קסם שחור

הגנה מנצחת וכו' וכו'

"התקפה מנצחת משחקים, הגנה לוקחת אליפויות". רחביה ברמן בוחן את אחת הקלישאות העתיקות בפוטבול דרך משחקי עבר גדולים

רחביה ברמן

לפי המספרים, לא שיקגו ולא אינדיאנפוליס היו הקבוצות הכי טובות בליגה – לא בהתקפה ולא בהגנה. האמת שלפי המספרים (של הנקודות, לפחות) שיקאגו מדורגת לפני אינדיאנפוליס גם בהתקפה. אבל אלה הן שתי הקבוצות היחידות שעדיין עומדות, השתיים שעומדות להשתתף במשחק הגדול, הידוע בכינויו סופרבול, ולאיש אין ספק שהיתרון היחסי של אינדי הוא בהתקפתה המסוכנת, ואילו הצד החזק של שיקגו הוא בהגנה האכזרית שלה.

שיקגו מדורגת שלישית בליגה מבחינת מיעוט נקודות חובה למשחק, ואמנם חמישית "בלבד" מבחינת יארדים חובה למשחק. אבל כל מי ששיחק פנטסי פוטבול יודע שאם מחברים את כל ההיבטים של משחק ההגנה והקבוצות המיוחדות לחבילה אחת – יכולת לעצור את הריצה, פלוס כפיית השמטות, פלוס חטיפות, פלוס הפלות קווטרבק, פלוס אופורטוניזם שהופך טעויות של התקפות לנקודות בצד השני – רק בולטימור נתנה יותר ממפלצות המידוויי.

אינדיאנפוליס מדורגת שלישית בלבד בנקודות זכות וביארדים זכות, ושיקגו למעשה רשמה מעט יותר נקודות זכות במהלך העונה הרגילה. אבל קווטרבק שיקאגו רקס גרוסמן לא ראוי להיזכר בנשימה אחת עם פייטון מאנינג מאינדיאנפוליס, וגם התופסים של אינדי, מרווין האריסון ורג'י וויין, עדיפים בהרבה על מה שיש לשיקאגו להציע. רק בעמדת הרץ יש יתרון לשיקאגו (באינדי פותח טירון), אבל ההפרש בעמדה זו קטן מכדי לשנות את המאזן הכולל. כשההתקפה של אינדי מתקתקת במלוא הקיטור, ספר השיאים של הליגה נכנס לכוננות.

אז מה קורה כשהתקפה אימתנית פוגשת הגנה קמצנית? כשחבורה של רוצחי קוורטרבקים וזוללי חטיפות והשמטות פוגשים מערכת משומנת לייצור טאצ'דאונים? הלכנו להתייעץ עם קליאו, המוזה של ההיסטוריה, ועם דברי ימי הסופרבול, כדי לראות אם אפשר להוציא איזה מוסר השכל לגבי הצפוי לנו. (מספרי הסופרבולים מוגשים בלטינית ובעברית, לנוחותכם כמובן).

העתיד כבר כאן

הבדיקה החכמה שמאתרת סיכון מוגבר ללקות בשבץ מוחי

בשיתוף שחל
לכתבה המלאה

עולם הפוך

15 בינואר, 1978: סופרבול XII (יעני י"ב, יעני 12). את ה-NFC ייצגו הדאלאס קאובויס, מספר 2 בכל ה-NFL בנקודות זכות. מהחטיבה המקבילה עלו ובאו הדנבר ברונקוס, עם ההגנה השלישית בליגה מבחינת נקודות חובה. התוצאה? עולם הפוך. דאלאס ניצחה בזכות מפגן הגנה קשוח, שהניב ארבע חטיפות וארבעה איסופים של השמטות יריב. ב-MVP של המשחק חלקו שניים: התאקל ההגנתי רנדי ווייט והקיצוני ההגנתי הרווי מרטין. דאלאס רשמה מספרים נחמדים בהתקפה, אבל שום דבר מסעיר נורא – פשוט ההגנה נתנה לה שוב ושוב את הכדור במרחקים קצרים מהיעד. דאלאס 27 – דנבר 10

פלדות כפלדות

21 בינואר 1979: סופרבול XIII (יעני י"ג). דאלאס חזרו למשחק הגדול, הפעם עם ההתקפה הכי פורייה בליגה. בצד השני עמד "מסך הפלדה" של פיטסבורג, עם ההגנה הכי משתיקה בפוטבול. התוצאה? שוב חוסר כל קשר בין הנתונים האלה למה שהתרחש במשחק עצמו. פיטסבורג ניצחה בזכות מפגן התקפי דווקא של טרי ברדשאו (הקירח הצעקן עם המבטא הדרומי מתוכנית האולפן), שמסר לשיא (נכון לאז) של ארבעה טאצ'דאונים. עם זאת, ההגנה היא שנתנה לאנשי הפלדה את האפשרות להבקיע שני טאצ'דאונים תוך 19 שניות באמצע הרבע הרביעי, ולסגור מה שהיה עד אז משחק צמוד. פיטסבורג 35 דאלאס 17

ג'ו קול שוחט את מארינו

20 בינואר, 1985: סופרבול י"ט (XIX בלע"ז). קרב אגדי בין שניים מהמוסרים הגדולים בכל הזמנים. אחד מחזיק בכל השיאים האפשריים כמעט. לשני יש ארבע טבעות. יש אנשים שלא יודעים, אבל לאלופות ההן של הניינרס בראשות מונטנה באייטיז היתה גם הגנה מפחידה, ובעונה זו היא היתה הטובה בליגה בנקודות חובה.

ההתקפה של הניינרס היתה השנייה בליגה בנקודות זכות. הראשונה היתה המיאמי דולפינס, בעונת השיאים של דן מארינו – 48 טאצ'דאונים (נשבר רק לפני שנתיים) ו-5,084 יארד במסירה (טרם נשבר, איש לא הגיע למרחק 240 יארד מזה). ובמשחק עצמו? ג'ו מונטנה, עם אליפות שנייה ברזומה, נבחר ל-MVP, לאחר שמסר לשלוש נגיעות ורץ לאחת בעצמו. אבל חלק גדול בניצחון היה להגנה של כורי הזהב, שהגבילו את מיאמי ל-25 יארד בלבד על הקרקע והפכו את היכולת האווירית של מארינו לחד ממדית ועקרה. סן פרנסיסקו 38 מיאמי 16

התקפה נגד התקפה

28 בינואר, 1990: סופרבול XXIV (כ"ד בעברית). שוב הפורטי ניינרס, והפעם בגרסה המפחידה ביותר שלהם – למעשה, הקבוצה שנחשבת בעיני רבים לטובה בהיסטוריה. הניינרס הציגו את ההתקפה הפורייה בליגה, והגנה במקום השלישי בנקודות חובה. הדנבר ברונקוס עלו עם ההגנה הכי קמצנית בליגה, והתקפה במקום התשיעי בליגה בתוצרת התקפית. זהו אולי הניצחון הכי ברור והכי ישיר בקרב הזה של הגנות מול התקפות.

מונטנה, ג'רי רייס, ג'ון טיילור ורוג'ר קרייג שטפו את הדשא בגלים בלתי נגמרים, בלתי עצירים, והביאו את הפוטבול ההתקפי לשיאים חדשים. כשהעשן התפזר, נרשמו התוצאה הכי גבוהה וההפרש הכי גבוה בתולדות הסופרבול – שיאים שעדיין עומדים. מונטנה היה כמעט חף משגיאות ומסר ל-317 יארד וחמישה – עוד שיא – טאצ'דאונים. שלושה מתוכם תפס ג'רי רייס. לזכות ההגנה המפחידה של רוני לוט והחבר'ה יצוין שהם חטפו שני כדורים, אספו שתי השמטות ולא ממש נתנו לג'ון אלוויי וחבריו לנשום. סן פרנסיסקו 55 דנבר 10

וייד רייט!

27 בינואר, 1991: סופרבול XXV (כ"ה, לאלה שטרם תפסו ת'פטנט). אמריקה במלחמה. בעיראק. אבל ביקום החלופי הזה, המלחמה תוכננה היטב, יעדיה הוגדרו בקפידה והיא אשכרה הסתיימה בהצלחה מסחררת. בכל מקרה, בזמן המשחק הכוחות עדיין נלחמים אז כמובן שכל התפאורה והאווירה במוטיב של חאקי וצבעי הסוואה. הבאפאלו בילס, עם התקפת ה"נו האדל" שלא נותנת להגנות לנשום, מול לורנס טיילור, הארי קרסון והג'מעה, שמצידם היו בקטע של לא לתת להתקפות לנשום, ולקווטרבקים לא כל שכן. ובעימות הישיר? ההגנה של "צוות הכיסוח הכחול" בהחלט הצליחה לכפות את הקצב שלה על המשחק, אבל ניצחה בנקודות ולא בנוקאאוט. הרץ של ניו יורק, אוטיס אנדרסון, נבחר ל-MVP עם 102 יארד על הקרקע וט"ד חשוב. ועדיין, ניו יורק נזקקה להחטאה של בועט בפאלו בשניות הסיום, כדי לחגוג אליפות שנייה תוך חמש שנים. לבפאלו היה זה הפסד ראשון בגמר הגדול, מתוך ארבעה רצופים. ניו יורק 20 בפאלו 19

הבעיטות שחזרו לטאצ'דאון

26 בינואר, 1997: סופרבול XXXI (ל"א בלשון הקודש). לגרין ביי פאקרס היתה גם ההתקפה הכי טובה בליגה, וגם ההגנה הכי פחות סופגת. אבל לניו אינגלנד פטריוטס בכל זאת היתה ההתקפה מספר 2 בכל ה-NFL, וכמובן הכי טובה ב-AFC. בסוף המשחק הוכרע על ידי ההיבט השלישי של הפוטבול – הקבוצות המיוחדות. דזמונד הווארד הפך למחזיר הבעיטות הראשון והיחיד שזכה בתואר ה-MVP של המשחק הגדול. האיש החזיר בעיטות הרחקה ופתיחה למרחק 254 יארד סך הכל, כולל טאצ'דאון של 99 יארד ששבר לפטריוטס את הגב. אבל מי שראה את המשחק יזכור שתכל'ס, הפאקרס היו עדיפים בכל היבט אפשרי. גרין ביי 35 ניו אינגלנד 21

ניצחון הגנתי, עם 48 נקודות

26 בינואר, 2003: סופרבול XXXVII(ל"ז, נו). ריץ' גאנון, קווטרבק אוקלנד, נתן את העונה של החיים שלו. ג'רי רייס נתן עונה מצוינת אחרונה, וההתקפה של אוקלנד פמפמה בעוז ובעקביות. מנגד באה טמפה ביי, שכבר כמה שנים הריצה את ההגנה הכי מרושעת בליגה וסופסוף הצליחה לנצח גם בשיא החורף מחוץ לשמש של פלורידה, והגיעה למשחק הגדול.

כאן יש לנו שוב מקרה של הכרעה ברורה – ההגנה של טמפה התעללה בהתקפה של הכסופים-שחורים. ההגנה של שודדי הים הפילה את גאנון חמש פעמים וחטפה לו חמישה כדורים – מתוכם שלושה (שיא סופרבול) הוחזרו לטאצ'דאון. הסייפטי דקסטר ג'קסון נבחר ל-MVP וספינת התותחים באיצטדיון של טמפה פלטה כמה פגזים באורגזמה חולפת. (סתם, סתם, החזית לשחרור הבאקנירס....צוחקים אתכם). טאמפה ביי 48 אוקלנד 21

אז מה סגרנו?

אז מה מוסר ההשכל מכל זה? תנצח ההתקפה או ההגנה? או דווקא ההתקפה של אלה עם ההגנה? אולי להיפך?! וואלה – גם אחרי כל האמור לעיל, אין לי או לאף אחד אחר מושג ירוק, ומי שאומר שיש לו משקר. אבל למדנו קצת טריוויה והגברנו עוד טיפה, ככה בסבבה, את הג'ננה לקראת דבר האמיתי. מה, לא טוב?

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully