ח'אן יונס אימפריה

הליגה הפלסטינית מתחממת. עוד שלושה מחזורים נותרו לסיום העונה הסדירה בה ייקבעו אלופות בית א' ובית ב', ובטרם יתקיים משחק הגמר ביניהן שיקבע מי היא אלופת הליגה הפלסטינית לשנת 2006/7. ראשי הקבוצות שנכנסות אל הישורת האחרונה של המרוץ נתונים ללחץ רב, ואם לקבוע לפי מדד העצבים, אז קבוצת איחוד ח'אן יונס בהחלט קורצה מהחומרים שמהם עשויות אלופות. לפחות אם לשפוט לפי היו"ר שלה, ד"ר אוסאמה אל-ראפא.

אל-ראפא הוא הרבה יותר מיו"ר של קבוצת כדורגל. כמקורבו של הראיס ערפאת, הפך הפוליטיקאי הצעיר, שאת לימודיו הגבוהים ברוקחות סיים במצרים, לאחד השמות המבטיחים בהנהגת הפתח. כיליד ח'אן יונס מכאן, וכבעל השפעה מאידך, הוא החל לטפס מעלה בסולם הדרגות המוניציפלי, עד אשר הפך לראש עיריית ח'אן יונס בשנת 1996. מאז הוא תיפקד כראש העיר למשך עשר שנים תמימות, והפך לנאמן על תושבי עירו ועל תושבי האזור כולו. לכן, לא מפתיע שכיום הוא מכהן בתפקיד רם הדרג ביותר בדרום הרצועה – מושל מחוז ח'אן יונס.

ברשות הפלסטינית אין הפרדה ברורה בין פוליטיקה לספורט. בכיר הפתח אחמד אל-עפיפי, לדוגמא, לא רק שמכהן כיו"ר התאחדות הכדורגל, אלא גם כיו"ר קבוצת פלסטין-אלרימאל הממוקמת במקום האחרון בטבלת בית ב'. אבל אל-ראפא לא מוצא בכך כל פסול. בראיון לוואלה! ספורט הוא מספר כי "ברשות הפלסטינית אין שום חוק שמונע את זה, שאני בתור מושל המחוז אהיה גם יו"ר של אחת הקבוצות המשחקות בו". לדבריו, "זה יכול רק לעזור". ואכן, אם לשפוט לפי מצבה של איחוד ח'אן יונס הרי שזה עוזר גם עוזר. מבחינת התנאים, מדובר בקבוצה שבהשוואה לשאר הליגה, נראית כאילו נלקחה היישר מהפרמייר ליג.

"החלטנו להשקיע", אומר המושל אל-ראפא. "להשקיע במתקנים, להשקיע בילדים, להשקיע בספורט בח'אן יונס. זה הרי ברור שאם לא נשקיע ולא נחשוב קדימה נמצא את עצמנו בלי שום עתיד". אל-ראפא לא מדבר באוויר. את התהליך האירגוני בקבוצה הוא החל לפני שנתיים והיום בח'אן יונס כבר קוצרים את הפירות. הקבוצה ממוקמת במקום השני בטבלת בית א' עם אפשרות ריאלית ביותר לזכות בתואר הראשון שלה אי פעם.

"הקמנו פרויקט אדיר", הוא מספר, "שקוראים לו 'אל-מדינה אל-ריאדיה' ('עיר הספורט'). מדובר בקומפלקס של מגרש דשא חוקי לפי סטנדרטים בינלאומיים, טריבונות שמאפשרות ישיבה נוחה ל-8,000 צופים בכל משחק, אולמות כדורסל, כדורעף, קט-רגל, מגרשי טניס, משטחי ריצה ואפילו מתחם להדיפת כדור ברזל. אל-ראפא ממשיך בהתלהבות, "השקענו בקבוצות הנוער, הבאנו מאמנים מהשורה הראשונה, ובגדול - החלטנו שבח'אן יונס יתייחסו לספורט ברצינות".

"אבל לא קיבלנו שקל מהרשות הפלסטינית", אל-ראפא ממהר להסביר, "אף אחד לא היפלה אותנו לטובה. אנחנו פשוט ידענו יותר טוב מאחרים להשקיע בחוכמה את הכסף שהצלחנו לגייס, ולרתום את העירייה לסייע לקבוצה". אל-ראפא לא עוצר שם, "וככה, הגענו למצב שבתוך שנתיים אנחנו כנראה הקבוצה שמתנהלת בצורה הכי מקצוענית בליגה".

אז אפשר כבר לדבר על אליפות? אל-ראפא לא מתחייב אבל מפגין הרבה רוגע. "אנחנו מגיעים למחזורים האחרונים במצב טוב, כשאנחנו במקום השני ומגיעים לשיא שלנו עכשיו". הוא מפרט את המשחקים שנותרו, "במחזור הבא אנחנו נגד פלסטין-אלרימאל האחרונים בטבלה, וכנראה שננצח. במשחק השני אנחנו נשחק נגד שוג'אעיה, שממוקמת במקום הראשון. זה יהיה המשחק הכי קשה שלנו העונה, אבל אני מאמין בבחורים שלי ויודע שהם יכולים לעשות זה. יש לנו תנאים טובים בשביל להצליח. עכשיו רק נותר לתרגם את זה לשערים".

ההשקפה המקצוענית של אל-ראפא גורמת לו לחשוב על אירופה ולא להתמקד בליגה הפלסטינית בלבד. "אני אוהב ספורט, ואוהב לראות ספורט מכל העולם", הוא אומר. השאלה המתבקשת היתה, אם יש לו פייבוריטית בליגה הישראלית. "האמת", אומר אל-ראפא, "שאני לא עוקב אחרי הליגה שלכם בכלל. אני לא מתעניין בזה, אז אין לי גם דעה על הנעשה שם". אל-ראפא משתתק לרגע וממשיך, "אבל בכדורסל, אני דווקא עוקב. כל פעם שיש שידור של מכבי תל אביב בכדורסל, כשהם משחקים באירופה, אני נפגש עם כמה חברים", אל-ראפא מחייך, "ורואים את המשחק ביחד, מעודדים את הקבוצה האירופאית ומקווים שמכבי תפסיד".

אל-ראפא מבסוט מהווידוי שלו לאתר הספורט הישראלי, אבל האהדה לאירופה ולמקצוענות לא עוצרת רק במשחקים של מכבי. "אני מקווה", הוא אומר, "שתהיה לשחקנים הפלסטינים הזדמנות לשחק ברמות הגבוהות ביותר". החלום הספורטיבי שלו הוא "שהקבוצות הפלסטיניות יוכלו לצאת ולשחק בחו"ל, שהאוהדים יזכו לראות קבוצות זרות שבאות לשחק בפלסטין, ושלשחקנים תהיה את האפשרות להגשים את מה של שחקן בעולם רוצה– למצות את היכולות הספורטיביות שלו עד תום".

הנבחרת האולימפית הפלסטינית סיימה ביום רביעי את הופעותיה במוקדמות אולימפיאדת בייג'ינג 2008. הנבחרת הפלסטינית הוגרלה כזכור לשחק נגד נבחרת תימן, ובמשחק הראשון נוצחה בצנעא 2:1. משחק הגומלין התקיים באיחוד האמירויות הערביות, והפלסטינים ידעו שניצחון 1:0 יקנה להם את הכרטיס לשלב הבא, בגלל יתרון שערי חוץ. עומר ג'עאפרי, כתב סוכנות הידיעות הפלסטינית "מען", מספר שהנבחרת הפלסטינית פתחה את המשחק בסערה בניסיון לכבוש ואף הגיעה למספר מצבים. עם זאת המחצית הסתיימה בתיקו אפס, כשהתימנים משחקים בעיקר בשביל לא לספוג.

המחצית השנייה התאפיינה במשחק מבולבל של שתי הקבוצות. בדקה ה-80 ניצלו התימנים בעיטה חופשית שנפסקה לטובתם ועלו ליתרון יקר 1:0 מרגליו של יאסר בהאסי. הפלסטינים ידעו שעשר הדקות הבאות עלולות להיות האחרונות שלהם במפעל, והם שלחו שחקנים רבים להתקפה. בדקה ה-89 היה זה מועין ג'מאל, המשחק בליגה המקומית של טול-כרם, שרשם שוויון 1:1, והעניק לפלסטינים זיק אחרון של תקווה. שחקני הרשות עוד הגיעו למצב אחד בדקות הסיום, אבל תוצאת הסיום נותרה בעינה. בסיכום שני המשחקים הפסידו הפלסטינים 3:2, מה שאומר שהתימנים ממשיכים הלאה לבית ההעפלה לבייג'ינג, והפלסטינים – חוזרים הביתה.