמן ג'ורג' קארל, שלא עושה את העבודה שלו על הצד הטוב ביותר עד כה. אשם נוסף הוא לוח המשחקים שסידר לנאגטס יריבות קשות במיוחד מרגע חזרתו של כרמלו מההשעיה. מצד שני, מראש בנו בדנבר בעיקר על העונה הבאה, אז הסגל החדש יקבל את כל מחנה האימונים כדי ללמוד להכיר אחד את השני.

דן לזר:

אני לא מהאמינים בשילוב של אייברסון וכרמלו. שניהם עמוסי אגו מדי, חד מימדיים מדי ולא משלימים זה את זה במובן של להיות חלק מקבוצה מאוזנת שמסוגלת להתמודד היטב עם כל האיומים הצפויים לה כל הדרך עד האליפות. עם run&gun וכמעט 0 הגנה אפשר לנצח פה ושם קבוצות עייפות או פחות מוכשרות, אבל זה ממש לא מספיק מול הגדולות.

ובכל זאת, עדיין אי אפשר לומר כרגע, על סמך מה שכבר ראינו, שהשילוב אחראי לרצף ההפסדים הנוכחי. אייברסון היה פצוע בתקופה האחרונה, ומעט מדי זמן עבר כדי להניח שהכימיה נוצרה ושיתוף פעולה אמיתי נרקם. צריך עוד זמן, ואולי בכלל רק בעונה הבאה נוכל לחוות דיעה על השילוב בין שני הגאנרים הכי גדולים בליגה.

ניב הדס:

ג'ורג' קארל אפס. הגיע הזמן שמישהו יגיד את זה. עוד בריאל מדריד – איתה הפסיד לגליל עליון – הוא היה אפס. עוד במילווקי, כשלא הצליח להביא את השלישייה של "ביג דוג" גלן רובינסון, ריי אלן וסם קאסל, שהיתה אז בשיאה, לשום מקום - הוא היה אפס. עוד כשהיה המאמן הראשון שהפסיד עם נבחרת ארה"ב הוא היה אפס, וגם עכשיו, בדנבר, הוא חתיכת אפס.

אפס, מכיוון שעם מלו, קמבי וקניון מרטין הוא לא הצליח להגיע לשומקום. אפס, מכיוון ששש לקחת אליו את אייברסון מבלי לחשוב מה הקבוצה שלו תפסיד או תרוויח, ואפס בעיקר מכיוון שגם עם אייברסון דנבר היא קבוצה צפויה עם התקפה מוגבלת, שברור בדיוק איך היא תתחיל ואיך היא תיגמר. לכן, עד שבדנבר לא יתעשתו ויחליפו את קארל במישהו עם יצירתיות התקפית – שמעתי שריק אדלמן פנוי ואין מתאים ממנו לתפקיד - המגמה הזו לא תשתנה.

אסף רביץ:

זה מתחיל להדאיג, אבל עוד לא הייתי פוסל את הזוגיות הזאת. שבעת המשחקים האלה הם אחד פה, שניים שם, ככה אי אפשר לייצר את היציבות הדרושה לקבוצה מנצחת. מלו ואייברסון הם צמד כל כך מוכשר שחייבים לתת להם זמן לרוץ ביחד ולראות מה יקרה. העונה הזאת אבודה, בעונה הבאה קארל יצטרך להוסיף סטופר הגנתי רציני כדי להשלים את הפאזל, כי כל שאר הסגל בהחלט ברמה של קונטנדרית. כרגע נראה שהבעיה העיקרית היא בהגנה, אבל נדמה לי שזה נובע יותר ממחסור באתגר אמיתי בעונה הנוכחית. אנתוני ו-AI צריכים אתגרים, ופתיחה טובה של העונה הבאה יכולה ליצור כדור שלג חיובי שאף אחד לא יודע היכן ייעצר.

גיל קדרון:

לא ברור אם ההצעה הסופית של ממפיס הייתה שניים מארבעת הצעירים המובילים של הקבוצה, קירק היינריך, לואל דנג, בן גורדון ואנדרס נוצ'יוני, או שילוב של דנג/גורדון עם פי ג'יי בראון וטיירוס תומאס או בחירת הדראפט של הניקס. לכן, קשה לשפוט בהחלטיות את הכדאיות של המהלך. עם זאת, עולה הרושם שג'ון פקסון, שבנה את הקבוצה הזו לאט לאט, ואז בקיץ שעבר הביא את בן וואלאס בהחתמה בומבסטית, קיבל קצת רגליים קרות וחזר לבנייה האיטית.

כל אוהדי ה-NBA ביקום יודעים שאין לשוורים אין מי שיקלע נקודות בצבע, וגאסול היה יכול להיות החתיכה החסרה שתקפיץ אותם לגמר. הוא אפילו מתאים יותר לקבוצה מקווין גארנט. הקטלוני יודע לייצר נקודות בעצמו, הוא יודע למסור לקלעים הפנויים, והוא סחורה מוכחת בכל הרמות. אבל הוא לא אמריקאי, ונראה שזה משפיע על הדעה של המנהלים והפרשנים עליו. אם אפשר היה לוותר על גורדון ותומאס ו/או בחירת דראפט, אז פקסון, אבי הבולס האלה, היה חייב לעשות זאת. עכשיו נשארנו עם קבוצה בינונית פלוס שלא תאיים על התואר. וחבל.

דן לזר:

שיקגו עמוסה בכשרון צעיר אך לא מאוזן, והיא חייבת כוח התקפי חזק מתחת לסלים, שיאזן את חוסר היכולת ההתקפית של בן וואלאס, ויפתח את המרחבים עבור הצוות המסייע שישרוף את ההגנות מבחוץ. נכון שווסט דרש לא מעט, אבל התמורה היא לא פחות מאשר ג'ק פוט, השחקן המושלם למערך של שיקגו, וקפיצת המדרגה מבחינת האיכות בדרך להתמודדות על התואר. שלא לדבר על כך שפאו עדיין צעיר ויוכל לשרת את הבולס לשנים ארוכות וטובות, וגם מבחינה זו אין כאן סיכון, אלא רק רווח. את גורדון הייתי מוכן לשלוח לממפיס (כחלק מחבילה מתאימה) ואם לא הייתה ברירה, לדעתי אפשר היה לצרף גם את נוצ'יוני ולשמור על טיירוס תומאס, ולהשלים עסקה יוצאת מן הכלל עבור הבולס. פקסון היה קשור מדי לצעירים פרי טיפוחו.

ניב הדס:

טעה טעות מרה פקסון, כשלא השכיל לפרק את תלכיד הצעירים שלו בתמורה לגאסול. על הנייר, נדמה שהמחיר שנדרשו הבולס לשלם היה גבוה מדי, אבל התחושות שהיו בתחילת העונה עם הגעתו של וואלאס, כאילו הבולס מוכנים להתמודדות על התואר, כאן ועכשיו, נראות עכשיו כלא ריאליות בעליל. וואלאס היה אחד הברגים החיוניים ביותר בתוך המערך של הפיסטונס, אבל מתקשה לייצר את אותו אפקט בבולס.

ביג בן חייב לידו שחקן פנים דומיננטי נוסף, בדיוק כמו גאסול, על מנת שהפוטנציאל שלו – כולל הניסיון, הכוח וההרתעה - יוכל להתממש. אם מוסיפים לאלו את העובדה שוואלאס כבר לא ילד ובשנים הבאות האפקטיביות שלו תדעך, אפשר להסיק שההזדמנות לייצר תאומי מגדל בשיקגו היתה כמעט חד פעמית והתבזבזה, לפחות לעת עתה. שיקגו מצדה תישאר עם הצעירים שביום נתון יכולים לפרק כל קבוצה, אבל באותה מידה, ללא יציבות מהצבע, גם להתפרק. סיבובים בפלייאוף בטח לא עוברים ככה.

אסף רביץ:

אם השמועות נכונות וממפיס רצתה את דנג או גורדון, נוצ'יוני והחוזה הגמור של פי ג'יי, פקסון היה חייב לשלוח את החבילה הזו לממפיס ולקבל את הפיסה האחרונה בפאזל שבנה. קשה להאמין שיהיה לו צ'אנס נוסף להביא בשנים הקרובות שחקן פנים ברמה של אולסטאר (אולי אולי את גארנט), ובלי אחד כזה יהיה לשיקגו קשה מאוד להיאבק ברצינות על אליפות. אני מאוד אוהב את נוצ'יוני ואת הדברים הקטנים שהוא נותן, אבל נדמה לי שבסיפור הזה שני הצדדים העריכו אותו יתר על המידה. הוא לא שווה ערך לדנג, גורדון והיינריך. פקסון צריך היה ללכת על זה.

גיל קדרון:

הסיבה שהטרייד נפל היא אנדרו ביינום בן ה-19, עליו הנטס התעקשו והלייקרס לא היו מוכנים לוותר. אולם עם כל הכבוד לילד המוכשר, שעוד יעשה דברים יפים בליגה, קובי בריאנט ולמאר אודום נמצאים בשיא הקריירה כאן ועכשיו, וראוי היה לו מיץ' קופצ'אק היה מראה קצת אומץ ויוצר שלישייה אימתנית עם ג'ייסון קיד. כך גם פספסנו הזדמנות נדירה לראות את פיל ג'קסון מאמן - לראשונה בקריירה - רכז בקנה מידה שכזה, דבר שעוד לא ראינו בהתקפת המשולש. במקום זאת הקבוצה נותרה במקום טוב באמצע הטבלה, בלי יכולת אמיתית להתקדם מעבר לסיבוב אחד. עכשיו במקום זאת יצטרכו בהוליווד לחכות להתקדמות של ביינום.

דן לזר:

בלוס אנג'לס נבנית בשנתיים האחרונות קבוצה צעירה, מוכשרת ורעבה, מונהגת על ידי מאמן על שהוכיח, מוכיח וכנראה ימשיך להוכיח את יכולותיו במיצוי יכולות של שחקנים והבאתם הכי רחוק שרק אפשר. טריידים נכונים, לצד המשך פיתוח של הקיים, אמורים לנווט את הספינה בדיוק לאן שמאסטר פיל רוצה, אבל לא בטוח שקיד עונה להגדרה הזו.

למרות הטריפל דאבלים ויכולת המסירה המוחלטת שלו, בגיל 34 הוא עדיין סיכון בריאותי לא קטן, וגם סיכון מקצועי שאי אפשר לצפות איך ישתלב במערך אחד עם קובי, אודום ושאר הצעירים בזמן אפס. ביינום הוא חלק מעתיד המועדון, והראה שעוד לפני גיל 20 הוא יודע לעשות דברים נפלאים, וכל הפרשנים צופים לו עתיד ורוד. בעוד שנתיים, ואולי כבר בעוד שנה, ייתכן שכולנו נצחק על טרייד של ביינום בעבור קיד המתבגר, לכן כבר היום טוב יותר לחשוב לטווח ארוך. עם ביינום הלייקרס תוכל להישען על שחקן בית טוב גם לכל אורך העשור הבא, ועם קיד, מה לעשות, לא.

ניב הדס:

בהקשר הצהוב, השם ביינום מצחיק אותי, בטח כשהתמורה בעדו היא קיד. גם כשמנטרלים את שמעון מזרחי, הסיפור נראה קצת מגוחך – אנדרו ביינום הוא הסיבה שקיד לא הגיע לסטייפלס סנטר. הסברה שקובי לא זקוק לידו, או נכון יותר, לא יכול להכיל לידו שחקן דומיננטי נוסף, היא לא רלבנטית במקרה של קיד – קובי הפך בשנתיים האחרונות מהמכונה ההתקפית המשוכללת ביותר, לשחקן שעסוק בלהפוך את החבורה הבינונית שלידו לטובה יותר. קיד, שחקן שזו בדיוק כל המהות שלו – היה סוגר לג'קסון את הפינה, מפנה את האגו יפה (כאפות הוא הרי נותן רק לאשתו), ומחזיר את קובי למצב צבירה בלתי עציר. העיקר שביינום נשאר.

אסף רביץ:

אם זו אכן הייתה שאלה של ביינום ותוספות תמורת קיד- כן או לא, התשובה היא לא. לביינום יש בהחלט פוטנציאל להפוך לסנטר דומיננטי בליגה וככזה הוא גם מתאים מאוד למשולש של פיל. קיד תיכף בן 34 והגעה שלו הייתה פותחת ללייקרס חלון הזדמנויות קצר מאוד. קצר מדי. בטח כשיש במערב כמה קבוצות גדולות בשיא פריחתן, וקשה להאמין שהלייקרס יצליחו להתמודד איתן בזמן הקצר שניתן לנצל בו את קיד ברצינות.

בקיץ עשויים להיות בשוק כמה רכזים מעניינים, בעיקר בילאפס וביבי, ויש מעט מאוד קבוצות אטרקטיביות יותר מהלייקרס בשבילם. סיין-אנד-טרייד בקיץ יכול להיות הרבה יותר זול ולהביא ללייקרס רכז מצוין להרבה יותר שנים.