ככה זה כשיש שניים

אולי לא שמתם לב, אבל המירוץ כבר נמצא בעיצומו. הוא אולי לא מתוקשר כמו המירוץ לפלייאוף, אבל הוא עשוי להניב בסיומו פרס לא פחות חשוב. כרגע משתתפות בו שלוש קבוצות – בוסטון, ממפיס ופילדלפיה. כל אחת מהן חולמת על התואר הנחשק של "הקבוצה עם המאזן הגרוע ביותר ב-NBA".

הסלטיקס הורו לכוכבם הפצוע, פול פירס, לקחת את הזמן בתהליך ההחלמה שלו. הגריזליס, משתתפים קבועים בפלייאוף בשלוש השנים האחרונות, שיחררו לפתע את אחד השחקנים הטובים והמנוסים שלהם, אדי ג'ונס, כדי "לתת לו הזדמנות לשחק בקבוצה שמתמודדת על האליפות". הסיקסרס חיפשו בנינוחות במשך כמעט שבועיים טרייד הולם עבור אלן אייברסון שנזרק מהקבוצה, ולא התרגשו מהעובדה שהם לא רשמו אף לא ניצחון אחד במשך אותם שבועיים. אז מה קורה פה? כבר שמענו על הורדת הילוך לקראת סיום העונה כדי לשפר עמדות לקראת הלוטרי, אבל למה כולם התחילו להפסיד בכוונה כבר בדצמבר?

התשובה טמונה בגודל הפרס המובטח למאושרת שתזכה בבחירה הראשונה בדראפט הקרוב. הפרס צפוי להיות כל כך גדול, שמסתבר ששווה לזרוק עבורו עונה שלמה לפח. זקני הליגה יודעים לספר על מירוץ דומה שנערך לפני 38 שנים. אז הפרס המובטח לזוכה היה סנטר אימתני בשם לו אלסינדור, ששלט ביד רמה בעולם המכללות. פיניקס ומילווקי היו אז המתמודדות המובילות, ולמרות שהסאנס ניצחו במירוץ וסיימו עם המאזן הגרוע בליגה, הבאקס הם שזכו באלסינדור לאחר הטלת מטבע. אלסינדור, קצת לפני ששינה את שמו לקארים עבדול ג'באר, הוביל את מילווקי לאליפות כבר אחרי שנתיים. השחקן אותו לקחה פיניקס בבחירה השניה, ניל ווק, כיכב בסוף שנות השבעים בהפועל רמת גן.

המירוץ של השנה שונה בתכלית. בתפקיד "הפרס הגדול" נמצא גרג אודן, סנטר מכללת אוהיו סטייט, שכבר זכה להיקרא שאקיל אוניל/טים דאנקן/ביל ראסל החדש. אלא שפרס המשנה הפעם, ילדון בשם קווין דוראנט מאוניברסיטת טקסס, לא עומד להגיע למדינתנו הקטנה בזמן הקרוב. למען האמת, בעקבות ההופעות האדירות שהוא מציג באופן תדיר בתקופה האחרונה, נשמעים ברחבי הליגה כמה קולות שתוהים בקול רם האם הוא ראוי להיבחר אפילו לפני אודן.

גרג אודן קיבל את תווית "הדבר הגדול הבא" עוד לפני שעלה לכיתה י'. לא בכל יום צומח סנטר בגובה 2.16 מ', עם אתלטיות עצומה וזריזות מפתיעה. מי שראה את אודן משחק בתיכון יכול היה לטעות ולחשוב שמדובר באבא של אחד התלמידים שהצטרף למשחק. הנוכחות שלו בצבע הרתיעה את הקבוצות היריבות מלהתקרב לסל, ומי שבכל זאת העז לנסות חטף בדרך כלל גג עצבני. בחלק ההתקפי לא היה לו ארסנל מגוון במיוחד, אבל באופן כללי כל כדור שהגיע אליו באיזור הצבע מצא את דרכו לתוך הטבעת, לרוב בעזרת איזה דאנק מהדהד.

עם סיום לימודיו בתיכון בשנה שעברה, עשו עיתונאים רבים שימוש בסטטוס שלו כדי לנגח את דייויד שטרן, שבדיוק הכניס לתוקף את החוק האוסר על תיכוניסטים לקפוץ ישירות ל-NBA. "חוק גרג אודן" הם קראו לו, וטענו שזה פשוט לא ייתכן שהילד (שהיה נבחר בלא צל של ספק לפני אנדראה ברניאני בבחירה הראשונה של אותו דראפט) לא יוכל להתחיל כבר באותו רגע בקריירה המקצוענית שלו. אבל כל אותם עיתונאים שכחו לשאול את דעתו של אודן בעצמו, שהתכוון לפקוד את ספסלי האוניברסיטה בכל מקרה.

בקיץ האחרון, עוד לפני שהגיע לקמפוס של אוהיו סטייט בקולומבוס, עבר אודן ניתוח בכף ידו הימנית, ניתוח שאילץ אותו לפרוש מסגל נבחרת ארצות הברית לאליפות העולם ביפן אליו זומן. הפציעה היתה אמורה להשבית אותו עד ינואר לפחות, אבל הרצון העז לשחק גרם לו לערוך את הופעת הבכורה שלו במדי הבאקאייז כבר בתחילת דצמבר. גם העובדה שידו הימנית היתה עדיין מגובסת לא הפריעה לו, והוא פשוט עבר לזרוק ביד שמאל.

למרות שהוא משחק למעשה עד היום עם יד אחת (שהיא אפילו לא היד החזקה שלו), אודן מוביל את אוהיו סטייט עם 15.3 נקודות, 9.5 ריבאונדים ו-3.6 חסימות למשחק, וקולע ב- 63 אחוזים מהשדה, וב-62 אחוזים מהקו (שוב – ביד החלשה שלו). מאמנו, ת'אד מאטה, עדיין לומד איך להשתמש בבהמת הרחבות שנפלה לחיקו בצד ההתקפי, ונראה שברגע שהוא יצליח למצוא את הנוסחה לכך, לא יהיו הרבה קבוצות שיוכלו לעצור את הבאקאייז בטורניר המכללות במרץ.

בימיו בתיכון קווין דוראנט היה הסוד הכי גלוי בכדורסל האמריקאי. בזמן שמומחי NBA בשקל הגדירו את מחזור הי"בניקים של גרג אודן כ"מחזור של איש אחד", מי שעקב אחרי היכולת של דוראנט ידע שהוא מסוגל לתת לאודן פייט על תואר פרשמן השנה במכללות. מה שכמעט אף אחד לא חזה, היא העובדה שההופעות של דוראנט במדי טקסס יסחררו כל כך הרבה ראשים, עד שהוא ייחשב כמועמד לגיטימי אפילו לתואר שחקן השנה במכללות, תואר שבו אף פרשמן לא זכה מעולם.

בתור שחקן בגובה 2.09 מ', עם צעד ראשון של כדורסלן רחוב מהארלם וקליעה מחוץ של גארד מאיזו ארץ אקס יוגוסלבית, ניתן היה לצפות שמאמנו, ריק בארנס, יתלבט בקשר לאיזו עמדה להציב אותו. במקום לשבור את הראש, בארנס פשוט מניח את הכדור בידיים של דוראנט, ומחכה כמו כל הצופים לקסם שיבוא. הילד הצנום משחק בכל עמדה על המגרש, ממוביל כדור ועד שחקן ציר. בארנס נותן לו חופש מוחלט על הפרקט, ודוראנט מחזיר לו עד כה בממוצעים מפחידים ברמת המכללות (שם שעון הזריקות עומד על 35 שניות, וקצב המשחק איטי יותר) - 24.9 נקודות (ב- 48 אחוזים מהשדה) ו- 11.4 ריבאונדים למשחק, כולל שתי הצגות ענק של 37 נקודות, והיד עוד נטויה.

למרות שברור לחלוטין שהמשחק של דוראנט עדיין זקוק ללא מעט ליטוש (בעיקר בחלק ההגנתי), הוא מצליח להצית את הדמיון של כל מי שחוזה בו, ואמריקה כולה כבר מתמוגגת. פתאום משחקים של טקסס (שאפילו לא היו שווים התייחסות אלמלא דוראנט) פותחים את מהדורות חדשות הספורט ברחבי היבשת, והשבוע הוא אפילו מכבב על השער של המגזין הנחשב "Sports Illustrated". בזמן שאותם מומחים שהתעלמו ממנו רק לפני כמה חודשים חוזים לו פתאום גדולות ונצורות, דוראנט עצמו מתמקד במשימה הנוכחית שלו – לעשות מעשה כרמלו אנתוני, ולהוליך את הלונגהורנס הצעירים עד הסוף, לפני העזיבה המתבקשת לליגה של הגדולים.

למרות שאף אחד מהשניים עדיין לא אישר סופית שהוא מתכוון לסיים את החוויה האקדמית שלו כבר בסיום העונה, תרשו לנו להניח ששניהם יגיעו למדיסון סקוור גארדן ב-28 ביוני, וישמעו את דייויד שטרן קורא בשמם. אבל באיזה סדר? עד לפני חודשיים האפשרות שגרג אודן לא יהיה הבחירה הראשונה בדראפט היתה בלתי נתפשת, אבל התצוגות הסנסציוניות של דוראנט הכניסו אותו חזק לתוך הדיון.

הטיעונים לטובתו של אודן הם רבים. בעוד שבהתקפה הוא עדיין לא הראה יכולות דומיננטיות במיוחד (למרות שהפוטנציאל קיים, וברגע שידו הימנית תחלים לחלוטין נוכל להתרשם יותר בבירור), הוא יוכל להיות כוח הגנתי אדיר כבר מיומו הראשון בליגה. המסה שלו, הזריזות החתולית ויכולת התזמון המופלאה עוזרות לו לא רק להשיג כמות נכבדת של חסימות וריבאונדים, אלא גם לשנות כמעט כל זריקה באיזור שלו, כשהגג שבדרך יושב בדרך קבע בראש של השחקנים היריבים. לאורך ההיסטוריה שלטה ב- NBA התפיסה לפיה גבוה דומיננטי הוא חלק הכרחי בקבוצה עם שאיפות אליפות. למרות שמייקל ג'ורדן כבר הראה שאפשר לקחת אליפויות עם חוטב העצים ביל קרטרייט, עם שואב המים לוק לונגלי או עם ביל וונינגטון (שהוא בכלל קנדי), מבט חטוף על הזוכות האחרונות בתואר מגלה שאף קבוצה ללא שאקיל אוניל, טים דאנקן או בן וואלאס לא הלכה עד הסוף מאז לכתו של ג'ורדן.

בכל זאת, התחושה היא שבליגה של היום, במיוחד אחרי שסגנון הראן אנד גאן של מייק ד'אנטוני התפשט לכל פינה, הנחיצות של סנטר מהדור הישן, שחופר מתחת לסלים במשחק העומד, פחותה לעומת הסווינגמן הרבגוני עם הידיים הארוכות, שמסוגל לעשות הכל על המגרש. יכולות הקליעה של דוראנט הן כל כך אבסולוטיות, שנראה שהוא לא יזדקק ליותר מנושא כלים וחבורת פועלים שחורים כדי להפוך כל קבוצת NBA למועמדת לאליפות. אודן, לעומת זאת, יצטרך יותר עזרה.

אם מייקל ג'ורדן צנח עד לבחירה השלישית בדראפט ב-84' כיוון שההערכה הכללית לגביו היתה שהוא "בסך הכל גארד בליגה של סנטרים", כיום אודן יהיה בסך הכל סנטר בליגה של גארדים. כדי להצדיק את בחירתו, הוא יצטרך פחות או יותר לשנות את המשחק, כמו שעשה ג'ורדן.

בסקר שנערך לאחרונה באתר ESPN.COM, בהשתתפות למעלה משבעים וחמישה אלף מצביעים, קבעו 55 אחוזים מהם שדוראנט צריך להיבחר ראשון. גולשי וואלה! העדיפו לעומת זאת (אמנם בהיקף הצבעה מצומצם יותר) את אודן על פני דוראנט. במשאל אקראי בין כמה מנהלי קבוצות עם שאיפות לוטרי נטו הרוב לכיוונו של אודן, מי מתוך שמרנות נטו ומי מתוך אסטרטגיה מחושבת לאיזה טרייד מתוחכם. מה שבטוח הוא שבמידה שדוראנט אכן ייבחר שני, הוא יקדיש את הקריירה שלו להפיכת ההחלטה של ה-GM של הקבוצה שבחרה ראשונה לבכייה לדורות.