וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

היסטוריה של אלימות

9.2.2007 / 11:02

האיטלקים נהנו לשייך את החוליגניזם לאנגלים, אבל ההתרפסות הכללית בפני האולטראס הביאה את החיידק גם אליהם. סיפורו של רצח ידוע מראש

קצת לפני חג המולד האחרון שוחרר מהכלא האיטלקי סימונה ברבלייה. לפני 12 שנים עלה ברבלייה, אז בן 19, על רכבת ממילאנו לגנואה. חברו הקטין, שלא הצטרף לנסיעה, נתן לו סכין באורך של כ-11 סנטימטרים ובעזרתה דקר ברבלייה את וינצ'נזו ספאניולו למוות כמה שעות מאוחר יותר, מחוץ לאצטדיון לואיג'י פראריס בגנואה.

איטליה הזדעזעה וכל ארועי הספורט בארץ המגף הופסקו באותו סוף שבוע, למעט משחק גביע הדייויס מול צ'כיה, שכבר היה בעיצומו. ריצ'רד וויליאמס, עיתונאי בריטי, הגיע לאחר ההלוויה לבקר את דייויד פלאט, שבאותה תקופה עמד לסגור תקופה בת 4 שנים באיטליה, בה לבש גם את מדיהן סמפדוריה, בארי ויובנטוס. "הנחמה היחידה", אמר פלאט, שנכח בטקס ההשכבה של ספאניולו, "היא שלפחות עכשיו מתחילים להתייחס כאן ברצינות לאלימות הזו". כן, בטח.

12 שנים עברו, אבל מעט מאוד השתנה. בסוף השבוע האחרון נרצח השוטר פיליפו ראצ'יטי אחרי משחק הדרבי בין קטאניה לפאלרמו והכדורגל האיטלקי שוב קיבל את תמרור העצור. עצות למלחמה באלימות מגיעות השכם וערב, אבל בינתיים הכל דיבורים. כאלו היו גם אחרי ה-29 בינואר 1995, היום בו נרצח ספאניולו.

הכדורגל האיטלקי גוסס. הזכייה של האזורי במונדיאל נשכחה מזמן וכעת נראית בעיקר כשירת הברבור של הקאלציו. הסריה A, שבין כה וכה התחילה באיחור בגלל משפט השחיתות, נעצרה בלית ברירה וספק אם מישהו יודע מה יילד כל יום נתון בכדורגל האיטלקי. בשנה בו זכתה הנבחרת הלאומית בטורניר הגדול בעולם, הרימו את ראשם שני סוגי הסרטן ממנו סובל הכדורגל האיטלקי. באחד, השחיתות, התחילו לטפל או לפחות הציגו זאת כך. עכשיו נשאר השני, האלימות.

יצאתם קטאניה

כמה דקות לפני פתיחת הדרבי הסיציליאני הלוהט בין קטאניה לפאלרמו ביום שישי שעבר, עמדו הנוכחים באצטדיון אנג'לו מאסימינו דקת דומיה לזכרו של ארמנו ליקורסי. 6 ימים לפני כן התפתחה מהומה בסיום אחד ממשחקי הליגות הנמוכות, בו נפגשו סנמרטינסה וקאנצלסה. שחקנים ואוהדים משתי הקבוצות התנגשו וליקורסי בן ה-40, מנהלה של סנמרטינסה, בסך הכל ניסה להפריד, אבל ספג בעיטה בראשו ומת.

הימים המועטים שקדמו למאורעות בקטאניה הפכו לנבואה איטלקית אסלית, שבדרך פלא הגשימה את עצמה עם רצח השוטר ראצ'יטי. יום למחרת המשחק בו מת ליקורסי, התמודדות בין גזנזאנו לנורמאנה במסגרת הסריה D הופסקה אחרי שתוף שהושלך מהיציע פגע בקוון ופצע אותו.

באותו יום נזקק אוהד של ליבורנו ל-20 תפרים אחרי שהותקף על ידי אוהדי פיורנטינה בפירנצה, ואילו בברגאמו המשטרה נאבקה בכ-100 אוהדי אטאלנטה, שניסו לתקוף את אוהדיה של לא אחרת מאשר קטאניה.

"אני מתכוון לנקוט בצעדים דרסטיים", אמר לוקה פאנצ'לי, שבחמישה החודשים האחרונים עומד בראש ההתאחדות האיטלקית, "אני לא יכול לסבול יותר את האלימות הזו". ארבעה ימים אחר כך נרצח ראצ'יטי.

בני ערובה של האולטראס

"רוב האוהדים שמגיעים למשחקים הם אנשים מכובדים שבאים ליהנות מהקבוצה, אבל מיעוט קטן, מיעוט של בריונים ופושעים, שולטים ביציעים. לאף אחד לא אכפת מהם וזו הדרך שלהם להוציא את זעמם על כך. מזה 3 שנים אנחנו מוחזקים כבני ערובה על ידיהם. עבורנו זה הפך לקרב יומיומי". את הדברים האלו אמר נשיא קטאניה, אנטונינו פולבירנטי, אבל תוכלו להדביק אותם לפיו של כל נשיא קבוצת כדורגל איטלקית.

האוהדים הקיצוניים, האוטלראס, לקחו כבן ערובה את כל הכדורגל האיטלקי ולא נראה שהם הולכים לשחרר את האחיזה ללא עזרה מצד הגורמים הבכירים ביותר שיכולה המדינה המצורעת להציע. פולבירנטי יכול להתנחם בעובדה שהוא נלחם רק 3 שנים באותם אוהדים. אולטראס יש בכל רחבי אירופה, אבל כמעט בשום מקום, בטח לא במערב היבשת הישנה, כוחם לא דומה לזה באיטליה.

74,000 אלף חברים רשומים ב-445 קבוצות אוהדים, שנמצאות תחת ההגדרה "אולטראס" ברחבי איטליה. הם יושבים בדרך כלל ביציעים שמאחורי השער, כשקבוצת אוהדים חזקה במיוחד מאגדת מסביבה קבוצות נוספות. רבים מהאזורים בהם יושבים האולטראס באיטליה הם אזורים אליהם לא נכנסים שוטרים. החוק ביציעים הללו נתון בידי מנהיגי האוהדים.

ארגוני האולטראס, שרובם הוקמו בשנות ה-60, החלו להנחית את סוליית נעליהם במועדונים לפני זמן רב ורבים מבעלי הקבוצות קיבלו זאת בכניעה. האוהדים שמשתייכים לקבוצות הקיצוניות זוכים לעיתים בכרטיסי כניסה ללא תשלום ואפילו בתמיכה כספית כדי לקנות ולהפעיל אמצעי פירוטכניקה בתחומי האצטדיון.

יש מועדונים שמעניקים לארגונים השונים עזרה באחסון הדגלים והשלטים. בחלק מהקבוצות היותר קטנות, האולטראס הפכו לסוג של נכס עבור ההנהלות. המועדונים מפקידים בידיהם את מכירת הכרטיסים לחלק מהיציעים במשחקי הבית, ואף משלמים להם עמלה מההכנסות. האולטראס מארגנים הסעות למשחקי החוץ, וראשיהם זוכים לבונוסים כספיים מיוחדים על פעילותם.

השחקנים תומכים בחוליגנים

עד כאן הכל טוב ויפה, אבל פעילותם של אותם גורמים לא מסתכמת בעידוד הקבוצה ובפעילויות הללו. אלו לא מהוות קמצוץ ממטרות הארגונים. בין מחנות אוהדים שונים, כמו בכל מקום, נרקמו יחסי יריבות ושנאה והתקריות האלימות הפכו למסורת.

האלימות גלשה אינספור פעמים לתוך המגרשים. בשנים האחרונות הכדורגל האיטלקי הפך לכר טיפוח למקרי אלימות בלתי פוסקים, כשחברי האולטראס גם מגיעים למגרשי האימונים של קבוצותיהם, כשאלו נמצאות בתקופות לא טובות, ודואגים להבהיר לנוגעים בדבר את אכזבתם בצורה שלא משתמעת לשתי פנים. כך גרמו אוהדי לאציו לפני מספר שנים נזקים של קרוב ל-200 אלף יורו במשרדי המועדון, והכל בתוך מספר שעות.

למרות זאת, האוהדים הקיצוניים זוכים לא פעם לתמיכה דווקא מהשחקנים. אחרי אחד ממשחקי החוץ של ליבורנו נגד לאציו בשנים האחרונות עוכבו ארבעה מאוהדי הקבוצה האורחת על ידי המשטרה. חבריהם, שכבר היו בדרכם הביתה, לא אהבו את זה ומשכו בידיות החירום לעצירת הרכבת בה שהו. שישה אוהדים נוספים נעצרו ו-248 אחרים הורדו מהרכבת על ידי המשטרה.

איך הם חזרו הביתה? חלוץ הקבוצה, כריסטיאנו לוקארלי, הביע הזדהות ותמיכה ושלח אוטובוסים שיאספו ויחזירו אותם לטוסקנה. במקרה אחר, חלוץ פאלרמו, אמאורי, חשף מתחת לחולצת המשחק שלו חולצה שהביעה תמיכה בקבוצת אוהדים שהורחקו מהמגרשים בגלל מעשים אלימים.

נשיאי הקבוצות, שחלק גדול מהאחריות על כוחם הענק של האולטראס מוטל על כתפיהם, סירבו ומסרבים להילחם בהם והאלימות לגיטימית. שלום עם האוהדים הקיצוניים מעניק לאותם אנשים מעונבים שלום בית. סוג של דמי פרוטקשן.

קלאודיו לוטיטו, נשיא לאציו, לא הסכים להמשיך לסייע לכמה מחבורות האוהדים ואלו בתגובה פתחו נגדו בקמפיין שנאה שכלל איומי רצח וניסיונות להפלת המנייה הבורסאית של לאציו, ודרכה את הבעלים. הנסיונות להפלת לוטיטו, חשוב לציין, לא צלחו בינתיים, אבל הבעלים האחרים הפנימו את המסר.

השוטרים הפכו למטרה

במרץ 2004 הופסק משחק הדרבי של הבירה, בין רומא ללאציו. מחוץ לאצטדיון פשטה שמועה כי אוהד של רומא נדרס למוות על ידי ניידת משטרה ובאמצע המשחק הסתננו לכר הדשא שלושה חברים מאחת הקבוצות בארגון האולטראס של רומא ופסעו לכיוונו של קפטן הקבוצה, פרנצ'סקו טוטי. אחרי שיחה קצרה עם האוהדים פנה הקפטן לדין ודברים עם מאמנו דאז, פאביו קאפלו.

"אם נמשיך לשחק, הם יהרגו אותנו", קלטו אותו מצלמות הטלוויזיה באיטליה אומר לדון. השופט, רוברטו רוזטי, רצה לחדש את המשחק, אבל טוטי, בעצה אחת עם קפטן לאציו, סיניסה מיכאלוביץ', החליט - אין משחק. השמועות אודות מותו של אוהד רומא הופרכו, אבל זו הייתה רק טעימה מהכוח האדיר שיש לאולטראס באיטליה.

רק כדי להדגיש שוב את המהלך שבעיניים זרות עשוי להיראות כל כך מוזר, הרי התקציר: שלושה אוהדים פרצו באין מפריע לאחד ממשחקי הדרבי הגדולים בעולם, דרשו להפסיק את המשחק וכך היה. לא הגיוני.

התקריות המשיכו במגרשים ומחוצה להם. קבוצות אוהדים התנגשו, חפצים נזרקו למגרש והכדורגל האיטלקי הפך לאלים ביותר במערב אירופה. בארץ המגף החליטו להתחיל להילחם בתופעות הללו בשנתיים האחרונות והתקנות מאז דומות מאוד לאלו מיום רביעי האחרון. הכנסת אבוקות וכרזות גזעניות נאסרו, הוחלט כי על כרטיסי המשחק יהיו נקובים שמותיהם של הבאים בשערי האצטדיון וצילומי וידאו אמורים היו להגביר את המעקב אחרי אוהדים בעייתים.

רק מה? הכל נעשה והוחלט, אך בשטח פני הדברים נראו אחרת. הקבוצות מחו נגד החוקים מפני שמירב האצטדיונים נמצאים בידיהן של העיריות ומשמעות הדבר הייתה עבודה משותפת, ומאוד לא רצויה, עם הגופים הלוקאליים. עוד נטען כי האוהדים ידירו רגליהם מהמגרשים, כי עתה יהיה עליהם לעבור יותר מדי מכשולים בדרך למשחקים. החוקים בקושי נאכפו ולמעשה דבר לא השתנה.

המשטרה הייתה היחידה שנכנסה למאבק אמיתי מול האוהדים הקיצוניים. עבודת מודיעין טובה סיכלה מספר תוכניות של קבוצות אוהדים, אבל הפכה את השוטרים למטרה הגדולה ביותר של האולטראס, הרבה יותר מאוהדי הקבוצות היריבות.

היום יודע כל איטלקי כי המטרה של האוהדים הם השוטרים, הם ולא אחרים. "אנחנו רוצים לנקום בהם", אמר חבר בארגון האולטראס של אינטר לעיתון איטלקי לפני כמה ימים. 202 שוטרים נזקקו העונה לטיפול רפואי אחרי מהומות במשחקי כדורגל ומחוצה להם, עלייה חדה של 42 אחוזים לעומת התקופה המקבילה לפני שנה.

האלימות האנטי משטרתית חצתה באיטליה את גבולות ארועי הספורט, ותקריות של תקיפת שוטרים נרשמות לעתים תכופות יותר ויותר, אבל בכדורגל היא מרימה את ראשה אל על. זמן קצר מאוד אחרי מותו של ראצ'יטי, כבר הופיעו במקומות שונים כמו פיאצ'נזה, פאלרמו וליבורנו, כתובות גראפיטי שהיללו את הרצח וחלקן הגדירו אותו כנקמה על מותו של מפגין צעיר, שמצא את מותו בידי שוטרים, כשמחא נגד הגלובליזציה במהלך התכנסות ועידת ה-G8 בגנואה ב-2001.

העיקר שאיטליה רוצה לארח את יורו 2012

אלימות אוהדי הכדורגל והחוליגניזם חובק העולם כונו במשך שנים "המגיפה האנגלית". לפני 22 שנה השתוללו אוהדי ליברפול באצטדיון הייזל וגרמו למותם של 39 אנשים. הקבוצות האנגליות הושעו למספר שנים מהמפעלים האירופאיים ובאנגליה עצמה התפנו לטפל בצורה חריפה בבעיית אלימות האוהדים. דרכי הטיפול הם בכלל נושא לכתבה אחרת, ומי שחושב שהאלימות האנגלית נעלמה כליל טועה טעות מרה ויגלה זאת כשנבחרת אנגליה, על שלל אוהדיה, תגיע לישראל במרץ.

על ההפחתה האדירה והמשמעותית שלה, לעומת זאת, אין ויכוח. כעת, כמו אחרי כל תקרית חריגה, שוב עולים באיטליה הקולות לפתח תכנית ארוכת טווח, בדומה לזו האנגלית, שתוריד את כמויות התקריות למינימום.

הדמיון בין אנגליה של שנות ה-80 לאיטליה של היום רב. האצטדיונים מיושנים ומוזנחים, ישנם מקומות ביציעים אליהם שוטרים לא מורשים להיכנס והרשויות חסרות כל יכולת מול האלימות של הקהל.

העניין הוא ששינויים איטלקיים בכיוון האנגלי יגבו מחיר יקר. ממשלת איטליה והעיריות יצטרכו להקציב כמות אדירה של כסף לשיפוץ ובניית אצטדיונים, למלחמה בפשע, לענישה קשה ועוד. שינוי אחר, שלא יכול להימדד פיננסית, הוא באופי הקהל. כאן יצטרכו בכירי ארץ המגף לבדוק ולחקור את מוכנות הקהל האיטלקי לשינויים בסגנון בריטי.

אחת הבעיות באיטליה היא שאין כמעט חדש. בסרט הזה הם כבר היו ומה שנשאר זה בעיקר דיבורים ועל הדרך גם עוד שתי גופות בשבועיים האחרונים. בתחילת אפריל 2005 נפצעו קרוב ל-100 אנשים בסוף שבוע אחד של כדורגל ברחבי איטליה. השר לביטחון פנים, ג'וזפה פיסאנו, איים אז לסגור אצטדיונים. אז איים.

מספר האנשים שהוגדרו כפצועים קשה במגרשי הכדורגל באיטליה העונה עומד על 55. עלייה של 7 אחוזים לעומת התקופה המקבילה בשנה שעברה. מה שאז היה העתיד עבור פיסאנו, הוא היום נחלת העבר והמספרים מוכיחים שהאלימות בכדורגל האיטלקי רק גאתה.

דבריו ודבריהם של רבים אחרים, שהביעו את דעותיהם בנושא בימים האחרונים, אולי מעוררים גילויי סימפתיה בקרב אלו שקוראים אותם או צופים בהם, אבל הם ייבחנו רק בשטח. שם מחכה להם מלחמה קשה. החוקים החדשים, שעיקרם למעשה מניעת כניסת קהל לרוב האצטדיונים באיטליה, נועדו לאפשר את חידוש הליגה בצורה המהירה ביותר. מעניין יהיה לראות איך ואם הם ייאכפו בשבועות הקרובים.

בארץ המגף רוצים לארח את יורו 2012, אבל הבעיות הפנימיות בכדורגל המקומי חוזרות שוב ושוב ומאיימות על האפשרות הזו.
"ההיסטוריה נמשכת... העתיד הוא שלנו", כך מסתיים העמוד שסוקר את ההיסטוריה של האולטראס של לאציו באחד מהאתרים הרשמיים של הארגון. באיטליה מדברים על טיפול שיגרום לחלק השני של המשפט הזה להשתנות, אולי אז יוכלו גם לדבר על אירוח אליפות אירופה. השאלה היא אם חוץ מלדבר גם יעשו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully