מכבי בכל זאת מפחידה

אלפרדו סלסאר הוא מערך סקאוטינג של איש אחד. סלסאר, איש כדורסל ותיק בעל עין חדה, עובד בטאו ויטוריה שנים רבות ומתמחה באיתור כשרונות מבטיחים מיבשת דרום אמריקה. לואיס סקולה, אנדראס נוצ'יוני, מרסלו ניקולה, פבלו פריג'יוני, טיאגו ספליטר – כולם יבוא אישי של מגלה הכישרונות המבריק.

לפרויקט האחרון של סלסאר קוראים מתיאס נוסדאל, ארגנטינאי בן 16 מבואנוס איירס שחתם בקיץ על חוזה רב שנתי עם המועדון הבאסקי. אביו של נוסדאל התנגד בתחילה למעבר, אבל מאה אלף יורו, שיוזרמו לחשבונו בכל אחת משמונה השנים הבאות, שכנעו אותו בכדאיות העסקה. "יש לו הכל. קליעה, חדירה, ראיית משחק. הוא הולך להיות הדבר הבא באירופה", סבור פאבלו מאלו דה-מולינה, פרשן כדורסל ספרדי מוערך.

הסקאוט סלסאר, יחד עם חוזה קווארחטה, הגרסה הבאסקית של שמעון מזרחי, והג'נרל מנג'ר קרלוס איזאר דה לה פואנטה, אחראים על התוויית הדרך המקצועית והניהולית של הקבוצה. קווארחטה אמון בלעדית על הפן הפיננסי. הקו המנחה את מדיניות הרכש של טאו ברור ונהיר: גילוי כישרונות צעירים המצויים בסוף שנות העשרה לחייהם, רצוי דרום אמריקאים, החתמתם על חוזים שיש שיכנו אותם דרקוניים, עיצובם כשחקני על ומכירתם בהמשך ברווח אסטרונומי.

נוסדאל הצעיר, כאמור, הוחתם על חוזה לשמונה שנים, כשסכום השחרור לא ידוע במדויק אך מוערך במיליוני דולרים. סכום השחרור הנקוב בחוזהו של לואיס סקולה מוערך בכחמישה מיליון דולר לקבוצת NBA, ו-12 מיליון דולר לקבוצה אירופאית. אלו סכומים לא ריאלים, כך שאין לצפות שהגבוה המוכשר יכדרר במדי קבוצה אחרת בעתיד הנראה לעין. לכן מצליחה טאו לשמור קרוב לחזה את מרבית הכישרונות שלה, גם בזמן שבשוק מסתובבים כרישים עם תקציב בלתי מוגבל כצסק"א, פנאתינייקוס או אולימפיאקוס.

לטאו הסכם שיתוף פעולה ייחודי עם מועדון הכדורסל בוקה ג'וניורס, לפיו תמורת תשלום שנתי קבוע של מאה אלף יורו, היא רשאית להעביר לשורותיה שחקן אחד מקבוצת הנוער של בוקה בכל שנה. מחלקת הסקאוט הענפה שלה מביאה לכך שאין לה כל צורך במחלקת נוער: בארבע השנים האחרונות היה חוזה קלדרון שחקן הבית היחיד בסגל של טאו, כשבשנתיים האחרונות מאז עזב לראפטורס טאו נטולת שחקנים מקומיים.

בשנים האחרונות החלה טאו לפזול גם לכיוון השוק האירופאי: רוקו לני-אוקיץ' (שהספיק להימכר לברצלונה), גוראן דראגיץ' (הושאל למורסיה), הבוסני מירזה טלטוביץ' והטורקים סרקאן ארדוגאן, קאיה פקר, אנדר ארסלאן – כולם אירופאים שהוחתמו בקבוצה בשנים האחרונות, וצפויים להניב תשואה נאה בעתיד. זוראן פלאניניץ' נחת מה-NBA. אין זה מפתיע, אם כן, שלא פחות משבעה שחקנים שלבשו את המדים האדומים-סגולים מצאו את מקומם ב-NBA: קלדרון, נוצ'יוני, חורחה גארבחוסה, פאבריציו אוברטו, פאט ברק, קרלוס ארויו וראג'ה בל (שבילה בקבוצה מספר שבועות בלבד).

לפני שלוש שנים הייתה טאו בצומת דרכים. היא תמיד נחשבה לאחת הקבוצות הבולטות בספרד, אבל קווארחטה וחבריו החליטו שהגיעה העת להעביר הילוך גם במישור היבשתי. לפיכך נקטה בקו ביניים: לצד כישרונות צעירים, היא החלה לשלב שחקנים בשלים יותר שהוחתמו לתקופות קצרות יחסית. כך הונחתו בויטוריה גארדים כמו ארווידאס מצ'יאוסקאס וטרוויס האנסן, לצד שחקני פנים כקורנל דויד ואנדרו בטס.

יחד עם השלד הדרום אמריקאי, ובניצוחו של המאמן הקפדן דושקו איוואנוביץ', החלה טאו לשחק כדורסל יעיל, שהתבסס על יכולת הפיק אנד רול של קלדרון או פריג'יוני וסקולה, הקליעה של מאצ'יאוסקאס (העונה מככב בתפקיד הסקורר-קלעי איגור ראקוצ'ביץ'), והיכולות המגוונות של שחקני הפנים (בטס וספליטר אז, היום טלטוביץ', פקר וספליטר).

לאחר נטישתו של איוואנוביץ' לכסף הגדול של ברצלונה, עמדו אנשי המועדון בפני שוקת שבורה. הבאסקים בחרו בפדרו מרטינז כמחליפו, אולם עד מהרה התברר שהשידוך אינו מוצלח ובמקומו של מרטינז מונה ולימיר פראסוביץ', שחקן הקבוצה בעבר. פראסוביץ' נשאר נאמן לסגנון המשחק הפשוט שהנחיל איוואנוביץ'. בשנה האחרונה מציגה טאו כדורסל טוב לפרקים, אבל הבעיה החלה כשבמועדון הבינו שפראסוביץ' חסר הניסיון אינו מתפקד כמצופה ממאמן ברגעיו החשובים ביותר – רגעי ההכרעה. "חוסר הניסיון שלו בולט", אומר העיתונאי הספרדי פראן מרטינז, "כולם בספרד – מהאוהדים, דרך העיתונאים ועד הנשיא קווארחטה – יודעים שבכדי לזכות ביורוליג אתה צריך מאמן ברמה הגבוהה ביותר, כמו מסינה, גרשון ואובראדוביץ', אפילו סקאריולו או מחמוטי, אבל פראסוביץ' עדיין רחוק משם". פראסוביץ' לא יגיע לתל אביב, אבל סגנון המשחק הלא מתוחכם של הקבוצה יהיה בעוכריה ביד אליהו גם בהיעדרו.

כאמור, הבעיה הגדולה ביותר של פרזידנט קווארחטה היא שלא רק פילוסופיית הכדורסל של איוואנוביץ' ומורשתו עדיין זורמת בעוקרי המועדון; גם רף השבירה המנטאלי הנמוך והקריסה הקבועה ברגעי המאני טיים לא עברה מן העולם. בגמר הפלייאוף של הליגה הספרדית טואטאה טאו בידי מלאגה. בחצי גמר היורוליג אשתקד ובחצי גמר הקופה דל ריי (הגביע הספרדי) העונה נחלו הבאסקים מפלות.

וכשאומרים מאני טיים וטאו, בדרך כלל נכנסת לתמונה גם מכבי. בשנת 2002 ניצחה מכבי בויטוריה ב-29 נקודות כדי להעפיל על חשבונה של טאו האומללה לפיינל פור; בגמר הפיינל פור במוסקבה מיגרה אותה בקלילות; ואשתקד ריסקה אותה בפראג. "טאו חייבת להתבגר", טוען העיתונאי מרטינז. "כולם חושבים בכל שנה שהיא בדרך, אבל היא תמיד כושלת ברגעי האמת. אתה רואה את ההבדל המנטלי התהומי בין טאו למכבי בשנים האחרונות. מכבי ידעה לנתב את היכולות שלה לשיא ברגע המתאים, כשטאו נזכרה בדיוק אז לתת את המשחקים הכי גרועים שלה. מכבי לא חזקה העונה כפי שהייתה, רחוק מכך, אבל עבור טאו היא סמל: כמו המפלצת הענקית בשלב הסיום במשחקי הוידאו, שחייבים לנצח".